אנחנו על המפה?

בוב דילן, מדונה, "מטאליקה", ניק קייב, מייקל ג'קסון, "גאנז אנד רוזס", אלטון ג'ון ורדיוהד. כל אלה הופיעו פה, בזה אחר זה, בשנת 93'. כנראה השנה הטובה והשופעת ביותר בכל הנוגע למופעי מוזיקה גדולים מחו"ל בישראל. בסוף שנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים זכינו לזרזיף של הופעות מחו"ל, אבל לפני כשלוש שנים חזרנו סוף סוף לתמונה. השנה, אם הכל יילך לפי התוכנית, אנחנו נזכה לקיץ הגדול ביותר מאז אותו קיץ ב-93'.

שלוש השנים האחרונות אמנם גרמו לנו להרגיש שאנחנו חיים במדינה מתוקנת, עם הופעות של פול מקרטני, רוג'ר ווטרס, סטינג, "בלאק אייד פיז", "ניין אינץ' ניילז", שון פול, "דיפ פרפל" ועוד. אבל שפע כזה, בבת אחת, עדיין לא ראינו.

"דפש מוד". היו חייבים לנו (צילום: ירון ברנר)

ואלה שמות האמנים, שחלקם כבר חלפו פה בחודשיים האחרונים, ורובם בדרך: "דפש מוד", מדונה עם פול אוקנפלד, "פט שופ בויז", "פיית' נו מור", כריס קורנל, "דרים ת'יאטר", פול יאנג, "MGMT", סוזן וגה, ג'ו ג'קסון, חוליו אגלסיאיס, סטיב ואי,

מייסי גריי, "יה יה יאז", "סיסטרס אוף מרסי", "דאון", סזריה אוברה, לורנה מק'קניט, הזמרת נקא ולהקת "גראונדיישן", די-ג'יי טייסטו, האורקסטרה, גילברט או'סליבן ו דימטרי חבורוסטובסקי. בנוסף, הגיעו ויגיעו אמנים עצמאיים ומוערכים מאוד, בין היתר: ההרכב "Why?", ג'יימי לידל, הדי-ג'יי קיד קואלה, "M83", "נוטוויסט" וקורט וגנר.

המטאל והפאנק גם כן זוכים לשנה פוריה עם אמנים כמו "פארדייז לוסט", "אפיקה", "נו יוז פור א-ניים", "דרקוניאן", "נברמור", "בהמות'" ו"קורפוקלני". גם הג'אז שולט עם שמות כמו אל דמיולה, דייב ווקל, ג'ושוע רדמן, קני גארט והופעה משותפת של רוי היינס, ג'ון פטיטוצ'י ודנילו פרז. וכל אלה עוד לפני שנחשפו שמות המשתתפים בפסטיבל הג'אז השנתי באילת. ואפילו כוכבי המוזיקה הצרפתית כמו פטריסיה קאס, ורוניק סנסון ו מישל פוגאן ינחתו בארצנו.

מדונה. מגיעה לכאן במקרה (צילום: Gettyimages)

וזה עוד לא נגמר. בים השמות שנזרקים לאוויר, יש גם הרבה שעתידים להגיע אך עדיין לא קיבלו אישור רשמי: לאונרד כהן, שאמור להופיע באצטדיון רמת גן ב-24 בספטמבר, אך טרם החלה ההפקה לפעול בישראל ולמכור כרטיסים, הזמרת ליידי גאגא, "קייזר צ'יפס", "סימפל פלאן" שהופיעו כאן בשנה שעברה, מתיסיהו שעתיד לחזור השנה ולערוך הופעה גדולה, ניק קראשו ופול אנקה.

עניין של תיזמון

אז למה דווקא השנה? והאם תל-אביב תיחשב סוף סוף כתחנת חובה בסיבובי הופעות של אמנים גדולים?

המפיק הוותיק שוקי וייס, שאחראי הקיץ על המופעים של "דפש מוד", מדונה וכריס קורנל, אומר שזה הכל עניין של תזמון לצד שקט סביבתי. "כשיש אצלנו שקט ביטחוני, אז גם יש תרבות", הוא אומר ל-ynet, "היינו יכולים גם להיות במצב אחר לגמרי, להיות בשנים חשוכות והביטול של 'דפש מוד' לפני שלוש שנים בגלל המלחמה היה איזשהו סימן לכך, אבל למזלנו התוצאות הן אחרות.

"השנתיים האחרונות בהן הגיעו הופעות רבות מחו"ל הצליחו להביא אותנו לשיאים גם בזכות האמנים עצמם. הם משמשים לנו כשגרירים כשהם גורמים לאמנים ולחברות הפקה אחרות לחשוב: 'היי, למה לא ישראל בעצם?' וככל שיש הגעות רבות, ככה אנחנו גם מגיעים לשיאים חדשי".

וייס מוסיף כי גם המיתון הכלכלי, למזלם של המפיקים בארץ, לא פגע אצלנו בשוק ההופעות כפי שפגע מעבר לים, שם התבטלו הופעות רבות בחודשים האחרונים. "זה גם עניין של תזמון", מסכם וייס, "'דרים ת'יאטר' למשל זו להקה שמנסים להביא אותה בשמונה השנים האחרונות, אבל הנה, השנה הצליחו".

פיית' נו מור. פעם שלישית שלהם

דודי ברקוביץ' מחברת "הדרן" שאחראי השנה להופעות של "דרים ת'יאטר", "סיסטרס אוף מרסי", "האורקסטרה" (ELO) וכיתת האמן של סטיב ואי, אומר שהסיבה הראשונה והכי חשובה לשפע האמנים היא שאותם אמנים מבוקשים, נמצאים בחודשים אלה בסיבובים באירופה, מה שיוצר עבודה הרבה יותר נוחה עבור כולם. "הרבה יותר קל להביא אמן מאירופה מאשר מלוס אנג'לס", הוא מסביר, "זו עובדה וזה מקל על המפיקים".

כמה כסף כבר יש לאנשים?

"גם המצב הביטחוני בארץ בחודשים האחרונים, אחרי המלחמה האחרונה, הוא שקט יותר וברגע ששקט פה, אז גם כיף", מוסיף ברקוביץ'. "בסך הכל האמנים שמגיעים לפה מאוד נהנים. כל אמן שבאתי להיפרד ממנו בשדה התעופה אמר לי איזו חוויה גדולה זו היתה בשבילו, שהיה להם חלום לראות את ירושלים ולחוות את זה והם מעבירים את המסר הלאה.

"מהצד הכלכלי, אני חושב שקצת הגזימו השנה", מוצא ברקוביץ' גם את החסרונות, "כמה כסף כבר יש לאנשים? צריך לפעמים גם לשים גבולות. אבל זה קורה ואף פעם אי אפשר לדעת. תראה את 'דרים ת'יאטר', אתה חושב שאתה תהיה מאושר מ-6,000 כרטיסים, אבל חודש לפני ההופעה ואתה עומד כבר על עשרת אלפים כרטיסים".

פט שופ בויז. עיקר הפרנסה מגיעה מהופעות (צילום: Gettyimages)

"האמנים והלהקות הגדולות מבינים היום שעיקר הפרנסה שלהם, או לפחות חלק גדול ממנה, מגיעה מההופעות", מסביר אילן אלקיים מ"אלייב פרודקשנס", שאחראי השנה להבאתם של "פיית' נו מור", "פט שופ בויז" ו-"MGMT".  "פעם היתה לאמנים פריוולגיה להוציא דיסק ומדי פעם לעשות הופעות בשביל הכיף. היום לא, היום ענף הדיסקים בדעיכה ואמנים עושים את עיקר הכסף שלהם מהופעות וחיות ומסחורות אחרות.

"מן הסתם, בשנים האחרונות, לא רק בישראל אלא בכל העולם, יש שפע של הופעות", ממשיך אלקיים, "אסור גם לשכוח שאצלנו גם היתה מגמה. מ-93' עד תחילת שנות האלפיים היתה פה תקופה אלקטרונית. לא היה הרבה עניין בהופעות גדולות, היית יכול להביא אז די-ג'יי ולהביא 20 אלף איש לאירוע, ובאמת זכורות הרבה הופעות שלא משכו קהל כמו שציפו, כמו אר.אי.אם או דיוויד בואי. בסביבות 2003 התחלנו להרגיש חזרה את מופעי הרוק".

זה לא שכולם רוצים להגיע לישראל

לדעת אלקיים, ריבוי ההופעות השנה מתרחש גם בגלל צירופי מקרים. "במקרה

מדונה עשתה השנה סיבוב הופעות שכולל מדינות שהיא לא ביקרה בהן, משהו שבעבר לא התאים לה. לאונרד כהן זה אותו סיפור ו"דפש מוד", אם הם לא היו חייבים לנו על הביטול של לפני שלוש שנים, לא בטוח שהם היו מגיעים הפעם.

"אני לא חושב שפתאום כולם רוצים להגיע לישראל. המדינה היא עדיין בעייתית ועדיין לא מצטיירת כמו מדינות אחרות באירופה. זה עדיין, ברוב המקרים, לא כלכלי להגיע לכאן - ממסלולים שאמנים צריכים לשנות באירופה, דרך משאיות ואוטובוסים. אני רק יכול להעיד על עצמי ולא בשם אחרים, שעשינו תוכנית עבודה מאוד ארוכה שנרקמה הרבה מאוד זמן, בשביל להגיע לתוצאות שמתרחשות השנה".

אז מה הדרך הכי טובה לשים את ישראל על המפה?

"בעיקר יחסי ציבור טובים. להיות מקצועיים. כשאמנים מגיעים לפה, אז קודם כל לדאוג שההופעה תהיה בסטנדרטים הכי גבוהים, בדומה לכל מקום אחר בעולם. אני חושב שלהקה כמו 'דפש מוד', שראתה את הסטנדרטים הגבוהים שיש להפקה בישראל, זה מאוד עוזר ויכול לקחת אותנו למקומות יותר גדולים. רק בוא נקווה שיש מספיק קהל עכשיו לכולם".