הגולן על השולחן: מה הבטיח רון לאודר לאסד?

זה היה עוד מפגש שגרתי בין רון לאודר ובנימין נתניהו בירושלים. לאודר, נשיא הקונגרס הציוני, יו"ר עולמי של הקרן הקיימת ומיליארדר בזכות עצמו ובזכות אימפריית הקוסמטיקה שהקימה אמו, ביקש לדבר לפני כשלושה שבועות עם ראש הממשלה על ההיערכות לוועידת דרבן 2. לא מאורע מסעיר במיוחד, בעיקר לאור העובדה שלאודר הוא חברו ותומכו הפוליטי הנאמן והוותיק ביותר של נתניהו. אבל כשדבר הפגישה פורסם בישראל, סוריה הזדעקה לפתע.

גורם סורי רשמי שלא הזדהה פרסם הודעה קצרה, שכמעט נעלמה בבליל החדשות של אותו יום, לפיה סוריה אינה מעוניינת שלאודר יתווך בשיחות בינה לבין ישראל. זאת למרות שבישראל איש לא רמז אפילו שנתניהו מתכוון לשלוח פעם נוספת את איל הקוסמטיקה למשימת תיווך עם סוריה.

לא קשה לשער שהסיבה להודעה הסורית החפוזה היא רצונו של הנשיא בשאר אסד שנציגי ממשל אובמה ייכנסו לעובי הקורה במגעים בין סוריה לישראל - ולא איש עסקים אמריקני פרטי. אבל יש כנראה סיבה נוספת: בסוריה לא ממש רוצים להתעסק שוב עם לאודר. איש העסקים הממולח הצליח לסחוט מחאפז אסד, אביו של בשאר, הסכמות עקרוניות לסידורי הביטחון שישראל דרשה, אבל בסופו של דבר לא סיפק את התמורה שהסורים טוענים שהבטיח.

מפרטים שמתפרמים כאן לראשונה על המשא ומתן, שהתנהל לפני כ-11 שנים בין נתניהו לאסד באמצעות לאודר, עולה כי הנשיא הסורי הקשיש היה מוכן עקרונית להסיג את עיקר צבא היבשה שלו למרחק של 80 ק"מ ממזרח לאגן דמשק,

 הרחק מרמת הגולן ומהגבול עם ישראל - למעט דיביזיה אחת בדמשק, שתשמור על ביטחון המשטר; לאפשר פעילות תחנת התרעה בחרמון שתאוייש ב"יהודים אמריקנים"; ואף לשקול נוכחות ישראלית בגולן, בעומק של "כמה מיילים".

בשיחה עם לאודר, אסד לא דחה על הסף את הנוכחות הישראלית. כך לפחות טוען היום ד"ר עוזי ארד, מי שהיה יועצו המדיני של נתניהו ב-1998 וכעת שב לתפקיד זה. בתמורה, וכתנאי להמשך השיחות, דרש הנשיא הסורי מלאודר לראות במו עיניו מפה ישראלית שעליה מותווה בבירור הקו שאליו מוכנה ישראל לסגת. ארד אומר היום שנתניהו סירב להעניק לאסד את מבוקשו - וכך הופסקו המגעים.

רק על הקווים

אולם מתחקיר בנושא עולה כי הצוות הישראלי שליווה את שליחות לאודר דווקא הכין מפות עם קווי גבול אפשריים. מי שהיה מזכירו הצבאי של שר הביטחון דאז יצחק מרדכי, תת-אלוף יעקב עמידרור, הוא ששרטט את הקווים - ולדבריו לכולם הייתה יכולה ישראל לסגת בלי לסכן את ביטחונה. "כל הקווים עברו בתוך שטח רמת הגולן", כלומר ממזרח למצוק היורד לכנרת, הוא מדגיש.

עמידרור הספיק להשלים רק מפת טיוטה. בעיצומו של המשא ומתן הוא מונה למפקד המכללות של צה"ל ועזב את הצוות שליווה את המגעים. המפה שהתווה נמצאת היום אי-שם בכספת צה"לית. עובדה זו מאששת לכאורה את טענת נתניהו לפיה מעולם לא התכוון ולא הסכים שישראל תרד מרמת הגולן. ארד מדגיש שכוונת נתניהו ב-98' הייתה שבמסגרת הסכם עם סוריה יישארו לפחות 80 אחוזים מיישובי הגולן בריבונות ישראלית.

אבל יש גם גרסה אחרת - לפיה נתניהו, אחרי ששמע מלאודר על ההבנות עם אסד בענייני הביטחון, היה מוכן עקרונית לרדת לקווי 4 ביוני 67'. הוא אף שקל להעביר מפה לאסד האב, אך חזר בו ברגע האחרון.

 זו טענתם של בכירים בישראל ובארצות הברית שהיו מעורבים ישירות במגעים עם סוריה בעשורים האחרונים - ביניהם מרדכי, האלוף (במיל') דני יתום והדיפלומטים האמריקנים דניס רוס ומרטין אינדיק.

הגרסה מתבססת על מכתב של לאודר לנשיא האמריקני ביל קלינטון, אליו צורף מסמך בן שני עמודים שבו פירט את ההסכמות ונקודות המחלוקת לסיכום המשא ומתן בו תיווך. בין השאר כתב: "ישראל וסוריה הסכימו... שישראל תיסוג במסגרת הסכם שלום לקווי 4 ביוני 67'". לאודר אינו מכחיש את הדברים, אולם בהודעה שפירסם לפני כשלושה שבועות מסר: "נתניהו מעולם לא הסכים לסגת לקווים אלו או לקרבתם ומעולם לא אישר לי להציע הצעה כזו. כל המזכר שלי הכולל נסיגה אפשרית ביטא את תפיסתי האישית לגבי התנאים שיכולים להתקבל על ידי סוריה, אך אלה מעולם לא אושרו על ידי נתניהו".

מרגל בדמשק?

בספר שעומד לפרסם בעוד כמה חודשים יצחק מרדכי, טוען שר הביטחון לשעבר כי נתניהו היה מוכן עקרונית לסגת לקווי 4 ביוני 67' ואף שקל לשלוח מפה לאסד באמצעות לאודר. את ההתקפלות מסביר מרדכי בכך שהוא ושר החוץ דאז, אריאל שרון, שכנעו את נתניהו שלא לשגר לדמשק מפה שתשמש תקדים ו"פיקדון" עבור הסורים.

חשש דומה עמד בבסיסו של סיפור מעניין ממסעות לאודר לדמשק - שם הוא דווקא כן השתמש במפה, בשלב די מוקדם, אך ממש לא במפה לה ייחל אסד האב. בשובו מאחד הביקורים, איש העסקים אמר שהוא זקוק למפה כדי להראות לסורים עד היכן רוצה ישראל שהכוחות הסוריים ייסוגו. בירושלים העריכו שהסורים יצלמו במצלמות נסתרות מסמכים ומפות שלאודר יחזיק בארמון הנשיאות, ואחר כך ישתמשו בהם כתקדים להמשך המגעים כפי שעשו עם "פיקדון רבין". לכן נאלץ לאודר ללמוד בעל פה ניירות עמדה שחיברו עבורו בישראל, אבל נמנע מלקחתם איתו לדמשק.

את בעיית המפה הביטחונית פתרו בדרך מקורית: עוזי ארד, ראש אגף במוסד לשעבר, איתר בארכיון המוסד מפת תיירות סורית שכמותה אפשר לקנות בכל חנות ספרים בדמשק.

 זו אפשרה ללאודר להציג את הדרישות של ירושלים, בעוד הסורים לא יכלו להציגה כמסמך ישראלי.

כך אמנם היה. אך ברגע ששלף לאודר את המפה, נזעק לפתע שר החוץ הסורי, פארק א-שרע, שנכח בפגישה עם אסד. הוא לא התאפק ושאל: איך השגת מפה סורית? וסינן באנגלית "אתה מרגל". לרגע שררה בחדר מבוכה, אבל חאפז אסד, איש חמוץ פנים מטבעו, חייך כמי ששמע בדיחה טובה - והדיון נמשך. מאוחר יותר אמנם הדליפו הסורים שישראל הציגה להם מפה, אולם העלימו את העובדה שמדובר במפת תיירות סורית ומעולם לא חשפו אותה. אם אמנם המגעים יחודשו בעתיד, נשמע כבר על מפות והדלפות אחרות.