לבחור לקחת את עצמך בידיים
עד כמה אנחנו שקועים בעבר שלנו? האם אנחנו מסוגלים לשנות את אופן התנהלותנו למרות הזכרונות המשתקים? האם אנחנו יכולים ללמוד לחיות את חיינו בצורה שונה ממה שהיינו רגילים, באופן שיקדם אותנו? טלי כנפי מביאה בפנינו סיפור מקרה
הוריו של חיים התגרשו כשהיה ילד והדבר השפיע מאד על חייו. הוא הגיע לטיפול בהמלצתו של חבר וכבר בפגישה הראשונה החל לחשוף את עברו, את הדברים שמגבילים אותו ומונעים ממנו לחיות את חייו ממש כפי שהיה רוצה. במהלך המפגשים הטיפוליים גילה שבעקבות גירושי הוריו, קשה לו להיכנס לזוגיות ובעיקר קשה לו לסמוך על בת זוגו. הוא הבחין שהתנהלותו בילדותו היתה כוזבת משום שאיבד את עצמו ואת מקומו במרחב התקין של המשפחה. הוא סיפר שנאלץ לתווך בין הוריו עד לגירושין ואחריהם, ונאלץ אף לתווך בין אחיותיו להוריו. עד מהרה מצא את עצמו בתפקיד האב בבית וילדותו כלא הייתה. חיים הזכיר שאחד מהמאפיינים של ההתנהלות הבית והמשפחה, הייתה אלימות פיזית ומילולית.
באחד המפגשים, סיפר חיים שהוא שוב בתפקיד המציל - כמו הורה לבחורה שרק החל לצאת עימה. ניתן היה להבחין בהשפעה מדפוסי העבר על התנהלות זו. חיים חשף, בהדרגה, את חששותיו והתנהלותו הלקויה בקשר זוגי ובקשרים אחרים, בפרט בקשר עם אמו - בקשר זה הוא מצא את עצמו משנה תפקידים, לעיתים תפקד כבן זוג, כשותף, כמטפל, ומעולם לא ניתנה לו הזכות או הלגיטימציה לתפקד כבן לאמו בלבד.
עבודה בטכניקות שונות עזרה לו להשתקף לעצמו ולגלות מה נכון עבורו. בין הטכניקות: מודעות לנשימתו, שבאותה העת לא הייתה רציפה, מלאה ועמוקה. בהדרגה אפשרנו לו, באמצעות טכניקות של נשימה והעברת אנרגיה (הילינג) להתחבר לגוף, לנפש ולנשמה כאחת. נוכחותו של חיים גדלה וכך גם מקומו, הוא למד להגן על שלו ובהדרגה החל לשחרר את עצמו מתפקידים שונים שאותם מילא ולקח על עצמו שכלל אינם שייכים לו.
להתבונן, להרגיש ולהקשיב
באחד המפגשים, חיים הגיע טרוד, מבוהל ומבולבל, ניסיתי להרגיע אותו ולנסות, יחד איתו, להבין מה עורר בתוכו את סערת הרגשות. בהדרגה הצעתי לו לעלות על כריות (טכניקת עבודה המכונה קונסטלציה משפחתית) - הכרית שעליה הוא עומד מאפשרת לו להתחבר למספר מרחבים וביניהם: לתחושותיו, זיכרונותיו, לחלקים שונים בתוכו, למרחב אנרגטי ולחלקים וזיכרונות ששייכים לאדם אחר לעיתים. תוך כדי אובדן שליטה על המחשבות, חיים החל לחוות חוויות מרפאות, בעודו עומד על הכרית הוא הרגיש חרדה פנימית, חוסר יציבות פיזית ורגשית באופן קיצוני תוך כדי תנועה פיזית, שאינה מאפשרת לו להניח את כפות הרגלים על הקרקע באופן מלא.
חיים הסכים לשתף אתי פעולה, לאחר שעמדתי על הכרית עליה עמד וחשתי את אותו מרחב אנרגטי ואת אותן תחושות ותנועות של חוסר יציבות. הצעתי שניקח כרית נוספת שתייצג בנפרד את החרדה שהוא חש, חיים עמד על הכרית השנייה, ולפתע עם תשומת לב לנשימה, הוא העלה זיכרונות, תחושות ורגשות של חרדה שפקדו אותו כאשר ראה את אביו עוזב את הבית לראשונה, הוא היה רק בן חמש. נשימתו של חיים נעתקה, ממש כפי שהוא חש בבואו לפגישה זו באותו היום.
ליהנות מכול העולמות
עוד באותה הפגישה ביקשתי מחיים לאפשר לילד שבתוכו לנשום, לתת קיום לרגשות ולזיכרונות השונים שעולים במהלך חוויה זו. באופן הדרגתי חיים החל לנשום עמוקות, לאחר שנים שלא בכה, הוא החל לבכות ולרעוד בכל גופו. כשהחל להירגע הזכרתי לו שהיום הוא בן 25 ומותר לו להרגיש את כל אותן חוויות, זיכרונות ורגשות כואבים, מתסכלים ומאיימים שאילצו אותו להיפרד, בבת אחת, ממציאות אחת ולעבור למציאות כואבת, קשה אכזרית ואחרת. הסברתי לו שחוויות אילו יאפשרו לו להחלים מהשבר ומהרצף שנקטע בחייו באותה תקופה, דבר שיאפשר בהירות והבנה כי זיכרונות אלו מנעו ממנו לתפקד כראוי גם בתקופה זו של חייו. חיים החל להירגע ולמצוא מעט נחת בתוכו בעקבות חוויה מורכבת זו.
המשכנו להיפגש ובהדרגה ניתן היה להבחין בשינוי שהוא עובר, הוא למד לשים גבולות, לתקשר מילולית באופן בוגר ובריא, למד להאזין לגופו ולנפשו והחל לעשות שינויים רבים בתפיסת עולמו, החל מבחירות זוגיות ועד לבחירות מקצועיות שהחלו להעיד על שיני, בגרות והחלמה.
לאחרונה, באחד המפגשים הטיפולים ובעודנו משתמשים בטכניקה שהזכרתי קודם לכן, קונסטלציה משפחתית, נשארנו פעורי פה. חיים הגיע לפגישה נוספת כולו חרד ומבולבל, הוא עומד לקראת שינוי מקצועי ודווקא כאשר חש בטוח ובשל, שוב הוא עומד בפני חוויה מתסכלת שמעידה על פער רגשי בתוכו. הנחתי כריות על הרצפה והעמדתי אותו על אחת מהן, רק שהפעם ההפתעה הייתה עצומה, משום שעוד לא חלפה שנה מאז בואו לטיפול, ניתן היה להבחין ששתי כפות רגליו יציבות על הקרקע, ונשארה תנועה פנימית עדינה שאינה נראית לעין ושאינה מזכירה את מה שאירע בפעם הראשונה.
בפגישה זו, עלה הזיכרון שבו הוריו התגרשו, חיים היה בן שש, וחש שאיבד את כל ביטחונו במציאות, בהוריו, בזוגיות ובעצמו. נדהמתי לגלות בעצמי, שכעבור פחות משנה, חיים הצליח לשקם חלקים גדולים מביטחונו וביציבות הפנימית שלו. מעניין היה לראות כיצד הקשבה, ראיית האחר והזנה נפשית תקינה, יכולים ליצור השפעה על הגוף והנפש תוך זמן קצר ולהוליד יכולות ושינויים מרחיקי לכת.
כיום אנחנו ממשיכים בתהליך בו הוא לומד לראות את המציאות כפי שהיא, הוא לומד להעניק לעצמו דברים חדשים ומציאות אחרת. הוא אינו מפסיק להפתיע הן את עצמו ביכולותיו וכך גם אותי. לאחרונה חיים סיים לימודים בתחום מקצועי שמעולם לא האמין שתהיה לו הזכות, ההתמדה, ההנאה והיציבות לעשות כן. לראשונה בחייו הוא לומד להיות קשוב ליכולותיו, ויחד עם זאת לומד לפרגן, לתמוך בעצמו, ולהעניק לעצמו לגיטימציה לשינויים בחייו.
טלי כנפי, מטפלת אינטגרטיבית
לפנייה לכתב/ת 
