מדיניות בת היענה לא הועילה לנשיונל ג'יאוגרפיק
נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל התעלמה מפניותיו של מנוי, שאת ההסכם עימו היא הפרה. ההתעלמות נמשכה גם אחרי שהוגשה נגדה תביעה. זה נגמר בצ'ק לטובת הצרכן הפגוע
בחודש יוני 2008 רכש ב' מנוי על כתב העת "נשיונל ג'אוגרפיק". בטופס שכותרתו "פרטים למשלוח העיתון" צוינו בכתב-יד ובבירור תנאי העסקה: המגזין יונח על יד דלת דירתו, הוא יקבל מתנה בדואר, והוא יקבל הנחה למחזיקי כרטיס אשראי ויזה כ.א.ל.
כבר למן קבלת המגזין הראשון התברר לו, כי על אף שדלת הכניסה לבניין פתוחה ואין בעיה להיכנס לחדר המדרגות, העיתון לא הונח ליד דירתו, אלא נדחס בכוח אל תוך תיבת הדואר החיצונית. כתוצאה מכך היו דפיו מקומטים קשות, וחלקם אף נקרע, כך שכמעט אי-אפשר היה לקרוא בו. זו לא הייתה ההפרה היחידה של ההסכם. גם המתנה שנכללה בעסקה לא נשלחה אליו מעולם, ואף לא ניתנה לו בשום שלב ההנחה למחזיקי כרטיס אשראי ויזה כ.א.ל, כמובטח.
בשלב מסוים נמאס לב', והוא הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב תביעה נגד הירחון. הוא דרש להשיב לו את דמי המנוי ששילם ולפצות אותו על הוצאות שנגרמו לו ועל אגרת בית המשפט ששילם עם הגשת התביעה. התעלמות החברה נמשכה: היא לא הגישה כתב הגנה ואיש לא התייצב מטעמה ביום הדיון.
מי שמזלזל - יחטוף
העניין נידון בפני השופט בני שגיא, שציין בפסק דינו, כי נשיונל ג'יאוגרפיק זומנה כדין לישיבת בית המשפט: בתיק התביעה נמצא אישור על כך שכתב התביעה וההזמנה לדיון נמסרו לחברה והגיעו אליה. עובדה זו די היה בה כדי שיוכל להפעיל סמכות המוקנית לו בחוק: על פי התקנות הקובעות את סדרי הדין בתביעות קטנות, אם נתבע אינו מגיש כתב הגנה, "יתן בית-המשפט פסק-דין על יסוד כתב התביעה בלבד".
לשון הסעיף מלמדת, כי חובה על השופט לתת פסק דין על פי כתב התביעה ותו לא (חריג לכך הוא אם הוא מצא כי מִן הצדק להזמין את בעלי-הדין לטעון את טענותיהם בפניו ולהביא ראיות). תקנה נוספת קובעת, כי אם התובע התייצב לדיון אך הנתבע לא התייצב – "יתן בית-המשפט פסק-דין על יסוד כתב התביעה, ובלבד שהתובע הצהיר בפני בית-המשפט על אמיתות האמור בכתב תביעתו".
במילים אחרות, מי שאינו מגיש כתב הגנה או אינו טורח להתייצב לדיון בבית המשפט, מחמיץ את ההזדמנות להציג את גרסתו בפרשה הנידונה. אמנם, פתוחה בפניו הדרך לבקש לבטל את פסק הדין, אך הדבר אינו מובטח לו. ההיגיון של הוראות אלו הוא ברור: תביעה אינה דבר שניתן לזלזל בו. ברגע שאדם מוזמן להתייצב בפני בית המשפט, הוא אינו חופשי לעשות דין לעצמו ולהתחמק מכך. היה ובכל זאת זלזל, הסנקציה כלפיו היא קשה למדי.
במקרה זה אכן פסק השופט שגיא על בסיס כתב התביעה בלבד. הוא חייב את נשיונל ג'יאוגרפיק לשלם לב' את הסכומים שתבע, בסך הכל 708 שקלים, ופסק לטובתו עוד 300 שקל להוצאות משפט.
המסקנה: לא לוותר
ב' כלל לא היה בטוח – לאור התנהגותה של נשיונל ג'יאוגרפיק לאורך כל הדרך – כי יצליח לגבות את הסכום שנפסק לו. עם זאת, הוא נהג על פי עצת פרקליטתו:
הוא שלח אל החברה מכתב, שאליו צירף את פסק הדין מבית המשפט לתביעות קטנות, ודרש כי הכסף ישולם לו תוך 30 הימים שקבע השופט. הפעם זכה לתגובה עניינית: נשיונל ג'יאוגרפיק שלחה לו צ'ק על מלוא הסכום שנפסק – 1,008 שקל.
הלקח מהסיפור הזה הוא, שלא כדאי לוותר. החוק הרי עומד לצידם של מי שנפגעים מהתנהגות, כמו זו שהפגינה נשיונל ג'יאוגרפיק. גם אם ההצלחה לא תמיד מובטחת - ויתור והתייאשות מראש עלולים להיות טעות.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות
לפנייה לכתב/ת 
