גוש אמונים: היינות של גוש עציון

הפעם אני בגוש עציון, וכדי להיות פייר עם כל מי שהולך לתקוע כאן טוקבק שלא קשור ליין, אומר כבר מראש שחבל לו על הזמן. שיקח ספר היסטוריה לכתה ז', איפה שמדובר בו על מלחמות השחרור והעצמאות, וילמד. אם נשים את הקלפים על השולחן אז נכון שלא חסרות צרות שמגיעות מכל מיני בנות עין, אבל יש ויש, ובזאת תם החלק ההסטורי-מדיני של שיחתנו להיום.

גוש עציון כאזור יין

אזור יהודה ושומרון הולך ומתפתח בכיוון של עשיית יין. רוב היקבים הם אמנם יקבים קטנים, שמייצרים כמויות של אלפי בקבוקים בודדים, כמו יקב שילה, אבל זה לא העניין: העניין הוא שכאן הולך ומתגלה אזור שמוצאים שהוא מתאים מאד לגידול גפן יין, ושטחי הכרמים הולכים ומתרחבים. גם יקבים מסחריים גדולים יותר – תשבי, תבור ואחרים – קונים ענבים מאזורים אלה וחלקם שותלים שם יותר ויותר כרמים.

גוש עציון נמצא מדרום לירושלים, בגובה של כ-950 מטר ואף יותר, בין בית לחם וחברון, פחות או יותר, כשאפרת היא הישוב העירוני הגדול שבו. מבחינת טרואר, הגובה הוא גובה מצוין - מקביל לחלקים הגבוהים של רמת הגולן, למשל, וגבוה אף מאזור יתיר. אבל בשונה מרמת הגולן, האדמה כאן מגוונת יותר: יש כאן הרבה מאוד גיר (רנדזינה מסוגים שונים) אמנם, ומהתרשמות בשטח זה סוג הקרקע הבולט, אבל בתוך הוואדיות יש כתמים גדולים של טרה רוסה, סוג אדמה "קל יותר" לגידול יין. ברמת הגולן, אם לסיים את ההשוואה, הקרקע היא אחידה - בזלת - כך שהגורם המשפיע ביותר הוא הגובה, שהופך את האזור לקרוב יותר לאירופה הדרומית באופיו, מאשר לישראל הסוב-טרופית.

אדמה מגוונת. גוש עציון (צילום: שגיא קופר)

יקב גוש עציון

יקב זה הוא היקב הגדול ביותר באזור הגוש, ובוודאי שבכל אזור יו"ש. הוא שותפות של משפחת רוזנברג - שרגא רוזנברג ותמר, אשתו - ויקב תשבי, שגם קונה בשמחה חלק לא מבוטל מהענבים ששרגא רוזנברג מגדל ובוצר.

רוזנברג, במקור עובד סוציאלי מירושלים, הגיע לפני כעשרים שנה לאפרת והפך לחקלאי, הראשון ששתל כרמים בגוש עציון. כיום, תריסר שנים ויותר לאחר מכן, יש ברשותו כ-70 דונם של כרמים, ועד היום היה בעל הכרמים המשמעותי הגדול ביותר בגוש. שרגא גם היה זה ששכנע את הקיבוצים באזור לטעת כרמי יין, וכך בין דובדבנים ופטל אלוהיים, הם מגדלים גם גפנים, בין אם עצמאית ובין בשותפות עם יקבים וגורמים אחרים. החל בשנה האחרונה למשל נטעו יקבי תבור כרמים רבים באזור, והם ממשיכים בנטיעות ויגיעו ככל הנראה לסך כל של 100 דונם בערך, חמישית מהשטחים שזמינים לכרמי יין בגוש. בין כרמי היין אפשר לראות הרבה מאוד כתמים וחלקות של כרמי מאכל, שחלק גדול מהם שייכים לערביי הסביבה, בית לחם וחברון. אלה כרמי בעל, שנטועים בצפיפות נמוכה ומאופיינים בגפנים מאוד מבוגרות; חלק מהן בנות 70 ו-80 שנה, גדלות בצורת bush, כלומר ללא תמיכה או הדליה על חוטים. רוזנברג עצמו שתל לא מזמן כרם בעל, פחות או יותר בשיטה זאת, כדי, כמו שהוא אומר, "לעשות את הדברים מעניינים".

הדברים בהחלט מעניינים. גוש עציון מציג פורטפוליו מעניין – וכבר אומר גם איכותי – של יינות לבנים ואדומים, ממגוון גדול של זנים. הגובה ומזג האוויר הקר יחסית מאפשר לקבל יינות לבנים באיכות טובה ובסגנון אירופי, ואלה הם אכן כאלה. היקב מייצר סוביניון בלאן, גווירצטרמינר, שרדונה, ויונייה וריזלינג, ומענבים אדומים הוא מייצר בלנדים ויינות זניים מקברנה סוביניון וקברנה פרנק, פטי ורדו ומרלו, וזנים נוספים. את הכרמים אפשר לראות מסביב, נטועים בוואדיות ועל מדרונות מתונים כמו לאורך נחל הפירים, הכל במרחק דקות ספורות מהיקב, שנמצא ממש במרכז הגוש.

את כל היינות – כשרים - אפשר לקנות בחנויות היין ובמרכז המבקרים והמסעדה של היקב, שפתוחים בכל ימות השבוע, מלבד שבת. כמויות היין נעות סביב 5,000 בקבוקים לכל תווית, פחות או יותר.

לבנים

ככלל, היינות הלבנים כולם בעלי ריכוז אלכוהול נמוך יחסית ומשובב נפש מבחינה זאת, וגם אם פה ושם חסר קצת משהו בפה, הם עדיין כולם מרעננים וטובים ויהיו יינות מצוינים לשתיה יום-יומית ולצד אוכל, כאחד.

אדומים

מה שיפה בכל היינות האדומים הוא שילוב טוב של העץ ביין: אין מצב, גם לא ביינות הצעירים יותר, שבו העץ בולט מדי או משתלט על היין. היינות אלגנטיים, לא אינטנסיביים, אלא נעימים לשתיה. בלי פרטנזיות ותעלולי שיווק, היקב נראה שעושה יינות טובים, מהנים לשתיה וכיפיים, שעדיין יש בהם אלגנטיות. מחירים? עד 110 שקלים ליינות היקרים יותר.

טעימת חבית ומכלים

קברנה פרנק 2008 - מאוד ירוק, הרבה דובדבנים וקצת 'נעל ספורט' ואפר. פה חלק במתקפה, אלגנטי, עם קשיות מסוימת וטאניות. קברנה פרנק מאוד מתובל, בעל מבנה טוב, שזקוק לריכוך קל של זן אחר. בשנת 2007 הכניסו ליין 15% מרלו.

קברנה פרנק 2007 - לפני בקבוק – יהיה לפחות חצי שנה בבקבוק לפני שיווק. מכיל 15% מרלו. סגנון שונה לחלוטין מהיין של 2008, שעדיין לא עבר מיהול בזן אחר כלשהו. האף כאן מאוד 'מוחצן', מאוד מודרני, עם הרבה דיו וגואש. יין מרוכז, שעדיין שומר על גוף מעודן וקטיפתיות.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "