שתף קטע נבחר
 

לא מתביישת לומר: גם אני רוצה אוליגרך משלי!

לא משחקת אותה שוויונית ומתקדמת, כי הרי אם לבחור יש טיפת קילומטראז' בעולם הדייטינג הוא קולט את המשחק סוג ז' הזה מקילומטרים. מצטערת מאוד, אבל אני לא המצאתי את המנהג השוביניסטי הזה, ואין לי שום כוונה לשנות אותו

דייט ראשון, המלצרית מניחה את החשבון על השולחן והתרחיש הרגיל נכנס לפעולה. אני מתה על הבחורות האלה שרוכנות לעבר התיק, מוציאות את הארנק, פותחות אותו וממתינות שהבחור יגיד: "עזבי, זה עליי". הן מחייכות בסיפוק, מחזירות את הארנק, מעפעפות עם המסקרה שמונה שכבות וחושבות בלב: "אתה בדרך הנכונה מותק, בקצב הזה אהיה מעליך תיק-תק".

 

אני מזמן כבר לא בקטע הזה. כלומר, אם הבחור בדרך הנכונה ושווה עלייה, אז יש מצב שתיק-תק אהיה מעליו, מצדדיו או מתחתיו, אבל כבר מזמן אני לא מוציאה את הארנק כרוצה לחלוק את החשבון.

 

בואו נודה באמת. אני לא רוצה ולא מוציאה. האמת, אני בקושי מביאה. לא משחקת אותה שוויונית ומתקדמת, כי הרי אם לבחור יש טיפת קילומטראז' בעולם הדייטינג אז הוא קולט את המשחק סוג ז' הזה מקילומטרים. מצטערת מאוד, אבל אני לא המצאתי את המנהג השוביניסטי הזה, ואין לי שום כוונה לשנות אותו.

 

חוץ מזה, קצת שוביניזם לא הרג אף אחד. חלאס עם הקטע הזה שאנחנו במאה ה-21 והגבר לא צריך לשלם בדייט. ולכל הטוקבקיסטיות המתרעמות - תנוחו. אני צנצנת אם לפחות חצי מכן לא הגיעו לחתונה עם מינוס מטורף ודוחות חנייה מאמצע שנות ה-90 שזרקתן לעבר בן זוגכן כשהמעקל דפק בדלת ופניתן אליו כמופתעות: "וואי, מאמי, לא ידעתי. כמה? 5,000 שקל ? אבל איך? שילמתי הכל...."

 

אז זה לא שוביניסטי? לתת לו לטאטא את ההתנהלות הכלכלית הקלוקלת שלך זה בסדר, אבל חלילה להודות שמגניב לך שהגבר ישלם על הדייט זה לא בסדר? תעשו לי טובה...

 

אפילו על דם בוּהָדַני הייתי מתפשרת

תכל'ס, מאוד הייתי שמחה אם היה זורם לי קצת דם רוסי בעורקים. אפילו על דם בוּהָדַני הייתי מתפשרת. אני מחזיקה מבחורות שיודעות מה הן רוצות, גם אם הן רוצות משהו נמוך כמו כסף. את אלה שאוכלות בראנץ' בגולף בקיסריה ושותות קפה בסי&סאן. אלה לא ממש באות בשביל הסי או הסאן אלא יותר בשביל המזומן. הן יודעות טוב טוב שעם הנמוך הזה הן יגיעו רחוק מאוד. לפחות עד כיכר המדינה. אצלי בדייט השלישי-רביעי אני כבר מרגישה אי נוחות שהגבר משלם עליי ומתעקשת לחלוק את החשבון. אלא אם כן הוא גר בקיסריה.

 

איך אפשר לטפח זוגיות כשהדיכאון שורר באוויר?

יש לי חברה שמצהירה קבל עם ועדה שהיא מחפשת בחור עם כסף. בהתחלה נעתי על כסאי באי נוחות לשמע הדברים, אבל עם הזמן הבנתי אותה לגמרי. מדובר בבחורה שאוהבת את החיים הטובים, מסאז'ים, מסעדות, בגדים, החלקות שיער, מניקור, פדיקור, ואם לא יהיה לה גבר שיוכל לפנק ולהעניק לה את כל זה היא פשוט תהיה נורא מצוברחת. אם כך, אך טבעי שהיא צריכה גבר עשיר, כי איך אפשר לטפח זוגיות כשהדיכאון שורר באוויר?

 

היא אף מודה שקריירה לא ממש מעניינת אותה. כרגע היא קורעת את התחת (במשרה ניהולית, למקרה שחשבתם לרגע שמדובר בפקידה זוטרה) מצאת החמה עד צאת הנשמה ורק מחכה ליום שבו תוכל להתרפק על כתפיו החסונות של אהובהּ. היא מאוד מקווה שהוא יצוייד באיזה פלטיניום אחד או שניים, שכן כל מה שבא לה לעשות זה לפנק את הגבר שלה, ללדת לו ילדים ולחיות ברווחה כלכלית.

 

ואני אומרת, יו גו גירל! ממתי כסף הוא קריטריון נחות? הרי כל אשה נשואה עם ילדים דואגת להגיד לכל רווקה הנקרית בדרכה "שמעי לי, תמצאי בחור עם כסף, כי האהבה יוצאת מהחלון ומה שנשאר מסריח זה המינוס בבנק".

 

האמת, אצלי כסף מעולם לא היה אישיו וחבל, כי אולי היום לא הייתי צריכה לסנן את דליה מהבנק לפחות פעמיים בשבוע. כלומר, אני בהחלט חובבת את כל הפינוקים שצוינו לעיל, והייתי שמחה אם הגבר שלי היה מגיע עם עו"ש שיוריד ממני את הכאב ראש, אבל זה אף פעם לא היה קריטריון-על אצלי. לרוב אני גומרת עם איזה בחור שמדליק לי את החושים וגר עם שותפים.

 

אז אולי אני גורמת לכם אי נוחות ושמה על ספיקר את הקול הקטן הזה שיש לרוב הבחורות, אבל לדעתי זה בסדר להודות שבתוך תוכנו מתאים לנו בחור שמצחין מכסף. זה נראה לי נורא מגניב לפרק לויזה את הצורה ולא לדאוג שהמוכר יחזור אלייך עם פנים רציניות ויגיד:"מצטער, אבל יש סירוב בכרטיס" (משפט שאני שומעת הרבה יותר מדי). באותו רגע אני כמובן מוציאה כרטיס נוסף מהקולקציה שנחה לי בארנק ומתפללת שמערכת הבקרה של חברת האשראי תותקף ע"י האיום האיראני.

 

אבל זה לא אומר שאנחנו לא רוצות אהבה, עומק ורגש – אלא זה רק אומר שאנחנו נורא אוהבות שופינג, וזה לא איזה ניוּז גדול, נכון?

 

אז כוס אמק, גם אני רוצה אוליגרך. לא, בעצם אני רוצה גומא אגיאר. שמעתי שהכוסון הזה רוצה לבנות את בית המקדש השלישי. אני אומרת למה ללכת רחוק, מה עם סתם בית? נגיד בשבילי?

 

הבעיה היא שאוליגרכים וגומא אגיארים הולכים עם בחורות שבעורקן זורם דם רוסי נצר לניקולאי ה-2, בעלות גֶנים לא הגיוניים. אני יש לי דם של זמרת ליווי מהג'יפסי קינג וגֶנים של צברית מעורבת תוצרת פלסטין, וחוץ מזה אם לומר את האמת, אז יותר משאני תאבה לרווחה אני תאבה לאהבה...


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ממתי כסף הוא קריטריון נחות?
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים