עם תוכניות כאלה, מי צריך פרסומות
"סטארט אפ מדינה" הבטיחה ללמד אתכם על ההתפתחות הכלכלית של מדינת ישראל לאורך השנים. בפועל, היא ניסתה להסביר לכם למה מסע שופינג בקניון הוא הסגולה לחיים טובים
איכשהו, בתור צרכנית מתוחכמת מאחד הזנים המתקדמים בעולם, הצלחתי לצאת מהפרק הראשון של "סטארט אפ מדינה" ששודר אמש (ד') בערוץ 2 בתחושה ששוב מכרו לי משהו אחר ממה שהבטיחו לי בפרסומות. הגעתי כדי לקבל סקירה של ההתפתחות הכלכלית של מדינת ישראל מאז שקמה, כמו שהבטיח התקציר, אבל בפועל זה נגמר בפרסומות עם הפסקות לפרסומות באמצע.
אז מה היה לנו שם? סינטבון, רחוב ביאליק ברמת גן, 40 שנות קוממיות חלפו ביעף והופ – הנה אנחנו היום, מעצמת קניונים, מפלצת עיוורת רבת משושים עם כיס בלי כיסוי, שמממשת את עצמה באמצעות צרכנות תזזיתית. נו, לא מרגישים צורך לחגוג?
"קרה לנו נס", מבטיחה אשת העיתונות הכלכלית ורד רמון-ריבלין בפתיח של התוכנית, אבל בנס הזה היא לא מתכוונת אליכם, אלא לחברות המסחריות שהקודקודים שלהם קיבלו זמן אוויר נטול הפרעות כדי להסביר לנו כמה צריכת מותגים וצריכה בכלל זה אחלה, והשופינג הוא הפיתרון לכל הבעיות שלכם.
"סטארט אפ מדינה". למי בדיוק קרה פה נס? (צילום: ערוץ 2)
הקניון הוא מקדש, הצריכה מניעה את המשק, ולרגע אפילו דוד גורביץ, צדיק יחיד בעזריאלי שמגיע במטרה לספק נקודת מבט קצת יותר שפויה, נשמע לגמרי הגיוני כשהוא אומר שלקחת את הילדים והאשה לקניון זה הרבה יותר זול מללכת לפסיכולוג. כנראה שככה זה בסדרה שממומנת בסיוע "הבורסה לניירות ערך".
כלום לא עצוב
"סטארט אפ מדינה", אם לשפוט לפי הפרק הראשון שלה, היא סדרה מבולבלת, שאין שום קשר בינה לבין המוצר שהיא מתיימרת לשווק. במקום סקירה של ההתפתחות הכלכלית של ישראל ב-60 ומשהו השנים האחרונות, קיבלנו שיעור להקבצה ב' בשיווק, הרבה ליקוקי אשכים עצמיים מאנשים – שכמו בבדיחה על הכלב, עושים את זה פשוט כי הם יכולים - ושאלות קהות שנשאלות בטון חמור, כאילו הן מינימום אילנה דיין, בשעה שהן יותר סוג של ציפי שביט.
כן, זה נעים ששמים לי בפרצוף את העובדה שמישהו קונה גופיות בדולר ומוכר לי ב-80 שקל. נכון, אתם באמת מבזבזים המון כסף על פרסום רוחבי, אני לא יכולה
לחכות ליום שבו תטרידו אותי בסלולרי בשבת עם פרסומות ממוקדות. אני באמת מצטערת בשבילכם שלפעמים יורד פה גשם אז אנשים לא באים לקניון, אבל נדמה שההתחממות הגלובלית תפתור גם את זה בקרוב.
הכל בסדר. למעשה המצב כל כך טוב, שאני מרגישה כמו במנטרה של לואיז היי - הכל מושלם בעולמי. מי שצריך לצרוך כמו משוגע צורך, מי שצריך להדפיס כסף מדפיס אותו. איזו אמירה על צרכנות שפויה? המגמות העולמיות האנטי-תאגידיות? טיפע'לה על אקולוגיה? נסו אצל פופטיץ.
