דרוש: שופט בנוסח אומן

הוועדה למינוי שופטים שוב עולה לכותרות והיום היא תתכנס שוב כדי לנסות למנות שופטים לכל הערכאות. אין ספק שעיני כולם נשואות למינויים הצפויים בבית המשפט העליון. במדינת ישראל שעדיין מתנהלת ללא חוקה מובנית, יש ערך רב ולא מתפשר לבית המשפט העליון, והדמויות שמכהנות בו משפיעות, ואולי משפיעות מדי, על סוגיות פוליטיות ואתיות שמצויות בלב השיח הדמוקרטי בישראל.

אין צורך להכביר מלים על כוחו של בג"ץ להשפיע בתפר שבין דת ומדינה, וערבים ויהודים, תפר אשר נפרם ונתפר חליפות ואשר מצוי בתווך של עיצוב האקלים הציבורי. יש לציין עוד שאווירה זו שאנו מייצרים כאן, בארץ, מקרינה ומשפיעה על היהדות בעולם בכלל, ועל אמות מידה של דו קיום בדבוקה המגוונת הזו שלנו – מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.

לפיכך, ניתן היה לצפות לפרץ שמחה והרחבת דעת מכל מי שלב לאומי פועם בקרבו. שהרי הצטרפו להן באחרונה סיבות רבות לכך: גם שר משפטים אמוני שהוצנח עם אג'נדה לאומית מובהקת וגם מינוי של שלושה חברי וועדה למינוי שופטים ממפלגות הימין. אבל, אליה וקוץ בה... מסתבר שלא מסתמן למחנה שום "רווח" מן המהלך. 

היום תהא זו הפגישה הרביעית בסדרת ישיבות של הוועדה למינוי שופטים ובשורה אין. המגמה של חברי הוועדה החדשים אולי חיובית – מינוי של שופטים בעלי השקפה ורקע תורניים, עם נטייה פוליטית ימינה. אך, דומה שהעיקר חסר מן הספר. שהרי, במטותא, לפי רשימת המועמדים חובשי הכיפות בתוך הרשימה שפורסמה (ואשר מונה כעשרים שמות בסך הכול) אין מועמד אחד חובש כיפה שניתן לומר עליו בפה מלא שהוא מבריק, תלמיד חכם, יוצא דופן, יצירתי ומסוגל להוביל או להצטרף לקו חדש בבית המשפט העליון.

כן, אני יודעת שדבריי נשמעים אולי נחרצים, אבל כשאני אומרת שאין מועמד "כזה" אני מתכוונת למועמד שיהיה מספיק ייחודי ומורם מעם עד שלאף אחד מחברי הוועדה לא יהיה איכפת מהי השקפת עולמו הפוליטית. כמו, למשל, שקרה לוועדה שבחרה את פרופ' אומן לקבל פרס נובל או כמו שגם מי שלא מכיר את העגה הגלותית יכול להזדהות עם גדלותו של סופר כמו ש"י עגנון ז"ל.

וכעת נשאלת השאלה הגדולה: האם באמת אין מועמדים ראויים מן הזן הנדיר בעלי השקפה לאומית? האם ייתכן שהם קיימים בכל תחומי המדע והדעת ורק ברשימת המועמדים לעליון הבאנו את החברים מבית הכנסת הקרוב?

שמעתי את ח"כ אורי אריאל

אומר שהוא וחבריו עובדים קשה מאוד. על מה בדיוק? האם לא יכלו להעמיד משפטן בעל שיעור קומה, כזה שלא מתחשב בדרישה להעמיד את מי שהיה מתמחה של או מי שמקורב לקליקה הכוחנית שיבחן מקרוב את כל האפשרויות ויציע שמות נוצצים? הרי מאז הישיבה הראשונה לא התבשרנו על תוספת של שם למכלול השמות! אז שוב, במה מתבטא העמל הרב של חברי הוועדה? וסליחה, רבותיי, על הקלישאה – אבל – הלכך הגעתם למלכות?

עדיין לא מאוחר. שבו נא היום ובחרו שופטים לשלום ולמחוזי. פתחו את השורות, שתפו את הציבור ברצונכם להרחיב את רשימת המועמדים עד שלא יהיה עורר על בחירת מי מהם לכהונה רבת המשמעות הזו, בבית המשפט העליון שנקרתה לנו הזכות להשפיע על יושביו. חכו שלושים יום נוספים מאז הצגת מועמדים חדשים והביאו לנו בשורה. איזה מועמדים? מאותו סוג של מסעדה יהודית כשרה למהדרין שמצליחה למשוך קהל נוכרים וחילונים, או אם תרצו – כאלה ש"הכל מכירים ביופיים" , תירוצו של רש"י לקביעה לגבי שרה אמנו, שהמקרא מעז להגדיר אותה: "יפת תואר ויפת מראה".

טובה אבן חן – טוענת רבנית שאיננה משתייכת לאף ארגון נשים