אלרגיה: מהן הסכנות ואיך תשמרו על הילדים?
נועם דאי בן ה-12 הגיע במצב קשה ל"סורוקה", לאחר שאכל בורקס תפוח אדמה שהוגש לו במלקחיים שנגעו קודם בבורקס גבינה – מזון שהוא אלרגי אליו. איך למנוע סכנה מהילדים ולמה חשוב כל כך תפקידם של ההורים?
היום הדרמטי בחייו של נועם דאי 12) וחצי) התחיל כמו כל יום אחר. באחת ההפסקות בתיכון בבאר-שבע שבו הוא לומד, הוא קנה לעצמו בקיוסק בורקס עם תפוחי אדמה. כמי שכבר בגיל הינקות אובחן כאלרגי למוצרי חלב, נועם ידע שהאופציה השנייה, בורקס גבינה, היא מחוץ לתחום. אלא שנועם לא ידע שגם העובדה שבורקס תפוחי האדמה הונח על המגש ליד בורקס הגבינה, ושהמוכר השתמש באותם מלקחיים כדי להגיש את שני הסוגים, עלולה להיות הרת אסון עבורו.
בתוך פחות משעה החל נועם לחוש ברע. הוא הגיע הביתה במצב של קוצר נשימה ומיהר להתקשר לאמו שהייתה בעבודה. "הצעתי שישתמש במשאף שלו," מספרת האם סיגל. "אבל כשהוא התקשר לספר לי על החמרה במצב ושמעתי את ההיסטריה בקולו, עזבתי הכל ומיהרתי הביתה." סיגל מיהרה עם בנה לחדר המיון בבית החולים סורוקה. "כשהגענו נועם כבר הכחיל ואי אפשר היה להוביל אותו אפילו לחדר מיון. אחת האחיות הביאה כיסא גלגלים, ובינתיים הוא איבד את ההכרה".
למקום הוזעק ד"ר ארנון ברוידס, רופא בכיר במיון ילדים ואלרגולוג ילדים, והוא הצליח לייצב את מצבו של נועם על ידי הזרקת אדרנלין. "רק בדיעבד הבנתי כמה המצב היה קשה," אומרת סיגל. "תמיד היינו מודעים לרגישות של נועם ותמיד היינו זהירים, אבל לא דמיינו סיטואציה כזאת. זה היה עניין של שניות."
האלרגיה של נועם לחלב ולמוצריו התגלתה מיד אחרי שאמו הפסיקה להיניק. "אני זוכרת שכשהיה תינוק והייתי מרימה אותו כדי לתת לו נשיקה דקה אחרי ששתיתי קפה, הייתי גורמת לו נפיחות באזור הלחי," מספרת סיגל. "מגיל צעיר מאוד נועם ידע להתרחק ממאכלי חלב, והיה ער לסכנה שבמגע איתם ולא רק באכילתם. גם הגננות שיתפו פעולה והרחיקו אותו מילדים שאכלו גבינה. בימי הולדת בגן נהגתי להביא לו מוצרי פרווה כדי שלא יקופח. אחרי המקרה הבנו שברמת האלרגיה שלו גם מוצרי פרווה עלולים להיות מסוכנים, כי פסי הייצור עלולים להיות משותפים לאלה של המוצרים החלביים."
אלרגים עד מוות
לפי הסטטיסטיקה, 2% עד 8% מכלל הילדים חשודים כרגישים למזון כלשהו, אולם בסופו של דבר רק 2%-1% מהם אכן אלרגיים. "הגורם האלרגי העיקרי בקרב ילדים הוא מזון, כשללא ספק החלב הוא השכיח ביותר" אומר ד"ר ברוידס. "אחריו ברשימה: ביצים, סויה, בוטנים, אגוזים על כל סוגיהם, דגים ושומשום."
מתי מתעורר החשד שהילד אלרגי?
"זה תלוי בילד. בדרך כלל הסימנים מופיעים בתוך כמה שבועות, ולעיתים מיד לאחר הניסיון הראשון עם תחליף החלב, והם מתבטאים בפריחה, בקוצר נשימה, בנפיחות בפנים, בהקאות ובשלשולים. התופעות האלה – כולן או חלקן – מופיעות החל מדקות ועד כמה שעות לאחר החשיפה לחלב. בשלב הזה ההורים פונים לייעוץ אצל מומחה לאלרגיה."
כיצד מוודאים שהילד אכן אלרגי?
"מבצעים בדיקות לגילוי אלרגיה – בדיקות דם או תבחיני עור אלרגיים. כמובן שהתוצאות לא תמיד חד-משמעיות. אבחנה של אלרגיה היא תהליך שכולל שיחה עם ההורים, בירור מעבדתי ותבחיני עור אלרגיים."
האם מדובר בנטייה תורשתית?
"בהחלט יש מרכיב תורשתי. אם לאחד ההורים יש נטייה אלרגית, לילד יש סיכוי גבוה יותר להיות אלרגי."
מתי האלרגיה עלולה לסכן חיים?
"במקרים קיצוניים האלרגיה עלולה להוביל לאיבוד הכרה ולמוות. תופעה זו נקראית 'הלם אנפילקטי,' שעלול להיות מסכן חיים בעיקר בילד הסובל מאסתמה שאינה מטופלת בצורה אופטימלית. כשחולה אסתמטי נתקף בהלם אנפילקטי, כפי שקרה לנועם, הוא חשוף לסכנה של התקף קשה ובעקבותיו למוות. הסיכון בהלם אנפילקטי גדול תמיד, אבל הוא גדול יותר כשהילד אסתמטי ולא מטופל כיאות."
כיצד נמנעים ממצבים כאלה?
"הדבר הכי חשוב הוא להימנע לחלוטין מחשיפה לגורם האלרגיה. אם מדברים על חלב, הרי שהילד צריך להתרחק אפילו ממה שנגע במוצר חלב. מה שגורם לאלרגיה הוא הנוגדנים, ובכל פעם שהילד נחשף לאותו מוצר הוא יוצר נוגדנים מחדש ומגביר את התגובה הבאה. לעומת זאת הימנעות מוחלטת מקטינה ומונעת תגובות אלרגיות."
מה עושים אם הילד האלרגי נחשף בטעות למזון ומפתח תגובה אלרגית קשה?
"אם הילד עבר פעם התקף אלרגי מסכן חיים, יש להצטייד מראש במזרק אוטומטי שמכיל אדרנלין בשם אפיפן. המזרק ניתן לשימוש עצמי למקרה של התקף פתאומי ועשוי להציל חיים. במקרה של תלמיד הייתי מצייד אותו במזרק כזה בילקוט."
האם האלרגיה יכולה לחלוף מעצמה?
"תלוי במזון שאליו הילד אלרגי. אלרגיה לחלב ולביצים בדרך כלל חולפת, כך שבגיל שלוש כ75%- מהילדים לא יהיו אלרגיים. לעומת זאת רוב האלרגיות לבוטנים ולאגוזים לא חולפות."
מגבילים את הגיוון
עבור אותם ילדים שאצלם האלרגיה לא חולפת עם הגיל, ההימנעות ממוצרים רבים היא חלק מהחיים. יצרניות המזון השונות מודעות לכך ומקפידות להדפיס אזהרות על מוצרים המכילים רכיבים שעלולים לגרום לתופעות אלרגיות.
בגלל הרגישות שבעניין גם יצרניות של מזונות שכביכול לא אמורים להכיל מרכיבים אלרגניים מקפידות להדפיס אזהרות כגון "מוצר זה עשוי להכיל אגוזים." החברות כמובן מגינות על עצמן מתביעה משפטית, אך באותה הזדמנות הן גם מגבילות את הגיוון בתזונה של הילדים האלרגיים.
"זו בעיה ידועה ובלתי נמנעת," מסביר ד"ר ברוידס. "יש עניין של פסי ייצור ויש חשש בהרבה מהמוצרים. אני חושב שמי שאלרגי ברמה גבוהה למזון מסוים, והגיב לו בהלם אנפילקטי בעבר, חייב לדעת שהמזון התעשייתי הוא בעייתי עבורו."
לדברי ד"ר ברוידס, עד לפני כשנה ההנחיות המקובלות היו להגביל ילדים עם רקע משפחתי אלרגי באכילת מזונות מסוימים עד גיל מבוגר יחסית בניסיון למנוע את התפרצות האלרגיה. כך, למשל, אם ההורים או האח הגדול סובלים מאלרגיה לחלב, ההמלצה הייתה לא לחשוף את הילד לחלב בשנת החיים הראשונה. כך היה גם כשמדובר באלרגיה לביצים (לחלבון) או לבוטנים. "בעקבות מחקר גדול ורציני שהתפרסם לאחרונה ההמלצה הזו כבר לא מקובלת," הוא אומר. "הגישה היום היא לא להגביל ילדים בצורה חריגה, וחלק גדול מההגבלות שהוטלו בעבר בניסיון למנוע תופעות אלרגיות למזון כבר לא רלוונטיות."
ילד אלרגי עובר בדרך כלל במהלך הטיפול גם אצל דיאטנית, שמסייעת לו להסתגל למציאות שנכפתה עליו. "הדיאטנית מתרכזת במתן הנחיות ברורות למזונות מומלצים ולמזונות שאינם מומלצים, ובדרך כלל היא נותנת הנחיות כתובות," מסבירה עדינה בןאהרון, מנהלת היחידה לתזונה ולדיאטה בסורוקה. "ההנחיות כוללות לימוד איך לקרוא את התוויות על מוצרי המזון ולימוד המושגים הרלוונטיים לרגישות הספציפית. באופן טבעי, החלק הקשה יותר הוא השגת שיתוף פעולה."
הדיאטנית עובדת גם עם הילד וגם עם ההורים, ודנה איתם בשינויים שיש לעשות ברמה המשפחתית. "צריך להתחשב במשפחה המורחבת – לפעמים הסבתות מתגייסות להכנת מזונות מיוחדים, נדרשת התארגנות מיוחדת בבית הספר, בחגים, באירועים שונים ובמסיבות, ולכן צריך להנחות את כל מי שבא במגע עם הילד האלרגי."
הגישה של ההורים, אומרת בן-אהרון, היא שתשפיע בסופו של דבר על ההצלחה. "זה תלוי בדרך שבה ההורים מקבלים את העניין ובדרך התנהלות המשפחה," היא אומרת. "אם ההורים לא מתייחסים אל הילד כאל מסכן ומאפשרים לו תחליפים, זה הרבה יותר קל. אני חושבת שזה גם תלוי בגישה – צריך לעודד את הילד לא לשמור את העניין בסוד ודווקא לספר לסביבה על הרגישות, כדי שגם הם יוכלו להיזהר ולעזור."