נקמת בוגרי הפקולטות לכלכלה

הסערה סביב הצעת האוצר לשינויים מהותיים במעמדן של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוועדה לתקצוב וחינוך, אינה חפה מיצרים וחשבונות אישיים.

המל"ג הוקמה מכוחו החוק לפני למעלה מ-50 שנה, כאחראית על הקמת מוסדות להשכלה גבוהה ואישור תוכניות לימודים. בשנת 1974 הוקמה במסגרתה הוועדה לתקצוב ולתכנון, הלא היא ות"ת, שאמורה לחלק את התקציב להשכלה הגבוהה בין המוסדות השונים. לחברי אקדמיה, נציגי אוניברסיטאות ומכללות, הובטח רב במל"ג ובות"ת, ולא במקרה. הנחת העבודה הייתה שככל קהילה מקצועית ואוטונומית, הקהילה האקדמית ורק היא אמורה להתנהל בעצמה, לקבוע מה חוקרים ומה מלמדים, לפי שיקולים מקצועיים ומתוך חיסיון מפני כל התערבות חיצונית.

חרף הביקורות הלא מעטות, שני הגופים, מל"ג וות"ת, תפקדו כרגולטור יעיל למדי, מעין "מכון תקנים" של מערכת ההשכלה הגבוהה. לרוב, מבקריו של המצב הקיים נמנים עם אלה שנפגעו מהחלטות הרגולטור ולא מעטים חווים דעה ללא בסיס עובדתי. אמנם, יש מה לשנות ולשפר בארגון המועצה ובנהלי העבודה על מנת לייעל את הרגולציה על ההשכלה הגבוהה.

אך לולא קיומן של מל"ג וות"ת, מערכת ההשכלה הגבוהה הייתה נפרצת לכל יזם תאב ממון.

נכון, מל"ג לא צלחה לחסום לגמרי את הסכר. קבוצות אינטרס כלכלי אחדות היטיבו לגייס תמיכה פוליטית ולפתוח מוסדות לחלוקת תארים אקדמיים למרבה במחיר. אך היו לה גם לא מעט הישגים, למשל בבלימת השלוחות הזרות ששיווקו תארים אקדמיים על המדף לכל דורש. דווקא בעידן של שפע מוסדות, ציבוריים ופרטיים, זקוקים צעירים ל"מכון תקנים" אשר יחסוך מפח נפש והוצאות כספיות.

חוק ההסדרים החדש, מסמך מרושל כשלעצמו וגדוש שיבושי שפה וכתיב מביכים, מאיים לשים קץ למצבה האוטונומי של האקדמיה. מתוך שבעת חברי ות"ת, ארבעה נציגים (במקום אחד כיום) יהיו נציגי ציבור, קרי: "אנשי שלומנו". זאת בעוד שנציגי אקדמיה המהווים כיום רוב בות"ת, יהפכו למיעוט.

יהיו ודאי מי שיראו בשינויים המוצעים כמקרה פרטי ופיקנטי של סטודנטים הקמים על מוריהם. מי שהתחנכו במחלקות לכלכלה ולמינהל עסקים הפנימו בשקיקה את עקרונות הכלכלה הניאו ליברלית וכעת הם מנסים להחילם גם על כור מחצבתם. אך היצר הנקמני בטל בששים לעומת התוצאות הרות אסון הטמונות בהצעות האוצר.

לכאורה, השינוי אמור להדק את הפיקוח הציבורי על ההשכלה הגבוהה ומעניין שהסוגיה מתעוררת בממשלה שמניפה דגל ליברלי של התערבות מינימליסטית. למעשה, זהו שלב נוסף בפוליטיזציה של אחד המעוזים העצמאים בדמוקרטיה הישראלית.

מה שקרה במוסדות אחרים, למשל ברשות השידור, יקרה גם במערכת ההשכלה הגבוהה. נציגי ציבור ופיקוח ציבורי היו ברטוריקה האורוולינית מלים נרדפות ל"אנשי שלומנו" ו"פוליטיזציה". כך, "נציגי ציבור" יחלקו את התקציב למוסדות שונים לפי "התועלת הציבורית" או ביטויי הביקורת של אנשיהם על הממסד. "אנשי שלומנו" יחליטו למשל שעדיף לפתח את המקצועות הטכניים ולייבש את מדעי הרוח שאין בהם תועלת פרקטית. "נציגי ציבור" יעצבו את איכות המחקר בארץ: יותר מחקר יישומי ופחות מחקר בסיסי, תיאורטי.

ועם האוכל מגיע התיאבון: מחר יחליטו אותם "נציגי ציבור" גם מי ימונה לשופט, מי צריך ללמוד רפואה ומי יגויס לטייס.

לבולשביזם אין צבע: פעם הוא היה אדום, ואילו כיום הוא בצבעי תכלת-לבן.