חוק ההסדרים - למי הוא טוב?
האם הוא מהלך אנטי דמוקרטי שסופו לא ברור עדיין, או שדווקא יעצור פרזיטיות חברתית ויצעיד את הכלכלה קדימה?
ערוות השרים נחשפה / יפעת סולל
אין כבוד עצמי לשרי ממשלת ישראל. אחרת קשה להבין מדוע הרשו לעצמם להשתתף בפארסה שהיינו עדים לה בימים האחרונים, תחת הכותרת: ישיבת ממשלה בענין "המדיניות הכלכלית של ישראל לשנים 2009-2010", או בשמה הנפוץ יותר: חוק ההסדרים והתקציב.
בתשע שנות ניתוח חוקי ההסדרים, חוזר על עצמו ריטואל לפיו משרד האוצר מכין מסמך הכולל את כל העוולות החברתיות שפקידיו מסוגלים להמציא, ובתהליך איטי יותר או פחות, נותרים בסוף עם מספר גזירות בהתאם לכוחה של הקואליציה באותה עת.
ממשלת קדימה מבחינה זו, היוותה תקופה טובה למדי לענייני חוק ההסדרים, כשהחוק (האנטי-דמוקרטי, שאינו מאפשר דיון ראוי ואין בו ולו מראית עין של שקיפות ציבורית), הלך והצטמצם, עד כי בשנת 2008 ההצעה בת 167 העמודים הצמצמה לעמודים בודדים בלבד, שעסקו כמעט רק בענייני תקציב ממש.
בכל שנה, מובא בפני הממשלה מסמך ארוך, שאת פרטיו לא טורחים כל שרי הממשלה לברר. הפעם פשוט לא היתה כל אפשרות לדעת מה תוכן המסמך.
לאחר שקראתי ולמדתי את שלושת המסמכים שהניח האוצר על שולחן הממשלה (מסמך מדיניות בן 238 עמודים, שמפנה למסמך קודם של כ-160 עמודים ותוספת של מסמך גזירות פיקטיבי של 64 עמודים), וניסיתי לעקוב אחר השינויים - ידוע לי היטב מה היה אמור לעמוד לדיון. אך אין כל זיקה בין האמור במסמכים הללו לבין מה שאישרה הממשלה.
על החוק שאושר לבסוף יש מידע כה מועט, עד שלא ראוי להגיב עליו, למעט הביקורת ההכרחית על תוספת למע"מ. זהו סעיף מופקר שפוגע רק בשכבות המוחלשות. גם קיצוץ רוחבי של 6% משמעות פגיעה חמורה בכל שירותי המדינה המדולדלים ממילא.
כל שיכלו שרי ממשלת ישראל לדעת על חוק ההסדרים ועל התקציב – הוא מה שנמסר להם על ידי הפקידים תוך כדי ישיבה - מקור מידע שמראש לא מומלץ בהיותו מעט מוטה. כך שלא רק שהשרים למדו על התוכנית מפיהם של פקידים, מדובר בתוכנית ששונתה עשרות פעמים במהלך הישיבה, כחלק מדיונים שנערכו במקום אחר לגמרי – מחוץ לישיבת הממשלה.
כל אדם שיש לו טיפת הערכה לתפקידו הציבורי, צריך היה לומר באופן ברור שאינו מוכן להשתתף בהצגה. גם משום שאיש ציבור אינו אמור להיות שחקן, וגם משום שהטקסט משתנה כל הזמן, כך שהעלילה הפסיקה מזמן להיות הגיונית. אני בספק אם יש ולו שר אחד, שיש לו יותר ממושג עמום על מה הצביע.
במדינה שרק לפני שנתיים הקימה ועדת חקירה לבדיקת דרך קבלת החלטות, ניתן לומר באופן ברור, שלא רק שלא למדו שם שום דבר, אלא שכנראה התייחסותה של ממשלת ישראל לכלכלה היא חסרת אחריות.
בכל שנה בדיון על חוק ההסדרים וחוק התקציב משפילים את השרים ואת חברי הכנסת. אמנם הפעם הושפלו גם פקידי האוצר, אך אין בכך משום נחמה. הרחקתם של פקידי האוצר לא הפכה את השיטה ולא הביאה לקבלת החלטות לטובת הציבור.
עו"ד יפעת סולל מתמחה במשפט ציבורי וזכויות אדם, חברת "פורום הארגונים נגד חוק ההסדרים"
מילה טובה על חוק ההסדרים / אמיר חצרוני
אין דבר פופולארי יותר בימים אלה מלמתוח ביקורת על חוק ההסדרים, ואולם במרבית המקרים הביקורת מחטיאה את המטרה.
הטענה שחוק ההסדרים פוגע בהליך הדמוקרטי, בהכניסו לספר החוקים בדלת האחורית של תקציב המדינה הסדרים מרחיקי לכת שאין קשר הדוק בינם לתקציב, מוצדקת. ואולם, מרבית הביקורת על חוק ההסדרים אינה מתמקדת בפגם הטכני הזה אלא בתוכנו של החוק.
תוך גיבוב מלים בעלות פוטנציאל גבוה לעורר רגשות של חמלה כמו "חוסר אנושיות" ו"פגיעה במסכנים", רוצים מבקרי החוק שנחשוב שמשרד האוצר הביא לעולם מפלצת. הממבו-ג'מבו המילולי אינו מותיר סיכוי ממשי לקיים דיון רציני ושקול בחוק, דיון שאילו היה מתקיים היינו מגיעים כנראה למסקנה שרבים מסעיפיו דווקא צודקים ושוויוניים.
קחו את הדוגמאות הבאות מתוך חוק ההסדרים, ותשפטו בעצמכם: האם זהו באמת עוול, שעסקים שמקבלים הלוואת מדינה על מנת להיחלץ מהמשבר הכלכלי, לא יורשו לשלם למנהליהם משכורת של יותר מ-40 אלף שקלים לחודש? האם זהו פשע חברתי לצמצם בעשרה אחוזים את קצבאות הילדים למי שמולידים ילדים בשרשרת למרות שאין להם יכולת לכלכלם? האם זה אסון לאומי שאנשי צבא הקבע, שהתרגלו שהפנסיה שלהם מתחילה כבר בגיל 45, יבינו שבשביל לקבל פנסיה תקציבית מלאה צריך לעבור קצת יותר שנים?
מכאן, שחוק ההסדרים דווקא טוב לציבור הרחב, שמאס במימון הטבות לא צודקות שמקבלים רק מגזרים מסוימים. המתנגדים לחוק ההסדרים מדברים בשם השוויון, אך הם מצדדים למעשה בפתרונות לא שוויוניים, אשר רק מעודדים פרזיטיות חברתית.
גם מנקודת מבט כלכלית, חוק ההסדרים נושא בשורה חיובית, מאחר שהוא מפרק מונופולים, שקיומם מצמצם את התחרות במשק ומעלה את המחירים, שכולנו נדרשים לשלם עבור השירותים והסחורות שאנו צורכים. לדוגמא – חוק ההסדרים מציע לאפשר שידור פרסומות בטלוויזיה לא רק בערוץ 2 ובערוץ 10 אלא גם בכבלים, זאת על מנת להוזיל את דמי המנוי שאנו משלמים עבור צפייה בטלוויזיה רב ערוצית ולתת סיכוי גם לעסקים קטנים יחסית לפרסם את מוצריהם ולהתחרות בענקים המסחריים. האם זה דבר רע?
לבסוף, חוק ההסדרים ראוי גם מבחינה מנהלית, כי הוא מקים מנגנונים שיפקחו על התנהלותם הפיננסית של גופים כמו האוניברסיטאות, שהתרגלו לקבל תקציבי עתק מהמדינה אך מסרבים לאפשר למדינה לבדוק מה נעשה בכסף. גם זה לא בדיוק דבר שלילי.
כך, שנה אחרי שנה, מבטל חוק ההסדרים עיוותים סקטוריאליים ומגדיל את התחרות במשק. למי ששכח – רק בזכות חוק ההסדרים של שנת 2002, אנחנו רשאים היום לבחור באיזו קרן פנסיה לחסוך את כספנו. ובכל זאת, הדימוי הציבורי של חוק ההסדרים הוא של מפלצת – הרבה בגלל מה שנכתב ונאמר עליו במדיה.
תלי תלים של מלים נשפכו על היותה של התקשורת הישראלית שבויה בידי השלטון וחסידה של אידיאולוגיית השוק החופשי, והנה ברגע האמת לא צריך מיקרוסקופ על מנת לראות שהמדיה מגויסת כמעט במלואה לטובת המאבק נגד חוק ההסדרים. מספיק לספור את המאמרים שתומכים בחוק ולהשוות עם מספר המאמרים שמתנגדים לו, בשביל להבין שאפשר לומר על התקשורת הישראלית הרבה דברים רעים – אבל שבויה בידי השלטון או חסידה של האידיאולוגיה הקפיטליסטית היא לא. זה טוב וחשוב לחופש העיתונות; זה רע למי שמאמין שהגיע הזמן לחוק שיעצור את הפרזיטיות החברתית ויעלה את הכלכלה על דרך המלך.
ד"ר אמיר חצרוני, מרצה בכיר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
לפנייה לכתב/ת 
