מכה שלא כתובה בתורה

האלימות היא אותה אלימות בכל המגזרים, והעובדה שהמקלט הראשון לנשים מוכות מהמגזר החרדי הוקם שנים אחרי המקלטים החילונים לא מעידה שלא היתה בעיה, אלא שלא היה פיתרון. עמותת "בת מלך", שהרימה את הכפפה, מציינת עשור

אומרים שכבוד בת מלך פנימה. אבל מה קורה כשהיא פנימה, ומישהו מחטיף לה מכות? מה קורה לאותה בת מלך שנשארה בבית כמו שאמרו לה, והבית הפך לגיהנום? כמעט 30 שנה קיימים בארץ מקלטים לנשים מוכות, אבל עד לפני כמה שנים לא היה מקום שיענה על הצרכים המיוחדים של נשים חרדיות, והמצב היה שלא משנה כמה פגעו בהן בבית, לא הייתה להן ברירה אלא להמשיך ולהשאיר את כבודן פנימה, גם אם מאוד לא נעים שם.

אלימות היא שפה בינלאומית, ומדברים אותה בכל המגזרים - גם אם לא מדברים עליה. העובדה שהמקלט הראשון לנשים מוכות מהמגזר החרדי הוקם שנים רבות אחרי המקלטים החילונים לא מעידה על כך שלא הייתה בעיה, אלא על כך שלא היה פתרון. בסופו של דבר מי שהרים את הכפפה היה טוען רבני חרדי בשם נח קורמן.

השנה מציינת עמותת "בת מלך", שהוקמה על-ידי קורמן, עשור להקמת המקלט הראשון לנשים חרדיות. כשזה התחיל, העיתונים החרדיים סרבו לפרסם מודעות של העמותה, אפילו בתשלום. אלא שאז התגייס לטובת העניין הרב בקשי דורון, באותם ימים ראש בתי הדין הרבניים והבהירכי הוא מוכן לעשות הכול כדי לסייע. וכך היה.

שלוש נשים בחצי שנה

"הארגון הוקם כי היה צורך דחוף בהקמתו", מבהיר קורמן. "כטוען רבני ייצגתי נשים וגברים בהליכי גירושין ויום אחד פנתה אליי אשה צעירה ממשפחה חסידית. כשביקשתי ממנה את הכתובת שלה היא אמרה שאין לה, כי היא ברחה מהבית שבוע וחצי קודם לכן בגלל אלימות של בעלה. היא ניסתה ללכת לבית הוריה, אבל היו להם בבית 12 ילדים ואמא שלה אמרה לה 'התחתנת? לכי לבעלך', כך שהיא מצאה את עצמה ברחוב. שאלתי אותה למה לא הלכה למקלט לנשים מוכות, והיא אמרה שהיא לא יכלה ללכת כי אין מקלט מתאים. זה היה נראה לי משהו שלא מתקבל על הדעת".

קורמן הציע לאותה אשה לעיין עמו ב"דפי זהב" ולמצוא ארגון חסד שיסייע לה, אבל אז גילה כי היא צודקת - לא היה בנמצא מוסד שיכול להעניק לה מקלט. ארגוני חסד טובים ומועילים היו למכביר, אבל לנשים כמוה לא היה פתרון.

כעבור כמה חודשים הגיעה אל קורמן צעירה מבני ברק, נשואה טרייה ובהריון, שסיפרה על בעל מאוד אלים שהתאכזר אליה. ההורים שלה סידרו לה מקלט מאולתר בדמות חדר בסמינר שבו למדה, כשהתנאי היה שאף אחת מהבנות לא תדע שהיא נמצאת שם. היא שהתה שם שלושה חודשים, כאסירה בבידוד.

שני המקרים לא נתנו לקורמן מנוחה, והתפנית הגיעה כאשר פנתה אליו אשה מוכה שלישית בתוך חצי שנה, הפעם חילונית שכבר שהתה במקלט. כך קרה שקורמן התוודע לצוות שם, ונחשף לעבודה החשובה שנעשית - החל ממתן קורת גג ועד הסיוע הנפשי. מתרשם, פנה קורמן אל הצוות והסביר כי קיים צורך להקים מקלט לנשים חרדיות, שלא יכולות להגיע למקלט חילוני כי קשה להן שם לשמור על אורח חייהן.

הדירה התמלאה תוך חודש

עד אותן שלוש נשים שפגש, קורמן מעיד על עצמו כי לא היה מודע לחומרת הבעיה. "למדתי וגדלתי בעולם החרדי ומעולם לא שמעתי על אלימות במשפחה", הוא מסביר. "למרות שמדובר בצורת חיים פטריארכלית, הבסיס הוא כבוד הדדי. לא חשבתי שזה קיים. פתאום בחצי שנה נפלו עליי שלושה מקרים - ואז נחשפתי לזה. האלימות היא אותה אלימות בכל המגזרים, אך לנשים החרדיות לא היה לאן לברוח".

נשות צוות הסיוע במקלט החילוני נענו לאתגר של קורמן, אבל הבהירו שאין להן הבנה בצרכים של אשה דתית, ואמרו כי אם הוא יסייע להן - יוכלו לעשות זאת. הוא פנה לרב דורון, שהתגייס לעניין והפך לגורם מרכזי בהקמת העמותה. "הוא התאמץ לעזור לי, והפגיש אותי עם כל מי שצריך. עשה עבורנו טלפונים, ופשוט יצא מגדרו כדי לעזור לנו", מספר קורמן.

אחרי התייעצות עם רבנים נבנתה תוכנית מסודרת, אלא שאז העמותה החילונית שעמה החל קורמן את הדרך החליטה שזה לא מתאים עבורה. "נשארתי עם תוכנית כתובה ומעורבות גדולה", הוא מספר. "המחשבה הייתה שהעמותה החילונית תפעיל את המקלט, אבל יצא שאחרי כל התחקירים כבר החלו לפנות אליי נשים מוכות, ולא היה לאן להפנות אותן. לקחתי את התוכנית ופניתי לארגוני חסד חרדיים - וכולם סרבו. פניתי למשרד הרווחה ושם אמרו לי שהם מודעים לצורך, אבל צריך עמותה שתיקח על עצמה מחצית מהעלויות. ראיתי שכך, אז הקמתי את עמותת 'בת מלך'. במקביל, התגייסה לסייע לעניין אשה מארצות הברית, שלקחה על עצמה את גיוס התרומות. כך נפתחה הדירה הראשונה בירושלים". חודש אחרי כן, היא אוכלסה במלואה.

דרוש: חיידר חלופי

אחד האתגרים העיקריים של "בת מלך" הוא העבודה עם הילדים. הנשים שפנו למקלט הגיעו לפעמים עם עשרה ילדים - מגיל שנתיים עד גיל 18. מאחר שבנים מעל גיל 13 לא יכולים לשהות במקלט, צריך היה לדאוג לדירה פנויה, שהאשה תוכל ללכת אליה כשלבנים הגדולים יש שבת חופשית מהישיבה. לילדים הקטנים יותר היה צריך למצוא חיידר מתאים ולעתים נאלצה העמותה להגיע עד שרת החינוך כדי שיקבלו את הילדים במקומות החדשים. מאחר שקשה למצוא חיידר שמלמד ביידיש, לפעמים הילדים נשארו באותה מסגרת, ואז היה צורך לדאוג לצווים מתאימים שהבעל לא יגיע לשם.

מעבר לכך, יש בעיות מיוחדות שהמקלטים של הנשים החרדיות נאלצים להתמודד איתם. למשל, כדי למנוע חילול שבת, השער החשמלי של המקלט מנותק בשבתות. קורמן מספר על מקרה שבו בזמן הזה הצליח בעל מכה להיכנס לדירה ולחטוף את אשתו באיומים. "בסיטואציה כזו אנו מתמודדים עם השאלה לגבי השער החשמלי, ומתי להתקשר למשטרה", הוא מדגים את המורכבות, "צריך לברר עד כמה ומתי מותר לחלל שבת. עיקר הלמידה זה תוך כדי עבודה".

אחרי תקופה בת כחודש עד חצי שנה עוזבות הנשים וילדיהן את המקלט הזמני, וחוזרות הביתה. על אף תקופת ההתאוששות במקלט, הן צריכות לשקם את עצמן בעולם שאותו עזבו זמנית - לרוב ללא הבעל. "נשים יכולות להשתלב, אבל זה לא קל", אומר קורמן, "יש להן קשיים כלכליים אדירים. אשה מוכה עם חמישה ילדים, שבעלה לא משלם מזונות, לא יכולה לצאת לעבוד כי כל הכסף שתרוויח יילך למעונות. מצד שני, ילדיה לומדים בזרם העצמאי והיא צריכה לשלם לבתי ספר והסעות. יש קהילות מדהימות ביכולת שלהן לסייע לנשים אלו ולילדיהן, אבל עדיין הן צריכות לעשות דרך ארוכה מאוד. לכל קהילה שהן תגענה אליה יהיו להן בעיות: אם יקבלו את הילדים שלהן לחיידר, אם יבינו אותה ויחייכו אליה. לנשים שלנו אין ברירה אלא לחזור לקהילה החרדית. הן לא חוזרות בשאלה, להפך האמונה מחזקת אותן".

שליחות מהקב"ה

באופן כללי, אלימות היא אלימות. אין הבדל אם הרביצו לך אחרי נטילת ידיים או לפני שפתחת טלוויזיה לראות משחק כדורגל. אלא שישנם הבדלים בכל הנוגע לאלימות נפשית. "יש אלימות נפשית שפוגעת יותר באישה דתית", מסביר קורמן. "רוב הסיפורים הדתיים בהקשר הזה הם סביב שולחן השבת, שהופך לזירה של השפלות - בעל

שמדלג על אשתו בחלוקת היין של הקידוש ולא נותן לה לשתות, בעל ששם רגליים על אשתו כשהוא אומר דברי תורה, והיה גם מקרה שבעל היה מעיר באחת בלילה את כל המשפחה לשבת סביב שולחן שבת. ישנה גם הרבה אלימות סביב טהרת המשפחה, למשל כשבעל לא שולט ביצר שלו".

כיום מפעילה "בת מלך" שני מקלטים - אחד בירושלים והשני במרכז הארץ, ושניהם מלאים. בכל שנה הם מקבלים 50 נשים, ובנוסף מחזיקים עבורן דירת מעבר, מחלקה לסיוע משפטי, צוות טיפולי ועשרות מתנדבות שמשמשות כאחיות. בנוסף, העמותה מפעילה הוסטל לנערות בסיכון, וממשיכה ללוות את הנשים שלה בכל מה שצריך. בקרוב יושק פרויקט תעסוקה לנשים שיצאו מהמקלט וזקוקות לפרנסה. וכל זה התחיל מאדם אחד.

"זה הכל שליחות של הקב"ה" אומר קורמן. "יש תחושה שלאשה חרדית אסור לדבר על זה, אבל זה ממש לא נכון, ואני זוקף את זה גם לזכותנו. כשיש לאשה למי לפנות, זה מוריד מהאלימות. היום אנחנו באמת יכולים להגיד להן שהן לא לבד".