הצופים באים בהמונים
עשרות אלפי חניכי תנועת הצופים בהווה ובעבר התכנסו בפארק הירקון אמש לחגוג תשעים שנה לפעילות התנועה בארץ. בוגרות הצופים, מספרות חוויות מהכנס, וגם- השבט הזוכה בתחרות סרטוני הווי הצופים - שבט שורק
כנס בוגרי תנועת הצופים לציון 90 שנה לפעילות התנועה בארץ, הביא אתמול עשרות אלפי חניכים בהווה ובעבר לפארק הירקון. חניכי הנהגות מצפון, דרום ומרכז הארץ, למפגן של עניבות וחקי, צבאו על הפארק ומילאו אותו ברוח טובה וסנדות. נשיא המדינה שמעון פרס הגיע ובירך, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החינוך גדעון סער שלחו ברכות מצולמות ויובל בנאי, שלמה ברכה וגידי גוב היו חלק מהאומנים שעלו על הבמה מול הקהל הלבוש בתלבושת אחידה.
חוגגים 90 בפארק הירקון. צילום: ארנון מעוז
החברה הצעירים נותנים את הטון והכיוון בתנועה/ צביה ספיר
"צופים אנו, עם שמח, עם שמח, עם שמחאין בנו אדם נוגח, טרללה, לה לה לה
סיסמתנו הצוםית, הצופית, הצופית
צופה היה נכון תמיד, טרללה, לה לה לה..."
"שיר וותיק" לא נשמע בכנס הצופים העבריים, שנערך בגני יהושוע בתל-אביב, וכל כך למה? כי העתיד וההווה שייך לצעירים, לצעירי התנועה! ואם לא די בכך, מבט קצר בפניהם של בוגרי השבט (רמת גן) הזכיר את פני הוריהם! כן כן,בדיוק, אנחנו הותיקים נראים כמו הורינו.
הוותיקים הגיעו. אילן זילכה, צופי רמת-גן. צילום: ארנון מעוז
ואכן עשרות אלפי צופים צעירים גדשו אמש את פארק גני-יהושוע מכל רחבי הארץ צפונה, נגבה, ומזרחה, וצופי ים כמובן, הסתובבו בקהל על "חקי, חקי, עניבה". בינהם הסתובבנו גם אנו, כמה אלפים, מבוגרי השבטים השונים. שלל סמלים ואותות על חולצותיהם, הוכיחו לנו לותיקים, מעל הכל, כי נפל דבר בתנועת הצופים.
מלאי חינניות ומרץ, ושמחת וחיים בכל, שרים ורוקדים לכל צלילי הזמרים והתזמורות שהיו על הבמה. הסתכלנו מסביב בהערצה ובקנאה על החבר'ה הצעירים, על תנועה שתפחה שעריה לכל וכל נושא. תנועה שהיא היום כל כך רלוונטית וכל כך שייכת. איפה אנחנו ואיפה הם? אנחנו היינו "מרובעים", מרוכזים בנושאי צופיות בפרט וארץ ישראל בכלל. הדעות שלנו? היו הדעות של המדריך, מקסימום הרשג"ד. היום? יש להם דעה ודרך משלהם וכמו שאמרו הוותיקים – החברה הצעירים נותנים את הטון והכיוון בתנועה, משפיעים מלמטה למעלה.
מאוחר יותר במהלך הערב הצטרפו אלינו חניכי השבט הצעירים ו"הרימו" את השיחה. איזה ראש, איזה פעילויות!!
בראש סדרי עדיפויות התנועה עם הפנים לחברה, פעילויות חברתיות על כל צעד ושעל בנוסף לנושא הצופיות ב ארץ ישראל. "הצופים" זהו "בית" ענק לכי מי שמסתופף בצילו, והיום הוא בית לילדים חריגים, ילדי עולים ואוכלוסיות שונות.
וגם הצעירים כאן. צילום:ארנון מעוז
ישבנו שם על הדשא וכמו תמיד האווירה הכללית החזירה אותנו לימי הילדות, לעובדה ש"הצופים" נשאר תמיד בית שני ולעיתים ראשון לכולנו, שעדיין לא פסה דרכה של הציונות, של הארץ ישראליות, של הדרך הטהורה. היה ערב ענק. אחים, אחים, אחים אחים אחים, שמחה, שמחה, שמחה, שמחה, שמחה.
מראה שתמיד יגרום לי לחייך/ גליה שיזף
ב-2001 עזבתי בפעם האחרונה את תנועת הצופים. הייתי חברה בה מכיתה ד' עד י"ב, בהתחלה כחניכה ואחר כך בתפקידים שונים של הדרכה. בשנה השנייה ללימודים שלי באוניברסיטת באר שבע אפילו עשיתי קמבק קטן בתור מרכזת שבט, אבל שמונה שנים מאוחר יותר, הצופים היו אצלי נחלת העבר. הדבר היחיד שהיה מעלה בי את אותם זכרונות היו קבוצות הילדים במדי חאקי בדרך לפעולה, בימים שלישי ושישי. זה מראה שתמיד יגרום לי לחייך.
אתמול בערב, כשמסביבי כל הילדים באותם מדים, התחושה הראשונה היתה כמו בטקס פתיחת שנת הפעילות של הצופים, בכיתה ד'. שוב אני עומדת, בחברת אבי, בין אלפי ילדים בחאקי ועניבות שמתרוצצים ושרים שרי מוראל, כשמכל עבר ניצבים אותם מבנים גדולים מסנדות שעליהם היינו עובדים בחודשים שקדמו לאירוע.
ברגע הראשון, כל זה עורר בי דווקא מבוכה. מה יש לי לחפש היום במקום הזה, שהלך ודמה למחנה הקיץ הגדול? הילדים החלו להסתדר בין השלטים עם שמות השבטים וההנהגות – מילות קוד שרק בוגרי צופים מבינים – בזמן שהרמקולים צעקו לכיתות ו' "לזוז מהרחבה שלפני הבמה ולעבור לצד השני". זה היה אמור להיות כנס בוגרים; בפועל חזרנו לימי הקיץ בבית הספר היסודי.
בין פלשבק אחד לשני מהשנים הארוכות בתנועה, החלטתי לנסות ולהגשים לפחות חלק מהמטרות שבשבילן באתי. חיפשתי את השלט שסימן את מקום התרכזות חברי השבט שלי, שבט רמת גן, שהיה בתקופתי הגדול בשבטים בהנהגה. אבל כשמצאתי אותו, היו לידו רק כ-15 איש – חלקם חניכים פעילים עדיין, ואחרים בני חמישים פלוס, שבאו, כמוני וכמו אבי, לחפש משהו בעברם שהם בעצמם התקשו להגדיר. מה עשינו שם, קבוצה של ישראלים בגילאים שונים, שפעם עברו באותו מקום, אבל לא ממש הכירו אחד את השני? משמעות המושג "מפגש בוגרים", כמו שקראו לאירוע על המסכים ליד הבמה, מעולם לא היתה מעורפלת יותר.
החלטנו להסתובב עוד קצת. עזבתי את בוגריו של שבט רמת גן, ויצאתי לחפש שרידים לשבט שריכזתי, למרות שידעתי מראש שהוא פורק כבר מזמן. הטרחה היתה לשווא. בין אלפי הילדים והמבוגרים ברחבה לא הצלחתי למצוא פרצוף מוכר.
המופע החל. סמל תנועה ענק מקלקר – ככה זה לפחות נראה לי – ריחף מעל הבמה. עודד מנשה עלה, ועורר את הקהל עם "עודד אמר להרים ידיים". אלפי הילדים בחאקי צייתו בהתלהבות, וגם הבוגרים המעטים שסביבי התחילו להתעורר. אחרי הכל, איך אפשר לעמוד מול מראה של אלפי ילדים שמפזזים על הדשא? זה משהו שתמיד מחמם את הלב.
אחר כך הגיעו הנאומים, ארוכים וטרחניים קצת יותר מדי, כמו בכל אירוע מהסוג הזה. מסתבר שכולם היו בצופים, בטח הפוליטיקאים. ראש הממשלה, שר החינוך, שר הרווחה, ראש עיריית תל אביב. רק הנשיא שמעון פרס הודה שהוא בכלל מהנוער העובד.
הנאומים היו מוקפדים וממלכתיים כל כך, והרגישו לי לא נכונים למעמד, ולחוויות המאוד אישיות שהוא העלה בי. הם הזכירו לי שוב עד כמה הציוניות, אותה חשתי באופן מושלם כל כך בנעורי – הרבה בזכות החברות בצופים – נעטפה מאז בסימני שאלה שונים. המחשבות האלו נעלמו כשעודד מנשה חזר לבמה, מלווה בשני צופיפניקים צעקניים – במובן הטוב של המילה – ואחריו כל האמנים שאהבתי באותן שנים – משינה, גידי גוב, דין דין אביב. גם הם, כמובן, היו בצופים. כשלהקות הצופים הציפו את הבמה, כדי לשיר עם משינה את "למה לי פוליטיקה עכשיו" ו"להתראות נעורים, שלום אהבה", הנוסטלגיה כבר הציפה אותי, הפעם בלי מבוכה וסימני שאלה.
השיא הגיע עם שיר הצופים. להקת הצופים על הבמה הוביל, הילדים הצטרפו, ואיתם כולנו, הבוגרים, אלו שכבר שנים לא דרכנו בשבט, ועכשיו גילינו שכנראה לעולם לא נשכח את המלים של השיר הזה. זר לא יבין את זה. הקסם עבד רק למי שהיה שם, בטקסים, במחנות הקיץ, למי שכפת סנדות וקשר עניבות, ולמי שלרגע אחד רצה לחזור למדי החאקי, ולשיר "יחד, לב אל לב" בפארק.
כתובות האש הודלקו. הזיקוקים עלו לשמיים. השילוב שלהם, החניכים, האמנים המזדקנים, כל אלו הזכירו לי כמה הצופים היו תקופה טובה ומשמעותית בחיים שלי. אולי אי אפשר היה לקרוא לערב הזה ממש "אירוע לבוגרים", כי המתחם היה מוצף בעיקר בחניכים פעילים, אבל הוא נתן הזדמנות מרגשת למי שכן רצו לצאת למסע קטן בזמן. להשתחל אחורה לרגע שבו דברים היו פשוטים יותר, וכל מה שהיית צריך זה חליפה ועניבה, ולדעת באיזה צד של הבמה השבט שלך עומד.
והזוכה בפינה לשיפוטכם שבט שורק
חניכי שבטים ברחבי הארץ השקיעו בסרטוני וידאו המציגים את הווי התנועה כפי שנתפס על ידם, הסרט שנבחר כחביב הקהל הופק על ידי שבט שורק. חדר השכבה הבוגרת של השבט ישופץ כפרס על ידי הנהגת הצופים.
הסרטון הזוכה:
-
לעמוד "הצופים חוגגים 90" לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
