שרמוטה בחברותא

פור־פליי ליסט

כמו רוב הגברים, גם אני רואה הרבה פורנו לבד ורק לפעמים עם החברה שלי. אלא מה, כמעט אף פעם אני לא מצליח לקלוע לטעם שלה. ניסיתי כל מיני דברים שאמורים להתאים לנשים: סרטים עם עלילה, כל מיני זבל רומנטי ודברים רכים יחסית, אבל הכל שיעמם אותה. את הדברים היותר קשים אני מתפדח להראות לה, כי היא תחשוב (ובצדק) שאני סוטה נוראי. אז מה באמת מגרה נשים בפורנו?

שי

לא זבל רומנטי, זה בטוח. נשים רגישות מאוד לזבל רומנטי. הן מתעקשות בנודניקיות נוראית שהרומנטיקה בחיים שלהן תהיה אמיתית, והיית יודע את זה אם היית מכיר אותה באמת. וואי, הפתעה: גבר שלא מכיר את האישה שלו. פלא שעדיין יש לכם תפקיד ביישוב כדור הארץ עם החוסר מוטיבציה הזה. בכל מקרה, בעוד שלגברים מספיק גירוי ויזואלי לעוררות מינית, הטריגרים לחרמנות נשית הם דמיון, מצב רוח ופנטזיות. ואחרי שהבהרנו את זה, הנה חמש עובדות על פורנו ונשים:

1. אין פורנו ש"מתאים לנשים". שלא כמוכם, שמתנייעים בקבוצות ודוברים את שפת העדר הקולקטיבית, בחורות הן יצורים נורא ספציפיים.

2. רוב הנשים מתבאסות לראות פורנו בזוג, כי למעשה לא מתגרים אחד מהשני אלא משתמשים זה בזה בתור ביצת רטט אנושית.

3. רוב הגברים לא יודעים מה הפנטזיה של בת זוגם, כי האגו שלהם רגיש מכדי לגלות שהם לא כלולים בה.

4. בחורה תתגרה רק מסרט שקולע לפנטזיה שהיא לא מרשה לעצמה לממש.

5. חלק גדול מהנשים חולק בדיוק שתי פנטזיות, שאם תנסה אחת מהן, סביר להניח שלא תיפול: אישה על אישה, וסקס חצי ברוטלי עם זר גמור. במקרה הראשון אתה בכלל מחוץ לתמונה, ובשני - למרות שאתה לא רואה אותה ממטר, אתה לא נחשב לזר.

עכשיו היא מגורה. מרוצה?

שניים אוחזים במנוש

החבר הכי טוב שלי הכיר לי את החברה החדשה שלו, ואיך שראיתי אותה קלטתי שלפני כמה שנים זיינתי אותה. ולא רק זה, גם נזכרתי איזה שרמוטה איומה היא היתה אז. בינתיים היא משחקת אותה כאילו אנחנו לא מכירים, אבל בסוף זה כנראה יצא. עכשיו, אני לא יודע מה עדיף: לתת לה לספר לו בעצמה, או להקדים ולגלות לו שנתתי שם?

א'

לא הבנתי. מה הכוונה "בסוף זה יצא"? למה שיצא? איך יצא? אם היא משחקת אותה שהיא לא מכירה אותך, איך בדיוק היא פתאום "תזהה" אותך? מה היא תגיד, שהסיפיליס מחק לה את הזיכרון לטווח קצר? תאמין לי, אם היא בחרה להתעלם ממך, זה הקו שבו היא מתכוונת להתמיד. השאלה היא למה לעזאזל אתה משחק אותה יותר צדיק מהאפיפיור, ומה זה בדיוק "שרמוטה איומה". כי היא שכבה איתך? כי מצאת אותה בבר? התנוחה הנבחרת? או שהעובדה שזיינת וזרקת אותה והתנהגת אליה כמו לזונה בילבלה את המושגים שלך?

בקיצור, א', מה שאני מנסה להגיד זה שמי אתה בכלל. מי אתה שתחליט בשביל החבר שלך מי טובה לו ומי לא? מי אתה שתחליט מי שרמוטה ומי לא? ומי אתה שתהרוס להם? אם היא שותקת, שתוק גם אתה. המקסימום שמותר לך לעשות זה לדבר איתה ולשאול אותה מה היא מעוניינת לעשות. בכבוד, מתוך ענווה, ומתוך רצון להיות חבר. כל מה שאתה צריך לעשות זה לתאם איתה גירסאות. אם לה יותר נוח לשקר בקשר לזה, אתה תגבה אותה כמו תותח. שמעת אותי? וזה לא רק בשבילה. זה גם בשביל החבר הכי טוב שלך, ובשבילך. כי אם הוא ידע שהיה ביניכם משהו, לא משנה מה יקרה - בסוף היא תצא שרמוטה ושקרנית, אתה תצא שקרן יחד איתה, הוא ייפגע משניכם, והפצע הזה יישאר. לא משנה איזה רציונליזציות הוא יעשה - זה היה מזמן, אתה לא אשם, זאת עיר קטנה והיה חושך - הן לא ימחקו את התמונה המנטלית שבה אתה מזיין את החברה שלו.

אולי זאת ההזדמנות להפריך את הסברה הרווחת באשר לאיך אמור להתנהג חבר טוב. מקובל לחשוב שחברים טובים תמיד צריכים להגיד אחד לשני את האמת, אבל לא: חברים אומרים את האמת, וחברים טובים משקרים כדי לא לבאס אותך - והם עושים את זה כל כך טוב שזה הופך להיות האמת. להגיד את האמת במקרה שלך זה כמו להתוודות על בגידה: נראה מוסרי, אבל בסופו של דבר סתם אגואיסטי. כשאלוהים אמר שאסור לשקר, הוא התכוון ללשקר לעצמך. כל עוד אתה יודע את האמת ואתה עושה טוב למישהו, הוא בעד. לא סתם השקר יותר פופולרי מהאמת, אפילו כמו שהוא - עם אף ארוך ובלי רגליים.

מי שמביא בי מאחור לא יודע מי אני

אני בן 33, הומוסקסואל, ומעולם לא היתה לי מערכת יחסים ארוכת טווח. אני מזיין על ימין ועל שמאל, ממש קלישאה מהלכת. בדקתי את תיאוריית "חוסר ההתפשרות על האביר המושלם", התעמקתי ב"פחד מאינטימיות" וריפרפתי על "חרדת נטישה: אין ציפיות אין אכזבות". לא עזר. תני עצה.

גל

אתה לא מצליח להיות במערכת יחסים ארוכת טווח כי אתה לא מעוניין באחת כזאת, גל. ואסביר: כשעשית שופינג לאישיות אמרת לעצמך, "מגניב, שני גברים. מה הסיכוי שמישהו מהם ירצה מונוגמיה?" - וצדקת. אלא שבמשך השנים בילבלת סיבה ומסובב, והתרגלת להאמין שבגלל שאתה הומו יש לך בעיה להתחייב, כשלמעשה הפחד להתחייב גרם לך לבחור להיות הומו.

לדעתי, אין דבר כזה "הומוסקסואל". כולנו דו־מיניים, רב־מיניים ומגלי עריות בהתאם לנסיבות ולמצב הרוח. אין גם "סטרייטים", אגב; אלה בסך הכל קבוצות תמיכה והשתייכות בעלות מאפיינים שאיתן נוח לנו להיות מזוהים, שכביכול עושות לנו סדר בכאוס. כאילו, חופש זה חמוד, אבל אם זה אומר להתמודד - עדיף שמשהו יגדר את הריק ויבלום את הנפילה.

עכשיו, מילא סטרייט לא מפותח שמגלה פתאום שעומד לו על גבר ורוצה לירות לעצמו בראש. אבל גם הומו יתערער אם הוא יימשך לאישה, או אם מישהו יגלה לו שהוא לא באמת יודע להתלבש. מצטערת, אבל מלוחמי חופש עזים הפכתם לקונצרן משעמם. במקום להבין שעליתם כאן על שלב התפתחותי בדרך לשלמות הרגשית, נתקעתם. הפכתם גם את ההומוסקסואליות לכלא, שנוסף לנטייה מינית כולל גם מתחמים מזוהים, נטייה תרבותית, כישרונות ותחומי עיסוק. אם פעם ההומו סימל חופש ממגבלות, עכשיו הוא מנוגן בפלייליסט של גלגל"צ.

בקיצור, אתה לא באמת רוצה שינוי. נהפוך הוא, אתה מבסוט מעצמך. עד כדי כך שאיכשהו הצלחת להכניס לשאלה שלך מלא פרטים שכביכול מתארים בעיה ולמעשה הופכים אותך למבוקש, כאילו מדובר פה בכרטיס האישי שלך באטרף דייטינג. אז אמנם אין לך - וכנראה שלא יהיו לך - מודעות עצמית או מערכת יחסים, וגם סביר להניח שתמשיך להסתתר מאחורי שלט ההומו. אבל אם לשפוט לפי ההשחלות הערמומיות הנ"ל, לפחות אתה אקטיבי. 

טסטר

דיאבלו - טבעת זוגית

הטוב: טבעת ג'ל אדומה שמייצרת זקפה יציבה במיוחד, בעוד לשון שטנית אדומה רוטטת בשלוש עוצמות אפשריות על הדגדגן. הדיאבלו מעוצבת בצורת שטן, כנראה

 מתוך פילוסופיה שאבד עליה הכלח כבר לפני כמה שנים טובות: סקס זה מלוכלך, אנחנו חוטאים, והנה הדרך לגיהנום.

הרע: יכול להיות שלפני עשר שנים השטן היה מגרה מישהו, אבל עם סף הרגישות של היום, זה יעבוד רק אם ענידת הטבעת תפתח פורטל לתופת רותחת.

המכוער: לא נפתח. מזל, כי יצורים שהיו מגיעים לכאן מכל יקום מקביל שהוא היו מתבאסים רצח.

המחיר: 150 שקל, להשיג ב"סיסטרס, רשת ידידותית לנשים"