תגיד, המידע הזה עושה לי תחת?

"האם למידע יש משקל?", הציג לנו הקורא עידן שאלה פילוסופית ואידיוטית כאחת. "למשל, אם ניקח שני הארד דיסקים מאותו דגם, נמלא אחד מהם בפורנו ואת השני נשאיר ריק - האם הדיסק המלא יהיה כבד יותר?". הלכנו לשאול את רן לוי, שאוחז בקריירה כפולה של מהנדס חשמל וסופר מדע פופולרי, והוא היה נחרץ מאוד בתשובתו: "חד־משמעית לא. למידע שעל הכונן הקשיח אין משקל, אם כי ברור שדיסק מלא בפורנו יכול להביא מדי פעם להקלה מסוימת". כן, טוב, הלצות של מהנדסים.

אז בדיעבד יוצא שהשאלה של עידן היא בעיקר אידיוטית, אבל צריך לומר שלא לגמרי: יש בהחלט מצבים שבהם המידע הדיגיטלי מתבטא גם כמשקל פיזי. ותכף נגיע לזה, אבל קודם כל בואו נראה מה קורה להארד דיסק כשאנחנו מעתיקים לתוכו את "נערות קולג' פרועות" ו־329 המשכיו: דיסקים קשיחים (וגם דיסקים לא קשיחים וקלטות) פועלים לפי עיקרון פיזיקלי של השראה מגנטית. בתוך המארז של הכונן יש כמה לוחיות אלומיניום עגולות שמצופות בחומר מגנטי, וכמה ראשי כתיבה וקריאה שכל אחד מהם הוא אלקטרומגנט זעיר. עכשיו, נכון תמיד אומרים שמידע דיגיטלי מקודד כסדרה אינסופית של אפסים ואחדות? אז כל זה טוב ויפה - אבל וירטואלי לגמרי.

הפחת משקל מיד - הורד לעצמך יד (צילום: אימג' בנק/ GettyImages)

מה שקורה בפועל בתוך הדיסק הקשיח הוא שהמידע מיוצג כרצף של שדות מגנטיים. כדי לכתוב מידע, הראש הכותב ממגנט אזורים קטנים מאוד על פני הדיסק - השטח שתופס ביט בודד הוא כ־100 מיליוניות המטר - והופכת אותם למגנטים קטנים בפני עצמם. "אפס" בינארי הוא פיסת חומר זעירה על הדיסקית שהשדה המגנטי שלה פונה לכיוון מסוים; "אחת" היא פיסה אחרת, שהשדה המגנטי שלה מופנה לכיוון ההפוך. מכאן שכמות החומר שעל הדיסק נותרת קבועה ללא קשר לעומס המידע, ואינה מושפעת מפעולות הקריאה והכתיבה.

מתי בכל זאת יש למידע משקל? כשעוזבים את המגנטים ועוברים לטכנולוגיה אופטית, כמו זאת שבבסיס הקומפקט־דיסק, הדי.וי.די ושלל צאצאיהם. גם כאן המידע נשמר בביטים של אפסים ואחדות, אבל בהבדל חשוב אחד: המידע שבדיסק האופטי מקודד כסדרה של שקעים וגבשושיות על פני שטח הדיסק עצמו. קרן הלייזר שקוראת את הדיסק בכונן מסוגלת להבחין בשקעים האלה, ולפרש כל שינוי בפני השטח כסימן בינארי שמשמעותו "אחת" או "אפס". השקעים האלה מיוצרים בהתאם לאינפורמציה שמבקשים לכתוב על הדיסק, ומכאן שכמות החומר הפיזי בדיסק אכן משתנה בהתאם למידע שכותבים עליו - וכך גם המשקל. עם זאת, צריך לומר שני דברים: אחד הוא שעניין המשקל עובד הפוך מהמצופה, כלומר ככל ששטח הדיסק המנוצל גדול יותר הוא דווקא שוקל פחות, והשני הוא שכל האמור לעיל נכון רק לדיסקים כתובים מראש, שמיוצרים בייצור המוני.

דיסקים שמיועדים לצריבה ביתית עובדים קצת אחרת. המידע לא נשמר בהם כגבשושיות וכשקעים, אלא בצבעים: על פני הדיסק יש שכבה דקה של צבע רגיש לחום. היא שקופה לחלוטין כשהדיסק ריק, אבל בטמפרטורות גבוהות היא משנה את צבעה והופכת לאטומה. מבין לאן זה הולך מפה, עידן? יפה. אז אתה כבר יודע למה למידע על דיסק צרוב אין משקל, ולמה דיסק כזה פגיע יותר ואמין הרבה פחות מדיסק רגיל. אה, כן: וגם למה אנחנו מנצלים את הבמה הזאת כדי להפציר בקוראינו שאם הם כבר שולחים שאלות על דברים שמתחילים ב"הארד", מוטב שהם ייגמרו ב"און".

תקופת צינון

האם צריך לאחסן סוללות בפריזר, או שזאת אגדה כמו המפלצת מלוך נס והקוראים של "אוטו"?

ככל הידוע לנו אין קשר בין הקוראת קארין למחזיקת תיק הסקס שלנו, קארין ארד, ובכל זאת דומה שהשתיים חולקות כמה תחומי עניין משותפים. או שאנחנו סתם מטנפים, והסיבה לשאלה של קארין־לא־ארד קשורה בכלל למכשירים בלי פונקציית רטט: "למה תמיד אומרים לשמור סוללות במקפיא?", היא ביקשה לדעת, ואנחנו שברנו את הראש בניסיון לגלות מי אומר - כי למרות הנוהג העממי החביב להחזיק סוללות בפריזר, אין בעצם אף יצרן סוללות שדורש זאת. "דורסל" אפילו מציינת במפורש על גבי האריזה שהעניין מיותר לגמרי. ובכל זאת, מתברר שיש היגיון כלשהו בקיפאון.

סוללת אלקליין רגילה מייצרת אנרגיה חשמלית מתגובה כימית בין החומרים שנמצאים בתוכה, והסיבה לקטע של הקירור היא שהתגובה הזאת ממשיכה להתרחש בקצב איטי גם כשהסוללה לא מחוברת לשום דבר. הדרך היחידה לעצור לגמרי את התהליך היא באמצעות קירור לאפס המוחלט (בסביבות מינוס 273 מעלות צלזיוס), אבל גם המקרר בבית מספק פיתרון סביר, ומאט את התכלות החומרים שבסוללה. עד כאן תיאוריה. בתכלס זה עובד כמו המזכירה שלנו: ממש קצת.

מחקרים שנערכו בנושא העלו שאורך החיים של סוללות שאוחסנו בקירור לא עלה ביותר מחמישה אחוזים ביחס לסוללות שאוחסנו בסתם ארון, וגם על חמשת האחוזים האלה משלמים מחיר: הסוללה לא תגיע לשיא היכולת שלה כל עוד היא קרה, ואם מחממים אותה לטמפרטורת החדר, לחות עלולה לחדור לתוך הסוללה ולקלקל אותה. וזה, קארין, יהיה ממש מבאס. במיוחד אם את - איך אמר אלביס? - בודדה הלילה.