יש לו אלוהים

יש כאלה שמצאו את אלוהים, ובזאת תם החיפוש שלהם - כי כשיש תשובות, אין טעם לשאול שאלות. אצל אביתר בנאי, שבשנים האחרונות התקרב לאל, החיפוש רק מתחדד ומשביח את יצירתו. תמיד הוא הרי תר את דרכו, התעמק בפנימיותו והמציא לעצמו מסלולים חדשים. זאת מהותו כיוצר, והאמונה לא השילה ממנו את המצב הקיומי הזה. אלבומו החדש, הרביעי, מבטא בכנות מוזיקלית את מהלכי הנפש האלה, והתוצאה יפה ומרגשת.

"לילה כיום יאיר" נקרא האלבום. זהו המשך ישיר לאלבומו הקודם, "עומד על נייר", שבאחד משיריו, "מתנות", הוא שר: "תן לשינוי לצמוח. אל תפחד מהפחד... זה רגע לפני, בין לילה ליום". הפעם, היצירה כולה מוקדשת, כקונספט, לזמנים האלה – לילה ובוקר, שהם הרבה יותר מציונים טכניים של מצב היממה. השירים באלבום מוכיחים כי כל שעה בטווח הזה נושאת את אפלוליותה, הארתה וסודותיה. בנאי חושף אותם בקולו השברירי, הכמעט ילדותי, עם המלנכוליה שנצמדת אליו בתפרים.

נוכחותו (הנחושה אך צנועה) של המעבד ומפיק אמיר צורף, והיכרותו המקצועית המתמשכת עם בנאי, מעמיקות את מימד האינטימיות שבאלבום. השירים שקטים, אבל בתוך שלוותם יש חוסר נחת, למשל בתזזיתיות הגיטרות שב"אותיות פורחות באוויר". אל הנגנים - צורף בגיטרות ובקלידים, עודד שכטר בבס, רועי שקד בתופים, בשייקר ובטמבורין ובנאי בפסנתר ובגיטרה אקוסטית - מתווספים אורחים המחדדים את הניואנסים שבצליל העדין. אלה הם דניאל זמיר, עם הסקסופון המהפנט שלו ויצחק בנאי, אביו של אביתר, ששר איתו את הפיוט "כוכבי בוקר" (מילים: שמעיהו קוסון, לחן עממי) – שילוב מפעים בין קול עבה ומחוספס (אב) לקול דק וענוג (בן).

הלחנים של בנאי יפים כרגיל, לעתים נבדלים זה מזה ולפעמים גבולותיהם מטושטשים ויוצרים שיר אחד. יש שם מאבק פנימי, מלחמה שנחשבת, בעיני בנאי, כחיונית לחיים. "לפחות יש קרב", הוא שר בשיר הנושא, ולא נרתע גם כשהזיכרונות מאיימים לשרוף הכל. "כאב הוא הזדמנות להירפא", הוא אומר בשיר העליז יחסית, "מחיאות כפיים".