בית בלומנפלד: סיפורה של ה"טירה בעמק"

אליהו בלומנפלד נולד ב-1884 בעיר וילקובישקי שברוסיה למשפחה יהודית דתית שבה ארבעה בנים ושש בנות. למשפחה היה בית מסחר גדול לבדים במוסקבה. אליהו היה היחידי במשפחתו שראה את עתידו בארץ ישראל, וב-1905 יצא לתור את הארץ. בארץ עבר במושבות יהודה והגליל, אבל הוקסם במיוחד מנוף עמק יזרעאל הריק והזנוח בעת ההיא.

הסיור המקדים בארץ ישראל תם, ואליהו שב לארץ הולדתו והתקבל ללימודי אגרונומיה באוניברסיטה של העיר היידלברג שבגרמניה. שם נפגש עם מרים ליפשיץ (מצאצאי "תפארת ישראל") שלמדה רפואה, והשניים נישאו.

ב-1909 הגיע אליהו לארץ ישראל בשנית. באותה עת ניהל יהושע חנקין משא ומתן מטעם קק"ל עם משפחת סורסוק מלבנון, בעלי קרקעות עמק יזרעאל, על רכישתן. הכספים שעמדו לרשות קק"ל לא הספיקו, ולכן פנה חנקין לבעלי הון פרטי, להשתתף ברכישה. עם בעלי ההון האלה נמנה אליהו בלומנפלד, שרכש כ-1,000 דונם ליד חלקות הקרקע המיועדות ל"קואופרציה".

בתחילה התקבל אליהו לעבודה בסג'רה ובבית-גן משק מקלר. ב-1910 הגיעה גם מרים, עם בנם ישראל שנולד בגרמניה. אליהו ביקש מהאדריכל אלכסנדר ברוואלד - שתיכנן בארץ באותה שנה את ראשוני הבתים בשכונת הדר בחיפה, את מבנה הטכניון ואת חצר הקואופרציה מרחביה - לתכנן גם את ביתו, בסמוך לקואופרציה.

לימים נהפכה שכונת המגורים של בעלי הקרקעות הפרטיים למושב מרחביה, וחצר הקואופרציה נהפכה ב-1929 לקיבוץ מרחביה. שתי המרחביות ממוקמות על גבעות שכנות, והחיים המשותפים מתנהלים זה 100 שנה בקירוב.

ואולם באותן שנים התגוררו במקום רק שבע משפחות: זברסקי; גוטמן; קורש; זלקינד; קמינסקי ושורצמן. בית בלומנפלד נבנה בסגנון טירה אירופית, ואמנם נקרא אז "טירת העמק" על שום ייחודו הבולט בנוף העמק השומם.

בכתבה זו נציג כמה תצלומים וסיפורים הקשורים לבית בלומנפלד, ולבנם הבכור של אליהו ומרים - ישראל (ששינה שמו לאלניר). אודה לנועה קדם, בת ישראל ושפרה, נכדה לאליהו ומרים בלומנפלד, אשר אוצרת ומתעדת את עבר המשפחה ומביאה אותו בפניכם. מצאתי אצל נועה גלויות יפות של ארץ ישראל שאותן אספה, ומצאתי לנכון להביאן כאן - בתצלומים 22-13 ובתצלום הצד ז' - לכבוד חג סוכות.

1. מרים (יושבת מימין) בעת לימודי הרפואה בהיידלברג עם חבריה ללימודים

2. ישראל ואחותו חוה ליד ביתם. בבית הקטן מימין ל"טירת העמק" בנה אליהו קליניקה למרים, ויותר מאוחר התגוררה בו אמו של אליהו, הינדה. העובדים בחוות בלומנפלד ומנהליה היו מהדמויות הידועות בארץ: שמאי אלטשולר ואשתו חוה, שבנם הבכור רחביה נולד בבית זה; חיימקה לבקוב נולד כאן, בעת שהוריו עבדו במשק בלומנפלד; איסר כצנלסון אחיו של ברל, ועוד כמה מבוגרי מקווה ישראל

3. ישראל רכוב על סוס לפני ביתם. בבית בלומנפלד היו מבקרים רבים - החל באנשי השומר, מניה וישראל שוחט ; אנשי קק"ל יהושע חנקין וד"ר הלל יפה ; פקידי הברון; השכנים מהכפר סולם, שבאו למצוא מרפא אצל מרים; ושכנים יהודים

 4. חורשת האורנים לפני בית בלומנפלד ניטעה באותן שנים. ב-1915, נוסף על גזרות מלחמת העולם הראשונה, הגיעה צרה נוספת: נחילי הארבה שבאו מהמדבר, וכילו כל חלקת ירק.

מרים פנתה לטייסי היחידה הבאוורית 304 שהקימו מנחת למטוסיהם בקרבת מרחביה, להביא בדחיפות גלילי בד לכיסוי עצי האורן הצעירים מפני הארבה. אנשי הטייסת מצאו בבית בלומנפלד מעט מביתם הרחוק, וסייעו ככל שיכלו. וכך יצא אחד הטייסים במטוס לחיפה, והביא כעבור שעתיים גלילי בד שמהם תפרו בזריזות כיסוי לשתילי האורנים. העוברים כיום ליד בית בלומנפלד רואים את אותם אורנים יפי נוף ונותני צל.  

5. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 החלו הצרות לפקוד את הבית. הצבא הטורקי הפקיע בהמות עבודה, יבולים וחלק מהמבנה. במעט עזר להם מפקד הדיביזיה השביעית, גנרל עלי רייזה בק, שהקים את מטה הדיביזיה בעמק בין המרחביות, והיה אורח בבית בלומנפלד. עם התקדמות הצבא הבריטי ונסיגת הטורקים גברו הקשיים. אחד מאגפי הבית הוחרם לטובת קצין טורקי ונשותיו.

השיא הגיע ב-1917, עת גורשו יהודי תל אביב, ורבים מצאו מחסה בחצר משק בלומנפלד. אחר כך נתגלתה מחתרת ניל"י , כאשר נתפסה יונת דואר. ניתנה פקודה להרוס את כל שובכי היונים בארץ - כולל זה הנראה בחזית הבית. אליהו נלקח למעצר בנצרת ועונה שם. בבוקר 17 בספטמבר 1918 הגיעו פרשים אוסטרלים לבית בלומנפלד, ובמהלך מהיר הפתיעו את הטורקים והגרמנים ששהו במקום ושבו אותם. תלאות מלחמת העולם והמצב הכלכלי ששרר בא"י לאחריה הביאו את אליהו לעזוב את המשק והבית עם משפחתו לרעננה, שם הייתה לו חלקת פרדס.

בחנוכה 1946, כשהוא בן 62, נפטר אליהו תשוש ממחלות, מכות ואכזבות. הוא לא זכה לראות בתקומת מדינת ישראל. אליהו הובא למנוחות בבית העלמין של מרחביה, על מורדות גבעת המורה, צופה אל העמק. לידו נקברו גם בני המשפחה בבוא יומם. בית בלומנפלד היה מוזנח במשך שנים רבות, והתגוררו בו באופן זמני אנשים שונים, בינהם הארכיאולוג פסח בר-אדון ואשתו דורותי. כיום הבית בידי בני משפחת צפריר, אשר שיקמו את מבנהו המקורי, שיחזרו אותו והחזירו למקום עטרתו 

6. לאחר המלחמה נשלח הבן ישראל ללמוד בגימנסיה בעיר לנצינגן שבגרמניה, שם לימדו בשיטתו של יואן היינריך פסטלוצי. שיטה זו שמה את הדגש על פיתוח הכושר הגופני. לאחר תום הלימודים בגימנסיה למד ישראל הנדסה באוניברסיטת גנט שבבלגיה. בסך הכל למד בעיר במשך שש שנים - מ-1922 עד 1928. בתצלום נראה ישראל (מימין) עם חבר מהאוניברסיטה.

7. ב-1928 סיים ישראל את לימודיו בבלגיה ושב לארץ. הוא הביא עמו סירת קיאק, ועם חברו בנימין קסל החליט לשחזר את מסעו של חוקר א"י הבריטי מהמאה ה-19 רוב רווי, שירד בנהר הירדן ממוצאו בכנרת ועד ים המלח. שני החברים הצליחו במשימתם.

8. ב-1928 ביקש משה נובומייסקי (בעל הזיכיון להפקת אשלג מים המלח) מישראל להצטרף כמהנדס למפעל הניסיוני שהקים בצפון ים המלח (קליה) לפיתוח תהליך הפקת אשלג. בתצלום: משה (מימין) וישראל

9. ישראל אלניר התמחה בחיפוש ובקידוח מקורות מים. בתצלום זה ובתצלום מס' 10 נראים עובדים וציוד שעליהם היה אחראי בתחום חיפוש המים ברחבי הארץ 

10.

11. ישראל היה מעורב בהכנות למפעל ייבוש ימת החולה, וגם בפיתוח הדוברות לשאיבת הקרנליט מבריכות האידוי של ים המלח 

12. בתצלום זה משנות ה-50 תועד ישראל עם אשתו שפרה בביקור בבית ילדותו - בית בלומנפלד הזנוח

גלויות ארץ ישראל מהאוסף של נועה, בתו של ישראל:

 13. ליד הכותל המערבי 

14. העיר ביירות לחוף הים

15. חוף הים ליד תל אביב-יפו

16. שדרות רוטשילד בתל אביב

20. העיר נצרת 

21. בית צידה לחוף כנרת

• לכל הכתבות במדור טיול לעבר