להזמנות הקש בעץ או משהו
הדרך היחידה לשולחן ב"קינג ג'ורג'", תל אביבית זולה ומצוינת, עוברת בתור הנורא ארוך שבחוץ. מי ייתן ובקרוב הם ירכשו את מכשיר הפלא שהוצג לאחרונה ביריד העולמי תחת השם "טלפון"
החודש אכלנו במסעדה לא תל אביבית השוכנת בלב תל אביב. אוקסימורון? בהחלט, אבל כל הסיפור של מסעדת "קינג ג'ורג'" ברחוב קינג ג'ורג' הוא חתיכת אוקסימורון, או רצף של אוקסימורונים. הראשון שבהם הוא זה: מדובר במסעדה שאתם עומדים לקבל עליה המלצה כאן ועכשיו, אבל אין שום דרך לוודא שתוכלו לממש אותה. בקינג ג'ורג' לא מאפשרים להזמין שולחן מראש. אין אפילו טלפון שאפשר להתקשר אליו; צריך פשוט לבוא ולחכות שיתפנה מקום. הבעיה היא שרבים־רבים באים לאותה מטרה בדיוק. התוצאה היא התגודדות נצחית של עשרות אנשים מחוץ לדלת העץ הכבדה והשחורה. אם אתם מסתובבים מדי פעם בלב העיר, בוודאי הבחנתם בה בתמיהה קלה בעוברכם על עורק התנועה הזה, בואכה שינקין ושוק הכרמל ונחלת בנימין.
בקינג ג'ורג' מנסים להנעים את זמן ההמתנה: מציבים בחוץ דרך קבע מתקן לימונדה טרייה לשימוש חופשי, מחלקים נשנוש קטן מדי פעם. ועדיין, יש אנשים שלא מוכנים לעמוד בתור לאוכל. זה עושה להם אסוציאציות לא טובות (מחנות מסוגים שונים, ילדות בהתיישבות העובדת, כל אחד והשריטה שלו). אנחנו נמנים עימם; יש גם תל אביבים שלא מתאים להם להסתופף עם ההמונים. לנוכח כל האמור לעיל, מ.ש.ל: קינג ג'ורג' היא מובלעת לא תל אביבית בלב תל אביב. מצד שני, כבר שלוש שנים שהמקום הזה עובר לנו מתחת לרדאר, בדיוק בגלל המגבלה הזאת. וכיוון שברור שמתרחש שם משהו, התאמצנו לפצח את הקוד. נרשמנו אצל המארחת, הלכנו לסיבוב של חצי שעה בגן מאיר (חבצלות מים תמיד עושות לי את זה), וחזרנו בול בזמן לסחוט את מבטי הקנאה מ־50 המשחרים לטרף בכניסה.
"מי בעד חיסול הטרור, ירים את ידו"
האנשים האלה ודומיהם עומדים שם כדי להיות חלק מתופעה ייחודית - ניסיון, שכנראה מצליח, להכות את מטריצת התמחור הקולינרית הנהוגה בארצנו מדן ועד אילת. על הנייר זה הולך ככה: קינג ג'ורג' מציעה אוכל טוב מאוד במחיר טוב מאוד, שאין לו ממש אח ורע במקומות אחרים. טאפאסים ומנות ראשונות בטווח של 10 עד 20 שקלים, עיקריות עם תוספות בטווח של 35 עד 55 שקל. מחפשים קאץ'? לא תמצאו אותו באגף המשקאות. שליש גולדסטאר מהחבית ב־10 שקלים, כוסות יין במחירים מצחיקים. בצהריים צונחים המחירים בעוד עשרה שקלים למנה, ומדי פעם צצה התפרעות עונתית חדשה כלפי מטה. בחודש יוני, למשל, הציעו כאן עסקת צהריים של פסטה וכוס יין תמורת - לא ניחשתם נכון - 20 שקל. ועדיין, אתם אומרים, חייב להיות קאץ'. גם אנחנו אמרנו כשהתיישבנו ועיינו בתפריט; אנחנו עדיין מחפשים אותו.
מבט מהיר מסביב העלה נשכחות מימים רווקיים יותר. המקום הוקם על חורבות ה"סטולי", בר עירוני ששימש מפלט לילי ללא מעט חיות וציפורי לילה. נאמר זאת כך, יונית: בביקור האחרון שלנו כאן - פעם, מזמן, לפני פחות מעשר שנים - ישבנו על הבר ולא סביב שולחן עם שלושה ילדים ועוד כיסא תינוק. וכשהלכנו לשירותים, זה לא היה בשביל לחתל אף אחד. איך שגלגל מסתובב לו. מילא.
השירות, לפחות במהלך הביקור שלנו (שמעתי גם שמועות אחרות, אבל אין לי איך לבסס אותן) היה יעיל עד אימה. שום פשרה על הסטנדרטים הנהוגים במקומות יקרניים יותר. למעשה, הוא חייב להיות יעיל עד אימה: כדי לקיים את המודל הכלכלי שלהם, בעלי המקום הנהיגו מדיניות של הסעדה מהירה. הם חייבים להאכיל כאן מסות של אנשים כדי לזכות בבוננזה, והם עושים את זה. המנות שהזמנו, והיו הרבה כאלה, זרמו לשולחן במהירות היסטרית. לי אישית זה הפריע מאוד, אבל אני מבין שאלה כללי המשחק כאן.
התחלנו לאכול. שני טאפאסים קלילים שמוגשים על חשבון הבית, יחד עם חומוס (10 שקלים) ואמפנדאס בשר טעימים מאוד (20); מנת גולש כפרי (35) נדיבה מאוד וטעימה; רביולי גבינה (35), גם הוא נדיב בממדיו ומדויק מאוד בטעמו ובאופן הכנתו; שניצל ענק (35) עם שתי תוספות, שלא נפל משום שניצל שמוגש בעיר במחיר גבוה יותר.
ניסיתי לגרד את תקרת התמחור עם צלעות טלה (55); הן הגיעו עם מג'דרה וסלט ירקות. ציפיתי לזהות התפשרות על איכות הבשר, אבל לא זיהיתי כזאת. אני לא אומר שמדובר בטלה מזן שרולה שניזון מחלב ציפורים בהרי האלפים כשלצווארו פעמון, אבל גם שום דבר שנופל מדרישות הבסיס. הוא היה טרי וטעים, אולי מעט צלוי מדי לכל היותר. דווקא סלט הירקות החתוך לקוביות קצת הזכיר סטקייה, וחבל.
אחד מבני העשר הזמין לעצמו מיקס פירות ים במחיר של 45 שקל. בערמומיות חיכיתי שמגדל הקלפים יקרוס סופסוף, ורבותי: זה לא קרה. שלל שרימפסים, מולים וקלמארי (בטבעות ובראשים) שחו ברוטב עגבניות פיקנטי. פירות הים היו טריים וטעימים ללא יוצא מהכלל, והמנה היתה מצוינת. העובדה שאני ואתם משלמים עליה פי אחד וחצי או כפליים בכל מקום אחר מעלה שאלות כבדות משקל שטרם נפתרו.
בסוף לא התאפקנו גם מלדגום שלושה קינוחים במחיר 25 שקל המנה. הם היו טובים, אבל ייתכן שזה היה השלב לשמור על הארנק ולצאת באמת מורווחים מהמקום המשונה והייחודי הזה.
ביציאה ספרנו כ־70 ממתינים. כאן אני אמור לסכם בהכרזה הדניאל־רוגובית כי "בכוונתי לחזור למקום מדי פעם לארוחת ערב בלתי מחייבת", אבל האמת היא שספק אם אוכל להתמודד שוב עם התור בחוץ. עכשיו תורכם.
- קינג ג'ורג', קינג ג'ורג' 26 תל אביב (סניפים נוספים ברחוב הארבעה ובראשל"צ), טלפון יוק
האמת, לא מק־משהו
כתבנו בדק את סניף מק־קפה באולם היוצאים בנתב"ג. עכשיו הוא צריך חוויה מק־תקנת
יש לי פטיש לשדות תעופה. בעיקר לזה שלנו, ההוא שממנו הלב ממריא אל־על (או לופטהנזה, או אייר טג'יקיסטן. העיקר שיהיו מנוע או שניים מתחת לכנף, אם כי בתקופות מסוימות גם דאון בא בחשבון). מדובר בעניין פיזי לחלוטין המתבטא בריאות מתרחבות, נחיריים מבושמים, אדרנלין רץ בוורידים וחיוך מטופש מרוח
מאוזן לאוזן. בקיצור, קשה מאוד לבאס אותי בשדה תעופה, עם הדרכון והבורדינג פאס בכיס - אבל החודש גיליתי שנתב"ג 2000 מאתגר אפילו את הטאבו הזה.
תשמעו, יש בעיה אמיתית עם קפה במקום הזה. כאילו לא די לנו בבקרת נחיתות בעייתית, במסלולים מתעתעים ובהקפה המסוכנת, מתברר שגם בתחום הזהב השחור נפלה שם תקלת תכנון רצינית. אני רואה חובה לעצמי לחרוג מעט מגבולות המדור ולהתריע על העניין, מאחר שפלח הולך וגדל של אנשים מבין ששדה תעופה אמור להציע אופציות מהירות להשקטת צימאון ורעב במקום לכסוס ציפורניים עד שהדיילות מתחילות את הסרוויס.
את אולם היוצאים משרתים רק שני דוכני קפה ממותג, עם תורים מביכים באורכם. אני לא עומד בתור לאוכל - בטח לא פעמיים בחודש, והחודש כבר המתנתי לאוכל של "קינג ג'ורג'" - ולפיכך מצאתי את עצמי במקום הכי עצוב בנתב"ג: דוכן המק־קפה שצמוד למקדונלדס, ומציע "קפה ומאפה" ב־18 שקל. היה חמש בבוקר; בטח הייתם מצפים שבשעה כזאת, ריח של קפה טרי וקרואסונים נימוחים יערפל את החושים. ובכן, הייתם טועים. ה"קפה" הוכן באיטיות מדהימה בידי צעירה עגמומית ואפאתית, ובסוף יצא גרוע. ה"מאפה" היה מין גיבוב בצק עלים מיובש בצורה כללית של חצי סהר; אני מתבייש לקרוא לו קרואסון. הופעתו החיצונית היתה כעורה, וטעמו היה דוחה. להצעות אחרות בתפריט אפילו לא פזלתי.
האומלל שמאחורי ביקש את מאפה השקדים, שנראה רע לתפארת. העגמומית השיבה לו שהוא לא נכלל בדיל. הוא משך בכתפיו והלך. צמד סלקטורים תפסו את מקומו; אני מניח שבהמשך המשמרת הם היוו פרצת אבטחה מהלכת. ראו הוזהרתם.
- מק־קפה, נתב"ג (טרמינל 3), 2399115־052. אבל מי לעזאזל מתקשר להזמין מקום במק־קפה?
לפנייה לכתב/ת 
