לוס גלסיארס: הקרחונים של ארגנטינה
קרחונים מרשימים שיורדים אל אגמים, טבע נפלא הכולל יערות צבעוניים, חיות בר שמעצימות את חוויית הספארי ואנשים עם סיפורי מורשת מרתקים. סיור מאחורי הקלעים בשמורת הטבע המרהיבה של הקרחונים בדרום פטגוניה
בשנת 1925 הגיע סבו של אסטבן אצ'ברייה אל ערבות הפטגוניה, כדי להקים חווה לגידול כבשים ובקר על שטח של 400 הקטר ליד זרוע ריקו של אגם ארחנטינו.
באותם ימים עודדה ממשלת ארגנטינה את תושביה להגר אל הדרום הרחוק, להשתקע בסוף העולם, ותמורת זה היתה נכונה להעניק להם אדמות מדינה חינם אין כסף, רק שיבואו. החווה שוכנת כחמישים קילומטר מדרום לעיירת התיירות של ימינו אנו, אל קלפטה, השוכנת לחופו של האגם הקרחוני אגם ארחנטינו, הגדול באגמי ארגנטינה.
הזוג הצעיר אצ'ברייה הגיע, התאהב במקום למרות הקשיים הגדולים, נשאר והחל להתבסס במקום הנידח. ב-1937 השלימה המשפחה את בניית ביתה במישור ליד חוף האגם, רק כדי להיווכח שנתיים מאוחר יותר בתופעה מדהימה.
לראשונה יש תיעוד על הקרחון פריטו מורנו, שגולש משדה הקרח הדרומי בראש פסגות הרי האנדים בדרום ארגנטינה וצ'ילה, מגיע אל היבשה שמנגד, ויוצר סכר טבעי החוסם את מעבר המים מלגו ריקו לאגם ארחנטינו.
קרחונים על פני האגם בדרום פטגוניה (צילומים: רונן רז)
מפלס המים בלגו ריקו הלך ועלה, והמשפחה נאלצה לעזוב את ביתה החדש ולנטוש אותו לטובת מי האגם הגואים, ולבנות בית חדש במעלה הגבעות הרחוקות יותר מן האגם, מהלך חצי קילומטר צפונה. צרות של חלוצים.
הנכד, אסטבן אצ'ברייה, מתגורר היום בבית החווה החדש הזה, מצביע על תל חורבות קטן במרכז המישור, ומצביע על תמונה שעל הקיר ובה נראית סבתו בבית המוצף עם המים הגואים. בתמונה רואים שהגג כבר פורק ואסטבן מספר שהגג הועבר לחוף מבטחים ומכסה היום את הבית החדש (חדש זה דבר יחסי, מדובר על בית חדש משנת 1939), אולם השאר אבד במי האגם הגואה.
אסטבן גר היום בשכנות טובה לבני משפחה אחרים, מגלה ידע מופלג בכל הקשור לסביבה הקרובה, וכיאות להזדמנויות של ההווה התיירותי באזור אל קלפטה, הוא מציע רכיבה על סוסים בשטח החווה, מסעדה ולינה, וחוויה אותנטית של חווה פטגונית מקומית, כולל גידול של גואנקו, מין של למה שחי באזור הערבות הפטגוניות.
גואנקו. מין של למה שחי באזור הערבות הפטגוניות
הוא מציג באהבה מוזיאון קטן עם מאובני צדפות ענק, אמוניטים קדומים, עצים מאובנים, וממצאים של התיישבויות של בני שבט הטהואלצ'ה האינדיאנים שחיו בעבר לחוף האגם, והעתיקו שוב ושוב את מחנות המגורים שלהם בהתאם למפלס המשתנה ולחסימות של הקרחון פריטו מורנו.
יש לו באוסף בוליאדורים - כדורי אבן אינדיאנים שבני המקום קשרו אותם שלושה שלושה ברצועות עור, רדפו אחרי עופות הענק הפטגוניים, הריאות, או הניינדו בשפת המקום, שיודעים לרוץ מהר בערבות הפטגוניה, אולם כנפיהן המנוונות אינן יכולות להרים אותם למבטחי השמיים.
האינדיאנים היו מנופפים את רצועות העור והאבנים דוגמת פלצור, מטילים אותם לעבר רגלי הריאות, ואלו היו נכרכים על רגליהן של עופות הענק, מכשילים אותן, וכך היו צדים אותם למאכל בשרן ושימוש בנוצותיהן האפורות, עורן הקשה ועצמותיהן הגדולות.
קרחון בעל פירסום עולמי
הקרחון פריטו מורנו שגרם להרס ביתם הראשון של משפחת אצ'ברייה, צבר מאז פירסום עולמי, והוא הקרחון המרשים והקל ביותר להגעה. כל תייר שמגיע אל דרום הפטגוניה מבקר בו ומביט על עצמתו המרהיבה ממרפסות הצפייה הממוקמות מולו מן העבר השני של האגם.
העמידה מול הקרחון פריטו מורנו היא באמת מהחוויות המרהיבות של עולמנו. קרחון חי ונושם, נבנה ומתרסק מידי יום ביומו, חלק משדה הקרח הדרומי הפטגוני. למעלה בפסגות ההרים מתאספים מידי שנה 11 אלף מ"מ משקעים, או ליתר דיוק 11 מטרים של שלג שהולכים ונדחסים ומתחברים אל שדה הקרח.
קרחוני "לוס גלסיארס". מהחוויות המרהיבות של עולמנו
הקרחון הוא גוף קרח שנדחף וזורם במורד מדרונות ההרים ואפיקי הגיאיות למטה בדומה למים מהם הוא נוצר, אך לאט לאט בהתאם לסמיכותו ולמצב הצבירה המיוחד שלו, מוצק שנוצר מנוזל, ומגלה עוד את תכונת האלסטיות והשאיפה להגיע למקומות נמוכים, מורשת מעברו הנוזלי שהסמיכה ברבות השנים.
שלוש מאות שנים ארוכות זורם הקרח ממקום היווצרו עד שהוא מוצא את עצמו בחזית הקרחון אל מול פני אגם ארחנטינו ואולי אף היבשה שממול, כאן חם יותר וגושי הקרח מגיעים לסוף דרכם, מידי פעם ניתק גוש שכזה ונופל ברעם גדול אל המים, יוצר גלים ומתרסק אל סופו, חלקם עוד יצופו שבועות או אפילו חודשים אחדים עד שיימסו לחלוטין ויתערבבו במי האגם. זו חווייה חושית אודיו-ויזואלית של הרס, צפייה בתהליך טבעי חשוב ברגע סיומו, והבנת התהליך עוזרת להעצים את החווייה.
אסטבן מספר שתושבי המקום האינדיאנים סיפרו למתיישבים על הקרחון החוסם את האגם וגורם להצפות, ואף הצביעו על שרידי ההתיישבויות הקדומות של אבותיהם הנוודים שחזרו להתיישב בכל שנה על חוף אגם במפלס אחר, אלא שהם טענו בפני המתיישבים שכבר שלוש מאות שנים שהאגם נמצא בנסיגה וכבר לא עולה כל כך גבוה.
ואז הגיעה ההצפה הגדולה של שנת 1939 והרס בית הסבים של אסטבן ומתיישבים נוספים. הצבא הארגנטינאי אף הגיע וניסה לפוצץ את הקרחון ולהציל את הבתים, אך ללא הועיל. לחץ המים הוא שפרץ בסופו של דבר את סכר הקרח ומפלס האגם חזר וירד.
חוויה אותנטית של חווה פטגונית מקומית
מאז נכנס הקרחון למעגל של בנייה והריסה כל ארבע שנים בערך עד 1988, אז חלה הפסקה ובשנות האלפיים שב הקרחון להתחבר ליבשה וליצור סכרים מידי שנים ספורות, בפעם האחרונה זה קרה בשנה שעברה, שנת 2008, וכיום הוא נמצא במרחק של עשרות מטרים בלבד מן היבשה שמנגד. שב ונבנה ומתקדם מידי יום, וגם מתפרק לגושים גדולים ברעם חזק בתהליך מרשים.
אסטבן טוען כי שינוי המפלסים של האגם במהלך ההיסטוריה, ועדות האינדיאנים על כך, היא הוכחה חותכת לכך שהתקדמות הקרחונים ונסיגתם היא תהליך מחזורי החוזר על עצמו מידי 300 שנים או יותר, ומצביע על כך שתהליך ההתחממות והתקררות של כדור הארץ הוא תהליך טבעי הקורה ללא קשר לפעילותו של האדם המודרני, ואין לחשוש מפני ההתחממות הגלובלית של כדור הארץ כתהליך הרסני לכיוון אחד וסופי.
הליכה על הקרחון
בתשע וחצי בבוקר כבר היינו אמורים להגיע אל מפרץ היציאה להפלגה אל הקרחון פריטו מורנו לטיול רגלי על הקרחון. בחודש אפריל הימים הולכים ומתקצרים וכשהתעוררנו בשעה שבע בבוקר עוד היה חושך מוחלט בחוץ, בשמונה היה אור ראשון ובארוחת הבוקר השקפנו על האורות של העיר אל קלפטה. הזריחה היתה בשמונה וחצי אי שם בדרך של 90 הקילומטרים אל הקרחון פריטו מורנו.חבורות של עופות קרה-קרה בחברת כמה דורסים ישבו על ארוחת בוקר דשנה של ארנבות דרוסות מהלילה הקודם. יש לארנבות מנהג אנטי הישרדותי להילכד באורות המכוניות על הכביש ולעצור מול טורפות המתכת הדורסניות. כיוון שיש אלפי ארנבות לאורך הכביש הסלול בין העיר קלפטה לקרחון, עשרות מהן נדרסות מידי לילה, ובבוקר יושבים הדורסים ואוכלי הנבלות על הפגרים.
סיור רגלי על קרחון שגודלו 13 אלף קמ"ר
בעשר בבוקר יצאנו לשייט דרך מפרץ לגו ריקו, הזרוע הדרומית ביותר של אגם ארחנטינו, אל שולי הקרחון. כאן קיבלו אותנו מדריכי החברה המקומית Hielo & Aventura "קרח והרפתקאות" לסיור רגלי על הקרחון.
הסיור בנוי היטב, ומתנהל מזה שנים באותה מתכונת ללא שינוי, קבלה, חלוקה לקבוצות, יציאה לשביל יער, הגעה ללוח עץ עם מפה משורטטת והסבר על שדה הקרח הדרומי של פטגוניה. הידעתם שגודלו 13 אלף קמ"ר, ולמעשה יותר משטחו של הנגב הישראלי? אחר כך יושבים על ספסל והמדריכים קושרים קרמפפונים, מן מנעלי ברזל עם חודים הננעצים לתוך הקרח, אל הנעליים של המטיילים קשירה הדוקה כדי שלא יישמטו, הסבר קצר איך צועדים עם המנעלים הללו, רגליים פתוחות, הליכה תוך נעיצה של המנעלים בקרח, הולכים בשורה, לא סוטים מהדרך, ויציאה לדרך.
הליכה בנוף מרהיב וחוויה של צעדים ראשונים על הקרח, כמעט כמו תחושתו של ניל ארמסטרונג האסטרונאוט הראשון שהלך על הירח. סיור של שעה או קצת יותר, חשים את העליות והירידות על הקרח, מתבוננים בחורים הכחולים ובסדקים שנוצרים במעטה הקשה, הדגמה של מדריך מיומן המטפס על הקרח בעזרת גרזנים וקרמפפונים. בסוף הסיור כוסית ויסקי און דה רוקס, עם קרח מהקרחון כמובן, ויאללה חזרה בשביל מבלי להתמהמה כי יש קבוצות נוספות שנושפות בעורף.
יש להעריץ את היזמים שפתחו את הליין ויודעים לתקתק את החוויה שעולה למעלה ממאה דולר לאדם, בנוסף לשישים פזוס של הכניסה לשמורת הטבע. כאשר אתה מתעכב לרגע לצילום נוסף או לישיבה לרגע לנשום מול הנוף המדהים, אתה מהר מאוד זוכה למילות זירוז שחייבים לסיים, להמשיך, לחזור לשורה וכן הלאה, ואתה נשלף מייד מן החוויה האישית הטוטאלית אל הסופרמרקט העסקי של המיניטרקינג על הקרחון.
שייט לקרחונים
יום למחרת יצאנו לסיור מאורגן נוסף, ליום שייט לקרחונים אופסלה וספגציני ואגם אונלי, אף הוא מפעל תיירותי מרהיב ומתוקתק היטב. לולא הטבע המופלא המנצח על הכל ואת הכל, הייתי אומר כי כאן ישנה דוגמא לבית חרושת תיירותי, סופרמרקט איכותי המנוהל היטב בסרט נע לשביעות רצון המפעילים, מנהלי החשבונות שלהם, וכנראה גם רוב התיירים.
תחושת ההרפתקה חסרה כאן, אך למי אכפת. על מגש של כסף מוגשים כאן מראות מרהיבים, אגמים צרים וארוכים עם מדרונות תלולים ומיוערים של עצי הנוטופגוס, שבעברית החליטו לכנות אותם אשור דרומי. בעונת הסתיו, שבחצי כדור הארץ הדרומי מתרחשת באפריל, מקבלים היערות צבעים אדומים הבולטים ביופיים על רקע לבן הקרחונים.
אגמים צרים וארוכים עם מדרונות תלולים ומיוערים של עצי הנוטופגוס
קרחונים עצומים יורדים מראשי ההרים משדה הקרח הדרומי הגדול אל אגמי הקרחונים. גושי קרח עצומים שהתנתקו מן הקרחונים צפים להם באיטיות על פני המים, מתהדרים להם בצבעים לבנים ונקיים, או צבע כחול עמוק המעיד על קרחון ותיק דחוס היטב, פסים שחורים של מורנות העפר, וקרחונים שקופים בסוף דרכם, רגע לפני שנמסו סופית אל תוך מי האגם.
לוח הזמנים מתקתק היטב, המדריכים נותנים ידיים למטיילים כדי להתגבר על כל מדרגה קטנה בדרך, שלטים מכוונים את המטיילים כל הזמן ולא מתעייפים מלהזכיר שלא משאירים לכלוך ולא לוקחים דבר משמורת הטבע, ושומרי הפארק עוקבים אחרי כל מטייל ומקפידים שלא יטיל את מימיו הדלוחים חס ושלום בחיק הטבע המקודש הזה.
צלם האוניה מתקתק צילומים דיגיטליים ללא הרף ומייד מקרין אותם על מסכי מחשב באוניה, ומוכר לכל דורש. בקיצור מתקתק להחריד, ודוחה מחפשי הרפתקאות, ועדיין הטבע כל כך יפה שקשה לקלקל את החוויה האישית.
ובסך הכל, שמורת הקרחונים של דרום הפטגוניה הארגנטינאית היא שמורת טבע מרהיבה ומרגשת, בראש ובראשונה של הקרחונים המרשימים היורדים מפסגות ההרים אל האגמים שהם עצמם יצרו, של טבע נפלא הכולל יערות אשור דרומי מרהיבים שמגיעים לשיאם בצבעי סתיו מרהיבים, חיות בר גדולות וקטנות שמוסיפות את חוויית הספארי, ולא פחות מכך האנשים החיים במקום מזה דורות רבים, חוואים וחלוצים שהתמודדו עם הטבע המרהיב והקשה, חורפים ארוכים ומקפיאים, רוחות אימתניות ועבודה קשה, וצאצאיהם ממשיכים את דרכם ואהבתם בגאווה, ועם סיפורי מורשת מרתקים.
- רונן רז הוא מנכ"ל חברת אקו טיולי שטח
לפנייה לכתב/ת 
