אימי משדלת ציפור

שיר עונת מִבשל הלפת

כְּשֶׁיִּמָּה יִסְתֶּר הָיְתָה נִזְכֶּרֶת בְּבִתָּהּ הַמֵּתָה קְמֶרָה

הָיְתָה יִמָּה מָחָה נִזְכֶּרֶת בִּבְנָהּ הַמֵּת הָרוֹן

וְכָל הַשְּׁכֵנוֹת הָיוּ נִזְכָּרוֹת בְּצָרַת יוֹמָן

עוֹזְבוֹת אֶת מַעֲשֵׂה הַלֶּחֶם בַּפֶרָאן

אֶת מִבְשַׁל הַלֶּפֶת הַמָּתוֹק אֶת טְוִיַּת הַכְּסָה בַּכִּישׁוֹר

יִמָּה זְהֶרָה, יִמָּה סְעֶדָה, יִמָּה חְנִינָה,

אָז כְּמוֹ בִּפְקֻדָּה שֶׁל חַג הָיְתָה עוֹלָה צָהֳלָה גְּדוֹלָה שֶׁל בֶּכִי.

וַאֲנַחְנוּ הַיְלָדִים הָיִינוּ מִתְעַוְּתִים מִצְּחוֹק

נֶחְנָקִים מַמָּשׁ מֵרֹב צְחוֹק

וְסוֹנְטִים וּמְקַנְטְרִים.

כְּשֶׁיִּמָּה יִסְתֶּר הָיְתָה נִזְכֶּרֶת בְּבִתָּהּ הַמֵּתָה קְמֶרָה

יִמָּה מָחָה יִמָּה זְהֶרָה יִמָּה סְעֶדָה

הָיוּ עוֹזְבוֹת אֶת מְלֶאכֶת יוֹמָן

מִמַּאֲפֵה הַלֶּחֶם בַּפֶרָאן מִמִּבְשַׁל הַלֶּפֶת הַמָּתוֹק

מִמַּעֲשֵׂה הַכְּסָה בַּכִּישׁוֹר

וַאֲנַחְנוּ הַיְלָדִים הָיִינוּ מִתְכַּתְּשִׁים מִצְּחוֹק מִתְעַוְּתִים מַמָּשׁ מֵרֹב צְחוֹק

וְרֵיחַ הַלֶּפֶת הָיָה גּוֹאֶה וְתוֹפֵחַ וְתוֹפֵס בַּבְּגָדִים וְרוֹדֵף

אֲבָל לִפְעָמִים כְּשֶׁהָיִינוּ נִרְגָּעִים הָיִינוּ יוֹצְאִים בַּחֲשַׁאי מִן הַבֶּכִי

וְהוֹלְכִים לְסֻכָּה קְטַנָּה אַחַת שֶׁעָשִׂינוּ בִּקְצֵה הָרֹבַע, וְשָׁם הָיִינוּ עוֹשִׂים

מַצָּעִים לְעַצְמֵנוּ וּמָזוֹן לְעַצְמֵנוּ, שָׁם עָשִׂינוּ נָשִׁים קְטַנּוֹת לְעַצְמֵנוּ

וְקוֹרְאִים לָהֶן: לוּאִיזָה שֶׁלִּי וְיָקוּט שֶׁלִּי וְשַׁבָּה שֶׁלִּי.

שָׁם בָּנִינוּ בָּתִּים גְּדוֹלִים בְּתוֹךְ סֻכָּה קְטַנָּה

וְשָׁם הָיִינוּ עוֹשִׂים שָׁלוֹם לְעַצְמֵנוּ בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ.

אִמִּי מְשַׁדֶּלֶת צִפּוֹר שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ - תִּמְבִּיסֶרְת

אִמִּי מְפַזֶּרֶת זֵרְעוֹנִים לַצִּפּוֹר שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ תִּמְבִּיסֶרְת

כָּךְ בְּמִטְפַּחַת רֹאשׁ, רְכוּנָה,

בְּעֶמְדָּה שֶׁל צִפּוֹר

אִמִּי נוֹבֶרֶת בְּצִפְצוּפִים

מְצָרֶפֶת אוֹתוֹת לִמְצֹא עֲקֵבוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר:

"הִנֵּה סֻכָּה שֶׁל נְצָרִים,

הִנֵּה יַלְדָּה גִּבּוֹרָה מֵעֲלִילוֹת עֲרָב",

כָּךְ בְּמִטְפַּחַת רֹאשׁ, רְכוּנָה

נִזְרֶקֶת מֵעוֹנָה לְעוֹנָה בְּהַבְטָחוֹת עָבָר,

לְמָה אַתְּ מַמְתִּינָה

לֹא תָּעוּפִי

יַלְדָּה גִּבּוֹרָה מֵעֲלִילוֹת עֲרָב.

מִטְפַּחַת הַשָּׁלוֹם

סֻכַּת הַשָּׁלוֹם לָךְ אִמִּי בִּשְׁנָתֵךְ הַלַּיְלָה,

אֲנִי שֶׁאֶשָּׁאֵר עֵר

בְּטַבּוּרִי תָּפוּר לַחֲלוֹמֵךְ

שׁוֹמֵר סֻכָּה שֶׁל נְצָרִים.

ארז ביטון, יליד אלג'יר 1942, בהיותו בן 11 נפצע מפצצה, התעוור בשתי עיניו ונפגע בידו השמאלית. בעל תואר

ראשון בעבודה סוציאלית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית מאוניברסיטת בר-אילן. עבד כמטפל פסיכו-סוציאלי ופרסם שירים החל מ-1964.

כמו כן, היה יו"ר המרכז הים תיכוני לתרבות, ממלא מקום יו"ר אגודת הסופרים וחבר מועצה בארגון נפגעי פעולות איבה. עד כה פרסם ביטון חמישה ספרי שירה, שירים אלה לקוחים מספרו החדש "אמי - ציפור מרוקאית", שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

לכל כתבות המדור לחצו כאן