כרטיס ללונה פארק
אסף אבידן והלהקה משיקים את סיבוב ההופעות האירופאי שלהם, וכותבים לנו על החוויות שעוברות עליהם בדרך, מהלונה פארק בכפר ייקי עד לתור הענק בהופעה בפריז. איזה כיף, הם אומרים, שרוקנ'רול זו שפה בינלאומית
צלילי המפוחית ממלאים את החדר בזמן חימום אחרון לפני העלייה לבמה. עכשיו אנחנו יושבים בחדר האמנים, רגע וחצי לפני ההופעה הראשונה שלנו בצרפת, במועדון בפריז העליזה כשבחוץ, למרבה הפתעתנו, משתרך לו תור עד קצה הרחוב. מה שנשאר זה לתהות איך לעזאזל כל כך הרבה אנשים שמעו עלינו ועל ההופעה.
סיבוב ההופעות שלנו התחיל השבוע בטיסה לברלין. הגענו לדירה שתשמש אותנו כבית לחודשים הקרובים. משם, בלי יותר מדי התארגנות, רק מנוחה קצרה, עלינו על המיניבוס שלנו, לנסיעה של כ-11 שעות לפרייבורג. הנוף הפסטורלי של גרמניה נפרש מלפנינו ומאחורינו. כל מה שנותר לנו זה להמציא משחקים מטופשים שיעבירו לנו את הנסיעה הארוכה. ומה נסגר עם הנהג, שצריך מנוחה של 45 דקות על כל רבע קילומטר?
הגענו בשעת לילה מאוחרת לבית הארחה הישר מסרטי האימה של היצ'קוק. חור חשוך בלבו של שומקום. למרבה ההפתעה, עם זריחתה של השמש היקית הכבדה, נגלה לפנינו כפר ציורי וצבעוני מקסים, למרגלות פארק שעשועים אימתני, השני בגודלו באירופה. מסתבר שמישהו ארגן לנו לילה חינם במלון 5 כוכבים וכניסה חופשית לכל מתקני הפארק, בתמורה לזה שנצטלם עם מנהל המלון ואיש שלבוש בתחפושת של עכבר. זאת עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה.
הפוסטר בפסטיבל ZMF. אוכל גרמני ריחני והמון המון בירה
סטפאן, מנהל המלון המדהים, העלה אותנו לרכבות ההרים המפלצתיות ללא תורים, בנחמדות יוצאת דופן וביחס של אורחי כבוד. אחרי שהעברנו יום שלם בפארק וקינחנו בוויסקי איכותי בבר של המלון הלכנו לישון וקמנו ישר לעוד רכבת הרים אחרונה לפתוח את היום, לפני ההופעה הראשונה בסיבוב, בפסטיבל "ZMF" בפרייבורג שבדרום גרמניה.
הגענו למקום ופרקנו את הציוד והתיקים מהמיניבוס. מסביב מפוזרים להם אוהלי קרקס מסוגננים, שמשמשים כבמות שונות להופעות, דוכני אוכל גרמני ריחני מאוד והמון המון בירה. חדר האמנים שלנו מורכב משתי מכולות משודרגות מאוד המכילות כמה ספות, שולחן אוכל עמוס בלחמניות, גבינות, נקניקים ושוקולדים, מקררים מלאי שתייה, שירותים ומקלחת קטנה.
אוהל הויטראז'ים. חוויה נפלאה מול קהל מקסים
אחרי התארגנות שלנו ושל הצוות שאורכת כשעה, הבמה מוכנה לבדיקת סאונד. אחר כך מנוחה קצרה, קצת בירות, קצת וויסקי ואוכל ואנחנו מוכנים לעלות. הקהל מקבל אותנו במחיאות כפיים ובאווירה חמה מאוד. זוגות כפריים בגיל העמידה, בני נוער רעבים לרוקנ'רול, הרי אדם שריריים שנראים כאילו ברחו הרגע מהכלא. כולם מרוחים חיוכים רחבים, שממלאים אותנו ברצון עוד יותר גדול להשביע את רעבונם. משיר לשיר נדמה שהם נשאבים יותר ויותר לתוך ההופעה.
פוקר באוטובוס הקסמים. לא בתמונה: בקבוק בירה שבור
לרגע אחד נדמה לנו שאנחנו מול קהל הבית שלנו בתל אביב. אבל הדיבורים באנגלית בין השירים, האוהל עמוס הוויטראז'ים והמראות שמקיף אותנו וכ-400 גרמנים מתמוגגים מזכירים לנו איפה אנחנו. הקהל המקסים הזה עובר איתנו את כל חווית ההופעה. בשירים הרועשים הם רוקעים ברגליים ומקפצים, בשקטים הם מתחבקים ומאזינים בדממה ואי אפשר שלא להשוות בין החוויה של הערב הנפלא הזה לחוויה מהבוקר על רכבת ההרים. אחרי ההדרן אנחנו מבינים כמה טוב התחיל הסיבוב שלנו ואיזה כיף שרוקנ'רול זו שפה בינלאומית.
עם העכבר ב"יורופה-פארק". עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה
חדר האמנים גועש אנרגיות טובות. התארגנות קצרה ואנחנו מקפלים את הציוד ומחכים למיניבוס. להפתעתנו ולשמחתנו הרבה, במקום המיניבוס, מגיע ה"נייט-ליינר" - אוטובוס כמו בסרטים, 13 מיטות, סלון, מטבח, טלוויזיה, פלייסטיישן, מערכת סראונד ועוד המון דברים טובים. מלאך המוג'ו, מסתבר, שומר עלינו.
בזמן משחק פוקר קצר בסלון האחורי, נופל ומתנפץ אחד מבקבוקי הבירה על השטיח ואנחנו למדים שאחרי הכל, להיות על הכביש זה להיות על הכביש. מבחוץ השלטים שהחליפו שפה מגרמנית לצרפתית מבשרים לנו שעברנו את הגבול, ופתאום מחלחלת בעוקצנות ההבנה כמה אנחנו רחוקים מהבית ומהחוקים להם הרגילו אותנו. כולנו מתקפלים למיטות וממשיכים אל היעד הבא. והנה אנחנו כאן, בחדר הקטן הזה במועדון המגניב הזה בפריז, רועי, המוג'ו מנהל, נכנס לחדר ונותן את הסימן שהגיע הזמן לעלות. חיבוק קטן לפני ההופעה ועולים. הדרך ממשיכה.
לפנייה לכתב/ת 
