בני מאה בריאים ומאושרים? מצאנו אנשים כאלה

הרפואה המודרנית חוקרת בעיקר את מי ש"כשל" והפך לחולה, ומחפשת שיטות מוצלחות על מנת "לתקן" אותו. לרוב היא אינה עוסקת בבריאות, אלא בחולי. בפרויקט "מאה שנים של בריאות", המתפרסם מדי שבוע בעיתון "לאשה" אנחנו עושים בדיוק ההיפך: במקום לחקור את המחלות אנו מתמקדים בחקר הבריאות. במקום להבין כיצד לשקם מערכת שנפגעה, אנחנו רוצים ללמוד ממי שהצליח לשמור על אותה מערכת בריאה עד גיל 100. בשפת עולם העסקים, זה כמו ללמוד את סודות הצלחתם של המפעלים המשגשגים ביותר בעולם, ולא לנסות ללמוד ממפעלים כושלים כיצד הם מנסים לשקם את עצמם.

המשותף לכל מאריכי החיים

מציאת המכנה המשותף בין כל מאריכי החיים הבריאים בעולם, נותנת לנו רמז עבה לגבי הבחירות שכדאי לנו לעשות בחיים, אם יש לנו עניין להוסיף לעצמנו עוד כמה שנים בריאות ומאושרות. אפשר לחלק אותו לשישה רבדים שונים; ממולקולות ה-DNA עד למולקולות החמצן באוויר, משלל קטניות עד לשלל חברים, מהיכולת ליהנות מהדברים הפשוטים שבחיים ועד להנאה שבשייכות לחברה המעריכה את זקניה. אלה ששת המרכיבים שגילינו כחוזרים על עצמם בקרב מאריכי החיים שבדקנו:

1. הגנים

על אף שכמעט כל משאבי המחקר מופנים לכיוון זה, אף אחד עוד לא גילה בוודאות את הגנים מאריכי חיים, והמדע עדיין רחוק מאוד מהיום שבו ניתן יהיה לשנות אצל האדם את הנתונים הבסיסיים שהורישו לו הוריו. גנים משפיעים על אריכות חיים, זה ברור. השאלה היא עד כמה. מדענים שונים מגיעים לאותה מסקנה ממחקרים שונים: הגנטיקה קובעת רק 20%-30% מאורך החיים שלנו.

2. האופי

כל מי שחוקר, מבקר או מראיין מאריכי חיים, לא יכול להתעלם ממאפייני האישיות המשותפים לכולם. פרט למקרים נדירים, בני ה־100 הבריאים מתאפיינים באישיות רגועה, נעימה ושמחה. נראה כאילו הם מצוידים במיומנות יעילה להתמודדות עם קשיי החיים – בין אם זה בעזרת הומור, אופטימיות, או פשוט היכולת ליהנות ממה שיש בחיים, ולא ממה שאין. יש להם דעה ברורה כמעט על כל דבר, הם יודעים לעמוד על שלהם, אך אינם נטולי גמישות.

בביקור שלנו בסרדיניה, נראה היה לנו שהניצוץ המדליק את הבערה, הגרעין שממנו נובע הכול הוא האהבה העצמית. ראינו אנשים בעלי עמוד שדרה שדואגים לעצמם, בלי להזניח אף אחד אחר. הם מכבדים את עצמם, וכנראה שבגלל זה אחרים מכבדים אותם.

3. אורח החיים

התמונה הרומנטית, הכוללת אנשי כפר פסטורלי המתנהלים בעצלתיים, ישנים בצהריים, עובדים מעט ומשתעשעים הרבה, אינה מאפיינת כלל את חיי היומיום של מאריכי החיים שלנו. כולם עבדו קשה רוב חייהם, אך ההבדל הגדול בינינו לבינם נובע מהיחס שלהם אל העבודה ואל הזמן. הם עבדו ללא תחושת הדחיפות והתחרותיות המאפיינת אותנו, והשכילו להתייחס אל הזמן יותר כאל ידיד מאשר כאל אויב. העבודה לא נתפסה כמחויבות הכרחית ובלתי נגמרת, שאף פעם לא רואים את קיצה, אלה כחלק אינטגרלי מהחיים.

מאפייני התזונה של מאריכי החיים על פני הגלובוס דומים בצורה מפתיעה. בכתבות הבאות נשרטט את מה שנראה כתזונה האידיאלית, אשר באופן אולי מפתיע שונה במובנים רבים מתפריטי הדיאטה המוכרים.

ריטה לובינה (103) עוד סופקת כפיים בהתלהבות (צילום: Ivo pirisi)

4. הקהילה

תמיכה חברתית, קשרים הדוקים בין אנשים ומשפחה רחבה וקרובה מאפיינים את כל מאריכי החיים הבולטים. נדיר למצוא קשיש בודד בבית אבות. אפילו במשפחות הקטנות ביותר יהיו מי שיריבו על הכבוד והזכות להתגורר עם ההורה המזדקן.

5. החברה

"אצ'נטנוס" (A Kent'Annos) - "שתזכה להגיע לגיל מאה", היא ברכת שלום נפוצה בסרדיניה. המשפט "את נראית מבוגרת היום", נחשב למחמאה באבחזיה, ובאוקינאווה קשיש המגיע לגילאים 73, 85, 97, ו-100 משתתף בטקס מיוחד, שבשיאו הוא נישא ברכב פתוח ברחבי הכפר וכל התושבים באים לחלוק לו כבוד. ברוב המקומות שהזכרנו הם נקראים "מאריכי חיים" – בעוד שאצלנו הם נקראים "קשישים" או "זקנים".

6. הסביבה

אין עוררין על כך שמים, אדמה ואוויר נקיים תורמים לבריאות, אך "האדוונטיסטים" מוכיחים שגם בערפיח של לוס אנג'לס אפשר להוסיף הרבה שנים בריאות ומאושרות לחיים. עניין של בחירה, והבחירה בידינו.

אופיר פוגל הוא ראש תחום נטורופתיה במרפאת שיר"מ, בית חולים "אסף הרופא", מחבר הספר "הלב - המדריך המלא לבריאות ולשיקום" יחד עם פרופ' רפי קרסו. אופיר לומד וחוקר אריכות חיים בריאה בעולם מזה מספר שנים, ובשנה האחרונה יצא יחד עם טלי רוזין, עורכת מדור הבריאות של "לאשה", למסע לימוד בסרדיניה. תוצאות המסע והמחקר מתפרסמות כעת על פני כעשרים כתבות בעיתון "לאישה".