ארבע רשתות אופנה קרסו בקיץ אחד. מדוע?

משהו מטריד קרה בקיץ הזה בענף האופנה: בתוך שלושה חודשים, נקלעו לא פחות מארבע רשתות הלבשה ידועות לקשיים ולהליכים משפטיים.

ההתפתחות העדכנית, אך בוודאי לא האחרונה בהקשר זה, נרשמה אתמול (ה') כשבית המשפט אישר את מכירת רשת האופנה אירית ליין לאיש העסקים אריה כהן תמורת מיליון שקלים בלבד. הרשת, המחזיקה כ-21 חנויות ומעסיקה כ‭100-‬ עובדים, צברה חובות של כ‭30-‬ מיליון שקל ונכנסה להקפאת הליכים ועמדה בפני סכנת פירוק.

עם או בלי קשר למשבר באירית ליין, נקלעה לקשיים גם החברה-האם שלה - רשת ג'אמפ , שרכשה אותה בעבר. ג'אמפ נכנסה גם היא להקפאת הליכים ועדיין לא ברור מה יעלה בגורלה, כיוון שנושיה טרם החליטו אם לקבל את ההצעה למכור אותה לרשת מתאים לי.  

גם רשת בגדי הילדים ילדותי נקלעה לחובות ובסופו של דבר נמכרה ליזם אבנר יהודאי אחרי הסדר נושים, ועדיין לא ברור כמה מהחנויות שלה ימשיכו לפעול. ואילו רשת חנויות הנעליים דניאל פיין נסגרה, ולטענת העובדים, טרם שילמה להם את מלוא שכרם.

מה קורה לענף הזה? מה "קפץ" פתאום על כל הרשתות הללו, דווקא בקיץ ודווקא זמן קצר לפני עונת הסיילים? האם יש קשר בין המקרים השונים? האם מדובר בצירוף מקרים או בתופעה? ומהן הטעויות שהובילו לנפילות? למה, מכל הרשתות בענף, נפלו דווקא רשתות אלה?

"מי שאין לו כוח, ידע, שכל ומזל - לא יהיה קסטרו"

"ענף האופנה עובר בימים אלה שינויים גדולים", אומרת ל-ynet המעצבת ובעלת רשת האופנה דורית שדה, אחת מוותיקות הענף, "זה שוק קשה, הוא תמיד קשה, ואתה נלחם מלחמה קשה מדי יום".

"לטיימינג יש תפקיד נכבד", אומרת שדה, "וכמובן שאחת הסיבות לכך שרשתות קרסו היא המשבר הכלכלי. אין ספק שהמשבר החליש את המכירות. ומי שגם כך במצב קשה, הסיכויים שלו להתאושש קטנים. אבל הבעיות ברשתות הללו לא התחילו ביום אחד. ג'אמפ קנתה את אירית לפני שנתיים, ומאז שתיהן מקרטעות. ילדותי מקרטעת כבר שנתיים. יכול להיות שאם לא היה משבר, הן היו שורדות. אבל הקשיים שלהן קשורים גם לבעיות אחרות בענף, שהתחילו כבר לפני שנים".

אילו בעיות?

"קודם כל, יש יבוא עצום של מוצרים מדליקים מהמזרח הרחוק. זה פוגע בסוג מסויים של אופנה מקומית שניסתה לעשות את אותם דברים בעצמה. שנית, וזה בקנה מידה יותר גדול: בשנים האחרונות נכנסו לכאן כמה רשתות גדולות מחו"ל כמו זארה, וצמחו כמה רשתות מקומיות חזקות, כמו קסטרו. זה מאתגר את הקטנים והבינוניים. נכון, המקרה של קסטרו מוכיח שאפשר להיות מקומי ולגדול, אבל לקסטרו היה כוח, ידע, שכל וגם הרבה מזל. הרבה מעצבים שואפים להיות הקסטרו הבאה, אבל למי שלא היה את כל מרכיבי ההצלחה הללו יחד - אין סיכוי לזה".  

בחודשים הקרובים תתחיל תחרות עם רשתות ענק שמגיעות עכשיו לארץ, כמו גאפ ו-H&M. יכול להיות שהרשתות שקרסו הושפעו, בעקיפין, מהבאז לקראת הגעתן של הענקיות מחו"ל? יכול להיות שהבנקים והספקים נעשו פחות סימפטיים כלפי רשתות שמקרטעות גם כך, ולכן הם הקשיחו להן את התנאים והביאו לנפילתן?

"לא חושבת. אני לא חברה של שרי אריסון ולא יודעת את השיקולים של הבנקים, אבל נראה לי שהם יושבים כל הזמן על הראש של כולם. הם לא צריכים שגאפ תגיע לכאן בשביל ללחוץ עלינו. הספקים בדרך כלל מסתדרים עם הרשתות, הרי הם צריכים שהרשת תעבוד, לא שתתפרק".

האם יכול להיות שיש קונים שדוחים סיפוקים ומחכים לרשתות הגדולות בשביל קניות של בגדים מיוחדים?

"אני לא מאמינה. בשום אופן. קונים לא דוחים סיפוקים, נקודה. כשהם רוצים לקנות, הם קונים איפה שיש".

"יחד עם זאת", מדגישה שדה, "שכשהרשתות הללו כבר יהיו כאן, חלק מהרשתות המקומיות ייפגעו. H&M הם רשת מדליקה, שעד עכשיו הקהל הישראלי, ברובו, היה חסום בפניה. אני, למשל, גידלתי את הבן שלי עם בגדים שלהם, שקניתי לו בחו"ל, והוא תמיד היה הכי יפה, הכי מיוחד - ושילמתי גרושים. עכשיו כולם יוכלו לעשות כך. השוק כאן יקבל מכה חזקה".

מה היית ממליצה למעצב בתחילת דרכו, כדי למנוע ממנו ליפול?

"בשוק שלנו צריך להמציא את עצמך בכל יום מחדש. לא לנוח על זרי הדפנה. לחדש כל הזמן. שתהיה הצדקה לקיום שלך, שלא יחשבו שמה שיש אצלך יש גם אצל מישהו אחר".

"מי שטועה, משלם בתקופות משבר"

המעצבת ובעלת החנויות נעמה בצלאל סבורה שהסיבה המשותפת לקשיים אליהם נקלעו הרשתות היא המשבר הכלכלי. "הרשתות שנכנסות עכשיו לשוק בהחלט ישפיעו, אבל זה עדיין לא רלוונטי", היא אומרת, "אנשים לא מחכים שגאפ תגיע לכאן בשביל לקנות בגדים. הם קונים בגדים כי בא להם להתפנק, כי מתחשק להם כרגע, כי נקרע להם הבגד, כי יש להם דייט או אירוע, כי יש להם חנות ליד העבודה, כי מתחיל הקיץ, ואלה דברים שלא מחכים".

"הבעיה היא שהשוק היה חלש מאוד השנה, ומי שמתנהל לא נכון ועושה טעויות, משלם עליהן בתקופות כאלה. אלה רשתות שמצבן ממילא היה רעוע, עוד לפני המשבר, והמשבר הפיל אותן".

איזה טעויות הן עשו, לדעתך?

"כל אחת והכשל שלה. אני לא מכירה אותן טוב, אבל לפי מה ששמעתי, ראיתי וקראתי, היו שם המון בעיות. אירית ליין הייתה רשת שנבעה כולה מהיצירתיות של המייסדת, אירית סימון. ברגע שהם נמכרו לג'אמפ, הלכה להם הרוח החיה. ג'אמפ עצמם לקו בחוסר חדשנות והיו קצת ארכאיים. בשוק שלנו אתה צריך כל הזמן לחדש, להתאים את עצמך למצב".

"בקשר לילדותי - הם עצמם הודו שלא היה להם גב כלכלי,  ושהם פתחו חנויות בקצב מטורף בלי לבדוק אם יש להן סיכוי. זה ניהול מסוכן ושגוי, וזה כמו להגיד למיתון: בוא תפיל אותי".

המיתון באמת השפיע על שוק הבגדים? אנשים באמת קנו פחות?

"בטח! זה היה מיתון קשה שלא פסח על אף אחד, אף אחד לא יכול לומר שזה לא השפיע עליו. נכון, כמובן שלא פיטרו את כולם אבל גם מי שלא פוטר חשש מפיטורים. הייתה אווירה מפוחדת ולא נעימה, שגרמה לאנשים לפחד להוציא כסף ולא לקנות בגדים יקרים. ואלה רשתות לא זולות".

"חוץ מזה, אני חושבת שיש יותר מדי רשתות. אנחנו מדינה מאוד קטנה, ויש הצפה מטורפת של מעצבים, ושל אנשים שחושבים את עצמם למעצבים, ועוד נכנסות רשתות מחו"ל. צפוף כאן. כל חנות שנפתחת נוגסת בשוק ומגבירה את התחרות. צריך סבלנות, צריך לחשוב הרבה לפני שמצטרפים לשוק. וצריך שלרשת שלך יהיה ייחוד, שתהיה סיבה מיוחדת לקיומה".

"הם התעסקו בכסף ולא ביצירה"

המעצב ובעל הרשת רונן חן דווקא אינו סבור שנפילת הרשתות היא תופעה. "השוק הזה תמיד קשה, אבל לא נראה לי שהוא עובר עכשיו משבר מיוחד", הוא אומר, "כל רשת קרסה מסיבותיה שלה".  

מה הסיבות?

"לאירית הייתה פעם מעצבת דומיננטית, וכשהם נמכרו לג'אמפ, זה כבר לא היה אותו דבר, הם איבדו את הייחוד שלהם. ובכלל, כשעסק עובר יותר מדיי ידיים, הוא עסוק כל הזמן בפרוצדורה ולא במוצרים. גם ילדותי, במקום להתעסק במוצר שלהם, בעשייה, ביצירה, היו עסוקים בפתיחת חנויות חדשות, והם פשוט התנוונו".

"בכלל", מציין חן, "אם יש מכנה משותף לרשתות הללו, זאת העובדה שהאנרגיה שלהם הלכה לעניינים הניהוליים, לסניפים, לחנויות. הלקוח לא מתעניין בזה. פחות מעניין אותו אם פתחו חנות בראש הניקרה, ויותר מעניין אותו מה מוכרים בכל חנות".

"חנות צריכה שיהיה לה קונספט. אנשים הרי לא קונים בגדים בשביל לא ללכת עירומים. הם קונים מה שמוצא חן בעיניהם, ואתה צריך שתהיה להם סיבה לבוא דווקא אליך. אם אתה חנות שמזוהה עם צעירות, ופתאום אתה מתחיל למכור למבוגרים, אז הלקוחות הולכים לאיבוד. במקום להתעסק בקונספט, ביצירה, הם התעסקו בכסף, ובסוף הם נשארו בלי יצירה וגם בלי כסף".