מדריך לקניית ארבעת המינים
על מה צריך להקפיד בלולב ומה דין לולב עקום? מה הבעיה עם בלעטלאך בולטים ומה חשוב בערבה? הרב גיל דביר מבאר את דיני ארבעת המינים
אתרוג
שיעורו:לפחות כביצה. שיהיה ראוי לאכילה. אחד מתנאי הכשרות של אתרוג הוא שיהיה בו היתר אכילה. לכן אתרוג של עורלה - פסול.
גם אתרוג שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות - פסול לנטילה. הקונים אתרוג יבררו אצל המוכר שאין בו חשש טבל ועורלה.
- אתרוג מורכב
רוב הפוסקים אסרו אתרוג מורכב (בד"כ לימון+אתרוג). מטעמים שונים:
יש שפסלו מדין שנעשה בו איסור (הלבוש, או"ח תרמ"ט, סעיף ד'). יש שפסלו מטעם "חסר" (ט"ז תרמ"ט ב'), יש שפסלו מטעם ש"אין שמו עליו" (מג"א תרמ"ח כ"ג), ויש שפסלו מדין "בל תוסיף" - כי מוסיף מין חמישי והוא הלימון (חלקת יואב סימן ל"ב).
אע"פ שבספרי הפוסקים הוזכרו סימנים לקבוע איזהו אתרוג מורכב ואיזהו אתרוג שאינו מורכב, מ"מ כתבו הפוסקים שלמעשה הדבר תלוי במסורת הכשרות שיש לגבי הפרדס, כי לפעמים השפעת הלימון קטנה ואינה ניכרת באתרוג.
סיכום ביניים: לפני שמסתכלים על האתרוג יש לברר כשרותו לעניין זה שאינו מורכב ואין בו חשש טבל ועורלה .
- צורתו
אתרוג עגול ככדור - פסול!
- צבעו
הצבע המהודר באתרוג הוא כמראה שעווה, או חלמון הביצה או כרכום או זהב.
אתרוג שצבעו ירוק כהה- פסול! (עצה טובה: מי שקנה אתרוג ירוק ישים אותו בכלי עם תפוחים אדומים על מנת שיצהיב).
- שינוי מראה
חזזית: כמו אבעבועות המתהוות מעיפוש הפרי. החזזית פוסלת רק אם היא גבוהה מהאתרוג, וניכרת במישוש היד.
בלעטלאך: כתם הנוצר מעלה שהיה מונח על האתרוג. הבלעטלך לא פוסל את האתרוג.
תרומת הדשן כתב שסיבת ההיתר היא שדבר זה מצוי אצל הרבה אתרוגים ונחשב לדבר טבעי.
במהרי"ל כתב טעם אחר: כיוון שאינם מורגשים במשמוש היד.
נפק"מ: בלעטלך בולטים: למהרי"ל פסול, לתרומת הדשן - כשר.
הרמ"א (תרמ"ח י"ג) הביא את שני הטעמים. המ"ב כתב להקל בבלעטלאך בולטים רק בשעת הדחק.
ואם אינם בולטים - ניתן להקל אפילו הם בחוטמו של האתרוג.
- נקודה שחורה או לבנה
בחוטמו של אתרוג - פוסל אפילו בנקודה אחת בגודל כלשהוא (לא צריך להסתכל בזכוכית מגדלת). בשאר האתרוג-אם יש שתיים או שלוש נקודות הן פוסלות.
שלוש נקודות אינן פוסלות כשהן על אותו הצד. למעשה אם יש כמה נקודות על האתרוג (לא בחוטם!), מעבירים ביניהן קו דמיוני- אם קו זה הוא רוב שטח האתרוג- האתרוג פסול.
אם קו זה הוא רוב ההיקף (אך לא רוב השטח)- המ"ב פוסל והחזו"א - מכשיר.
מה מוגדר כחוטמו של אתרוג (שבו אפילו נקודה אחת שחורה וקטנה פוסלת) ?
רש"י: מאמצעו של האתרוג.
רא"ש: ממקום שמתחיל השיפוע לכיוון ראש הפיטם.
רמב"ם: רק החלק העליון ביותר הסמוך לשושנתא.
הכרעת השו"ע (תרמ"ח ט'), כשיטת הרא"ש: "וחוטמו היינו, ממקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו".
- ניטל הפיטם
בראש האתרוג יוצא עץ הנקרא פיטם. מעליו נמצאת השושנתא.
ניטל כל העץ ונעשתה גומא - פסול.
אם לא נעשתה גומא - ניתן להקל בשאר ימי החג.
נשבר רק חלק מהעץ - כשר, אך טוב להדר באחר ביום הראשון.
- ניטל העוקץ
העוקץ הוא גבעול העץ, שבו הוא תלוי באילן.
אם הוא ניטל לגמרי ונשארה גומא - יברך רק בשעת הדחק .
אם נשאר עובי כלשהוא המכסה את הגומא -כשר.
- מהו האתרוג המהודר והמובחר?
א. החוטם יהיה נקי לגמרי - גם ממראה שאינו פוסל.
ב. שיהיה לו פיטם עם שושנתא.
ג. שהפיטם יהיה מכוון כנגד החוטם.
ד. שיהיו באתרוג שקיעות ובליטות, ולא יהיה חלק כלימון.
ה. בנוי כמגדל: רחב מלמטה ומתקצר כלפי מעלה.
ו. נקי לגמרי מחזזיות, כתמים ומבלעטלאך.
לולב
- שיעורו
שיעורו המינימלי של הלולב הוא ארבעה טפחים (40 ס"מ לחזו"א, 32 ס"מ לגר"ח נאה). שיעור זה הוא בשדרה ולא בעלים, ודווקא בשדרה המכוסה עלים. כמו כן השדרה צריכה להיות גבוהה טפח מההדסים ומהערבות. (שו"ע או"ח סימן תר"נ)
- האם לולב קנרי כשר?
נחלקו הפוסקים לגבי כשרותו של לולב הגדל בדקל שאינו מוציא פירות. דעת הרב פיינשטיין זצ"ל, באגרות משה, לאסור, שהרי בתורה נקרא הלולב- 'כפת תמרים' ולכן הלולב הקנרי אינו 'מין לולב'.
וסיים הרב פיינשטיין:"ואף בדיעבד כשאין לולב אחר אין יוצאין בו ידי המצווה והוא ברכה לבטלה, והוא ברור ופשוט עד שאין לדון בזה בכלל".
אך דעת הרב אויערבך זצ"ל להכשיר, שהרי בלשון התורה פרי התמר נקרא 'דבש', ולא 'תמרים', ותמר הוא רק שם העץ, ואם כן לא מצינו בכתוב תנאי של פירות בהכשר הלולב.
גם הרב עובדיה יוסף הכשיר את הלולב הקנרי לברכה.
- תיומת
בגמרא (סוכה ל"ב) נאמר שאם נחלקה התיומת - הלולב פסול. להלן ארבע שיטות מהו פסול זה:
א. שיטת הרי"ף והרמב"ם היא שאין הבדל בין העלה המרכזי לבין שאר העלים. כל העלים שבלולב גדלים משני עלים הדבוקים זה לזה. אם נפרד רוב העלה ברוב העלים שבלולב- הלולב פסול. לשיטה זו גם אם העלה האמצעי ייפתח, כל עוד לא נפרדו רוב העלים שבלולב - הלולב כשר.
ב. שיטת רש"י: התיומת היא העלה האמצעי, והלולב נפסל כשנחלק כל העלה האמצעי.
ג. שיטת יש אומרים בר"ן ובריטב"א: התיומת היא העלה האמצעי, והלולב נפסל כשנחלק רוב העלה האמצעי.
ד.שיטה נוספת המובאת בר"ן ובריטב"א היא, שאפילו אם נחלק מיעוט העלה האמצעי - הלולב פסול. סיבת המחמירים היא, משום חשש שמחמת הנענועים ייפתח העלה האמצעי עד רובו.
הכרעת השו"ע (או"ח תרמה ג'): "בריית עלין של לולב כך היא: כשהם גדלים, גדלים שנים שנים ודבוקים מגבן, וגב של שני עלין הוא הנקרא תיומת; נחלקה התיומת ברוב העלין, פסולה."
אבל הרמ"א הכריע לחומרא: "ויש מפרשים לומר דאם נחלק העלה העליון האמצעי שעל השדרה עד השדרה, מקרי נחלקה התיומת ופסול; והכי נוהגין.מיהו לכתחלה, מצוה מן המובחר, נוהגין ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת".
הכרעת המשנה ברורה (תרמ"ה ס"ק ט"ז): לדינא יש להחמיר ברובו, אך על מיעוטו אין להקפיד כלל.
- לסיכום
לפי הספרדים הנוהגים כשו"ע כמעט שאין לולב שפסול מצד נחלקה התיומת.
לפי האשכנזים היוצאים ביד רמ"א,מצווה מן המובחר שהלולב יהיה סגור לגמרי אך אם נפתח העלה המרכזי פחות מחציו- הלולב כשר.
הערה: יש אנשים שכשקונים לולב ממשמשים בו ונוגעים בראשו בכדי לראות שמא נחלקה התיומת, בכך הם עלולים לפסול את הלולב ולהיכשל באיסור גזל (כלפי מוכר הלולבים).
יש לולבים שיש להם שני עלים מרכזיים - הכרעת המשנה ברורה היא שלכל עלה יש דין תיומת וצריך להיזהר שלא ייפתח כל אחד משני העלים.
- נקטם ראש התיומת
פסול (שו"ע או"ח תרמ"ה ו'). וכתב המ"ב: שאין שיעור לקטימה, ואפילו במשהו פסול, והיינו כדעת הר"ן שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג.
- יבשה התיומת
במשנה נאמר שלולב היבש פסול.השו"ע כתב ששיעור היבשות הוא "משיכלה מראה ירקות שבו, וילבינו פניו". במקומו של הרמ"א לא היו הלולבים מצויים ולכן הקל "דלא מיקרי יבש אלא כשנתפרך בציפורן, מחמת יבשותו". כיום ב"ה הלולבים מצויים, אך עדיין יש לולבים שהקצה העליון שלהם מתייבש, או נשרף מהשמש. להלכה אם יבשה התיומת הלולב פסול.
לדעת החזו"א אם נשרף ראש העלה העליון מהשמש, אך עדיין עומד בקשיותו ומראהו חום כהה, אין מצב זה מוגדר כיבש.
- קליפה חומה (קורא)
נחלקו הראשונים האם יש לחשוש שמא פתוחה התיומת מתחת לקורא.לכן יש הנוהגים לקנות לולב עם קורא ויש שנמנעים מלקנות לולב כזה.
למעשה האשכנזים נוהגים לקחת לולב ללא קורא, וזאת משום שלדעתם הנענוע הוא כסכוס העלים ולא ההולכה וההבאה של הלולב, ואי אפשר יהיה לעשות זאת בלולב שעליו סגורים בקליפה חומה .
(הערה: גם בלולב עם קורא ניתן להפריד את צדדי העלים, מבלי לגעת בקצה העליון של הלולב, ולקיים בזה מצוות נענועים)
- לולב עקום
לולב עקום פסול, והיינו שהתעקם לפניו או לאחד מצדדיו, אך אם נתעקם לאחוריו כשר, שזוהי דרך ברייתו. מכל מקום, כשקונים לולב רצוי לחפש לולב זקוף משום "זה א-לי ואנווהו".
- עלים כפופים
לפי הר"ן והריטב"א הלולב פסול. אך הרא"ש הכשיר ואף העדיף לולב זה, ונימוקו: "לפי שאין העלים נחלקים ותיומתו קיימת".
השו"ע פסק כשיטת הרא"ש. המגן אברהם כתב שרק אם מיעוט העלים כפופים כשר - אך אם רוב העלים כפופים- פסול, ועל פי זה כתב המ"ב (תרמ"ה ס"ק מ'): "בדאיכא אחר, בודאי יש להיזהר, שלא לצאת בזה, שראשי העלים כולם או רובם כפופים".
הדס
שיעורו: ג' טפחים. (30 ס"מ לחזו"א, 24 ס"מ לגר"ח נאה).שיעור זה הוא בענף, ולא בעלים היוצאים ממנו. כמו כן צריך להקפיד שההדסים יהיו נמוכים בטפח מהלולב.
- הדס משולש
ההדס צריך להיות משולש היינו שיוצאים ממנו לפחות שלושה עלים מכל קן וקן באופן שאין אחד משלושת העלים גבוה יותר או נמוך מן השניים האחרים.
הדס שוטה היינו שאין עליו יוצאים מקן אחד בשווה - פסול.
לכתחילה צריך כל שיעור אורך ההדס להיות משולש, אבל אין לפוסלו כל עוד נשאר משולש ברובו, אפילו אינו בראשו.מקובל למדוד את הרוב לפי אורך הענף, ולא לפי מספר הקנים המשולשים.
- נשרו עליו
אם נשרו עליו באופן שעדיין רובו משולש-כשר. אבל אם נשר עלה אחד מכל קן, ובכל קן נותרו רק שני עלים -פסול, כי זה לא נקרא 'עבות'. אמנם הרא"ה מכשיר בזה , אך למעשה אין להקל כשיטתו, אלא במקום הדחק.
- יבש
יבשו רוב עליו, באופן שכלה הירוק שבו והפך לבן וגם נפרך בציפורן- פסול.
יבשו רוב עליו, אבל הקן העליון נשאר עדיין לח - כשר, כי ע"י העלים הלחים שבראשו חל שם הדר על כל ההדס.
- נקטם
נקטם (נשבר) ראשו של עץ ההדס (לא העלים), דעת רוב הראשונים, וכן דעת השו"ע - להכשיר, לפי שאין הקטימה בהדס ניכרת כי עליו חופים את עצו, מה שאין כן בהדס ובערבה שהאש מגולה.
אולם הראב"ד פסל, ועל זה כתב הרמ"א, שטוב להחמיר כשאפשר בהדס אחר.
ערבה
שיעורה: ג' טפחים, כמו ההדס.
- סימני הערבה
ישנם שלושה סימנים בכדי להבדיל בין הערבה הכשרה לבין הצפצפה הפסולה:
א. הערבה עליה משוכים כנחל, הצפצפה- עליה עגולים.
ב. הערבה- חודי עליה חלקים וללא פגימות, הצפצפה- חודי עליה מלאים פגימות כמו מסור.
ג. הערבה- קנה שלה אדום, הצפצפה- קנה שלה אינו אדום. (ערבה - גם כשהקנה ירוק , כל שאינו לבן ממש - כשר, הואיל וסופו להתאדם ע"י השמש.)
- נשרו עליה
לכתחילה טוב להדר שלא ינשר ממנה אפילו עלה אחד, אבל אם נשרו - כל עוד לא נשרו רוב העלים כשרה. צריך להקפיד כששמים את הערבה בתוך הקויישלאך להכניסה בנחת , שלא ייתלשו עלים.
- יבשה
ערבה שיבשו רוב עליה - פסולה. פסול זה מצוי מאד, לכן מומלץ להחליף את הערבות במשך החג, והמהדרים מחליפים כל יום או יומיים. רמת היובש בכדי לפסול היא משיכלה המראה הירוק לגמרי.
ערבה כמושה (לא לחה ולא יבשה) - כשרה.
- נקטם
אם נקטם (נשבר) ראש הערבה, היינו העץ שלה (לא העלים) - הערבה פסולה. שים לב שדין נקטם חמור בערבה יותר מדין נקטם בהדס, לכן יש המהדרים לקנות ערבה עם 'לבלוב' (ערבה שבראש הענף שלה יוצא עלה)כי אז רואים בוודאות שלא נקטם העץ.
אם נקטמו העלים, אפילו העלה העליון שלה - כשרה.
הרב גיל דביר הוא רב בישיבת ההסדר בפתח-תקווה. המאמר המלא מפורסם באתר הישיבה
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
