איזה אחלה עולם
לא הרגשנות של אושרת קוטלר וגם לא הדיווחים הקולחים של דני קושמרו. תגידו מה שתגידו, מהדורת סוף השבוע של זיו ריינשטיין היא המסע הבינלאומי ב"רואים עולם" של ערוץ 1
סוף השבוע כבר מגיע אל קצו ומוצאי שבת בפתח, זמן מצוין לסכם את השבוע שחלף, ומי יכול לעשות זאת טוב יותר אם לא תוכנית הטלוויזיה המשובחת, "רואים עולם".
לא חדשות סוף השבוע עם דני קושמרו הצעיר, לא חדשות השבת בערוץ 10 עם אושרת קוטלר הרגשנית. בשבת אני ממתין לשעה תשע בערב וצופה ב"רואים עולם". שעה של אורגיה תרבותית ומעשירה. רק אני, יעקב אחימאיר ושרי רז. לפעמים גם דליה מזור מצטרפת.
אחימאיר ב"רואים עולם". לצאת מהקופסה לעולם הגדול (צילום: ערוץ 1)
התוכנית החלה את דרכה ב-1987, ומביאה כבר יותר משני עשורים את החדשות המעניינות ביותר מהעולם, וסיקור שבועי של האירועים הצבעוניים ביותר שהתרחשו בשבוע החולף.
אני מסיים לזפזפ בין ערוץ 10 לערוץ 2, בין פינת "הצינור" ההיתולית לעוד כתבת רכילות על נינט שמציג לי קושמרו כשהוא עומד ליד מסך גדול, ועובר לדבר האמיתי. לדבר הרציני. אני עומד לצאת לסיור בתבל והכל מבלי לזוז מהכורסה בבית. בזמן שאחרים הולכים כמו עכברים אחרי החלילן מהַמְלִין לעוד תוכנית ריאליטי עטורת פרומואים - אני רואה עולם.
קונצרט של כתבות מגוונות
בתחילת המהדורה סוקר בפניי מנחה ועורך התוכנית, יעקב אחימאיר, את סיפורי השעה המענגת שאני שותף לה, לא לפני שיעביר את שרביט ההגשה לקריינית החדשות הנהדרת שמסרבת להזדקן, דליה מזור.
קושמרו. המסך הגדול זה לא הכל
לאחר כמה דקות של איזכורים חדשותיים על הנעשה בארץ, מתחיל קונצרט של כתבות טלוויזיוניות שונות ומגוונות, כאשר לפני כל אחת מהן מציג אחימאיר פתיח אינטלקטואלי בנושא הכתבה ועיסוקה.
מדי שבוע אני מחכה בעיקר לכתבה השבועית של רשת CBS, לצפות בבוב סיימון מסייר ברחובות קאבול, מביא לי עוד סיפור מרתק מאזור המלחמה באפגניסטן. מתרגש להתחקות אחר מורלי סייפר, מוותיקי העיתונאים של התוכנית המפורסמת "60 דקות" מראיין את אחד מהאנשים שעשו את השבוע, או לצפות בשאלות הקשות שמטיחה כתבת CNN לענייני העולם הערבי, כריסטיאן אמנפור (סוג של יורם בינור בדמות אישה), בראיון אחד על אחד עם הרודן התורן של המזרח התיכון, כשהיא מכוסה במטפחת על ראשה.
באמצע המהדורה אני נזרק למסע באחת משכיות החמדה של היקום, כשבכל שבוע אני מבקר ביעד אקזוטי ומרתק אחר שכנראה לעולם לא אגיע אליו. זה יכול להיות מפגש אנתרופולוגי עם שבטים ותרבויות פרא, רפטינג קבוצתי בנהר גועש ומסוכן בדרום אמריקה או סיור ביערות הגשם הירוקים של מספר איים נידחים באוקיינוס הפסיפי, אבל הטיול לעולם לא מאכזב.
גוּד איבְנִינְג מיסטר אמבסדור
בהמשך אני מצטרף לראיון מרתק שעורך אחימאיר באולפנו. לפעמים יושב על כס המרואיין דיפלומט אירופאי שהגיע ארצה להרצות באוניברסיטה, לפעמים זהו אקדמאי מתחום חקר המוח שבא לקבל את פרס "דן דוד" על מחקרו, ולעיתים זהו שגריר של מדינה כזו או אחרת שבמקרה גם יש לו אמא יהודיה, ואי אפשר להימנע מלשאול אותו על "הקשר היהודי".
צימרמן, כתב "אנטנה 3". ספרדית רהוטה, זוית מעניינת (צילום: יעל קחת)
"גוּד איבְנינְג מיסטר אמבסדור", יפנה אליו אחימאיר בדיבורו האיטי אך הברור. הוא ישאל אותו שאלות נוקבות שקשורות, איך לא, למדינת ישראל, וגם יבליח עם אנקדוטה אישית מעברו של האורח ויגרום לו להרגיש בבית. בסיומו של הראיון יאמר המנחה, "איי וויש טו ט'נְק יו מיסטר אמבסדור, אנְד אַנְג'וי יוֹר סְטַיי אִין איזראל", ויחתום את פרק הראיונות השבועי בחיוך צנוע.
מיד לאחר מכן, יוציא אותי אחימאיר לכתבתו המצולמת של העיתונאי אנריקה צימרמן, שליח הטלוויזיה הספרדית בערוץ "אנטנה 3", שיסקר לי בספרדית (איטית לשם שינוי) את סדר יומם של ילדי החמאס בבתי הספר, או ייתן זוית אחרת על המפגש של הצבא הישראלי עם האוכלוסיה הפלסטינית במחסומים.
מנת הקולטורה הדרושה
לקינוח המהדורה מוזעקת שרי רז, כתבת התרבות הבלתי נלאית של הערוץ הראשון, שמרביצה בי את מנת הקולטורה הדרושה ומעדכנת בהגעתה של להקת בלט רוסית לישראל, בקיום שתי הופעות של האופרה "כרמן" במשכן לאמנויות הבמה, ואם אני כבר באזור אז כדאי שגם אכנס לתערוכתו הנודדת של הצייר האבסטרקטי קנדינסקי, שאותה אסור לפספס! עוד ימים ספורים היא כבר עוברת לפורטוגל!
"רואים עולם" נותנת לי קמצוץ מכל מה שלא ידעתי ורציתי לטעום. מחייה מחדש את האינטלקטואל שהיה בי ונרמס תחת מפלצת הריאליטי.
גורמת לי לחזור הביתה, אל ערוץ 1 הישן והטוב מבלי לחשוב על תהליך ההתמסחרות של הטלוויזיה ותרבות הרייטינג.
אני אוהב טלוויזיה מסחרית, באמת שכן, וצופה בה לא מעט. אבל ביני לביניכם, לפעמים, לפני השינה, ככה אחרי שעת חצות כשאני שוכב לי במיטה, אני חוזר מידי פעם ל-11 בשלט. מי יודע, אולי אפול על השידור החוזר של "רואים עולם". אבל אל תגלו לאף אחד, כי מה יגידו השכנים על זה?
