טיול בכרמל: צוקים ופיתולים בנחל מעפילים (נחש)

אפשר להתחיל את הטיול שלנו בכביש 672, הוא כביש גב הכרמל ליד עוספיה. אנחנו מוסיפים אמנם כשני ק"מ הליכה למסלול, אך מפשטים את ההגעה והפינוי בתום הטיול. במקרה כזה נגיע לקטע "שביל ישראל" במקום שהוא חוצה את כביש 672, מצפון-מערב לעוספיה וכקילומטר וחצי דרומית-מזרחית לצומת דמון.

משמאל לכביש חפשו את סימן "שביל ישראל" וטיילו מכאן בכיוון כללי צפונה, בירידה עד לדרך הנופית. לנקודה זו בכביש 672 מגיעים אוטובוסים מחיפה. סיום הטיול יהיה כמו גם באפשרות השנייה בקיבוץ יגור. גם שם (או כקילומטר מהקיבוץ) יש תנועת אוטובוסים.

אפשרות שנייה, המתוארת כאן, היא להתחיל את הטיול בדרך נוף כרמל. דרך זו יוצאת מכביש 7212, הוא הכביש המקשר את כביש גב הכרמל (672) עם נשר היושבת למרגלות הכרמל. כשני ק"מ מהפנייה מכביש 672 מסתעף ימינה (לדרום-מזרח) כביש צר המתפתל בין חניונים, בהם חניון נופש פעיל.

משמאל ובמקביל לכביש זה יוצאת דרך עפר - דרך נוף כרמל. אפשר להשאיר את הרכב כאן, או להתקדם אתו בדרך העפר פחות משני ק"מ, עד שפוגשים בשביל שמסומן בכחול, היורד לנחל (החופף כאן גם ל"שביל ישראל" וסימניו).

ליד המפגש נמצא מימין לדרך ביתן שירותים וחניון קטן (בעבר הייתה הירידה לנחל נחש כמה מאות מטרים דרומה מכאן והוסטה למקום זה). ימינה מטפס השביל לעבר שולי הכפר עוספיה וכביש 672. נפנה שמאלה, ואחרי מרחק קצר ימינה (דרומה), להליכה בחורש שאורכה כמה מאות מטרים, עד לפנייה חדה, כמעט בזווית ישרה, מזרחה. נמשיך עם הסימון אל תוך סבך חורש עשיר שנצלול בו ויצל עלינו את רוב הדרך עד ליציאתנו במורד ההר, ליד קיבוץ יגור.

התודה - לבריטים

נחל נחש נקרא בעבר גם "השביל המנדטורי", ולפני שנים אחדות שונה שמו לנחל מעפילים. לפני קום המדינה, בעת שלוחמי פלמ"ח שחררו מעפילים שנכלאו בידי הבריטים במחנה מעצר ליד עתלית, שימש השביל כאחד מערוצי הירידה לקיבוץ יגור.

לקראת היציאה מהסבך בנחל מתגלים שולי עמק זבולון (צילומים: אורי דביר)

בימי שלטונם בארץ (כן, כן פעם הם שלטו בארץ...) דאגו הבריטים לשמורות טבע, כך גם כאן במזרח הכרמל. עוד טרחו והוסיפו להר עצים בעבודות ייעור ופרצו שבילים. השביל בנחל נחש הוא אחד מהם. ואכן, כשנרד נבחין בשביל שהוא בנוי בחלקו, ועל כך מגיעה לבריטים תודה. הנחל ומצוקיו התלולים אינם כמובן בזכות הבריטים; זה קרה הרבה לפני בואם לארץ.

בעובדה שהכרמל מורם מעל סביבתו, מבחינים הכול, אך על האחריות לתופעה קיימים חילוקי דעות מדעיים. הדעה המקובלת היא שהכרמל התרומם ועלה בכוח פנימי לאורך קו העתק בינו לבין העמק. ההתרוממות חשפה סלעים מתקופת הקנומן, ומה שמעניין אותנו הוא שהסלע כאן עשוי בעיקרו דולומיט קשה.

זהו "דולומיט יגור", שגובהו מאות מטרים, ורק למעלה מוותר הסלע הקשה למשהו רך יותר, וההמשך ידוע: מים רבים, הפרשי גובה וסלע קשה, הם נוסחה ליצירת נחל עמוק המתחתר בסלע ויוצר לעתים קניונים.

בקטע זה של ההר הם אחדים, דומים זה לזה - נחל יגור, נחל סבך, נחל נחש ועוד שכנים היוצרים לנו תמונת נוף מיוחדת. אלו נחלים קצרים ועטורים במצוקים, הגולשים בתלילות במדרון לעבר העמק. וזה עדיין לא הכול אודות נחל נחש…

השלוחה שמצפון לאפיק נחל נחש, זו הנצפית מהשביל, טומנת בחובה כמה דברים. היא אינה נכללת במסלול, והדרך אליה עוברת בסבך ודורשת זמן רב. מראש השלוחה נפרסות תצפיות יפות. מפינה אחת - מבט מלמעלה לנחל נחש, מפינה אחרת - מבט ליגור ולגליל, מפינה נוספת - מבט לעמק עכו ולים.

ויש גם שרידים מהעבר. קשה למצוא אותם, ואולי לא כדאי להתאמץ, אבל כדאי לדעת שלמרגלות השלוחה והמצוקים נמצאים שרידי חורבת נחל נחש, שרידי מבנים אשר שימשו כנראה משפחה דרוזית שהתנחלה בכרמל. בסבך מסתתרות גם גת קטנה ולידה גת גדולה יותר, אך העיקר בנוף הנחל הוא הצוקים והמערות.

חרסים מהתקופה הפרסית, ההלניסטית והרומית

משני עברי הנחל מזדקרים צוקיו, העשויים כאמור סלעי דולומיט קשים. כשהשביל נפתח והרכס שמולו נגלה, אפשר להבחין בשתי רצועות של צוקים ובהם מערות. המצוק העליון מכונה "צוק הכתר העליון", ואכן בתצפית מהשביל שאנחנו יורדים בו הוא נראה ככתר במזרח שלוחת ההר ובדרומה.

בקטע מהשביל היוצא מהערוץ מתגלים המצוקים מעל לנחל

קצת הלאה, במורד השביל, נוכל לראות פתחי מערות ברכס הצפוני לנו. חרסים מהתקופה הפרסית שנמצאו במערה אחת, וחרסים הלניסטיים ורומיים שנמצאו באחרת, הם עדות לכך שהיו כאן חיים בעבר.

נמוך יותר בולט "צוק הכתר התחתון". פניו המזרחיים, הבולטים יפה לעין המטיילים בשביל, בנויים משלושה מפלסים. גובה כל מפלס יותר מ-20 מטר, וגם בהם פעורות כמה מערות. אחדות מהמערות שימשו רועים בסביבה, פתחי כמה מהן - חצובים.

אחרי כ- 20 דקות מאז שפנינו חדות מזרחה, היינו נפגשים לרוב ב"קרחת סלע" ומטפסים אליה כדי לצפות אל הסביבה ובעיקר לעבר מצוקי נחל נחש. מה שמשך אותנו לאותה "קרחת" היה בור קטן - הוטת ג'ין. הוטה הוא השם הערבי לבולען, שהוא פיר או בור שנוצר בתהליכי המסה טבעיים (קארסט). בטיולינו האחרונים לא מצאנו, לצערנו, את פתח הבולען, אבל את הסיפור אודותיו השארנו כאן. אולי ימצא אותו מי מכם ויספר לנו לאן נעלם הפתח וגם השד הכלוא בו... בארץ יש הוטות נוספות.

המפורסמות הן אלה שבהר מירון, שאגדות רבות מסופרות עליהן. פתחה העליון של הוטת ג'ין אפשר בקושי מעבר לאדם, והמשכה צר מאוד אף הוא, ולכן לא ניתן היה לגלות את עומקה. הג'ין, הוא השד, הוצמד להוטה אולי מפני שנדמה היה למישהו שאד עולה מהפתח, ואלה הן נשיפותיו של הג'ין. 

בהמשך יורד השביל במתינות במדרון התלול או שג'ין הוא מי שיורד למטה. בכמה קטעים הוא צר, ויש להיזהר שלא להחליק, ובכמה מקומות כדאי להיעזר גם בישבן... פה ושם מתגלים "חלונות" בצומח, ומהם נשקף הנוף. מתחתינו ממש נראה גם את קיבוץ יגור. עיקול חד ימינה בשביל הוא עיקול הקטלבים.

יותר מ-1,500 מיני צומח

סקירת כל פרטי הצומח שנראה בכרמל, או אפילו בנחל נחש הקצר, כמוה כחיבור אנציקלופדיה זוטא, אך נזכיר שמדובר ביותר מ-1,500 מיני צומח. גם עולם החי בכרמל עשיר מאוד, אך נציגיו אינם ששים, משום מה, להמתין לנו בשולי השביל.

חברת העצים השלטת בנוף הנחל היא של האלון המצוי, אבל כשכליל החורש פורח הוא גונב את ההצגה כמעט לכולם. ולא נשכח את הלבנה הרפואי, הער האציל ומינים אחרים המיוחדים לכרמל. הכול ירוק ו... ריחני (הריחו את הער האציל, שעליו הם "עלי הדפנה" מתבליני מטבחנו - ותבינו).

לעתים נראה שהצמחייה מכסה את הכול, אבל יש שביל, ואפילו שביל מסומן

ובכל זאת אנחנו נטפלים כאן דווקא לקטלב. לא רק פירותיו מועילים (בעיקר לציפורים) - גם לגזעו תועלת. קשיותו הפכה אותו מבוקש ליצירת כלי עבודה שונים ולקירוי. אבל העיקר הוא הצבע… מהאדום הזה בחורש אי אפשר להתעלם. יש כאן גבעת קטלבים, ואחד מעיקולי נחל נחש נראה לי אישית כ"עיקול הקטלבים".

הוא בולט בחורש בצבעו האדום ובפריחתו באביב, אז גם משמשים פרחיו מעדן לדבורים. בסוף הקיץ בולטים פירותיו, כדוריים וקטנים, ובסתיו הם דומים לעגבניות קוקטיל קטנות. קליפתו האדומה היא מקור השראה עשיר לאגדות ולסיפורים. המפורסם בקרב המטיילים חובבי הסיפורים קשור - אוי לאוזניים השומעות - לבן שקטל את אביו וגואל בדמו, ומכאן שמו קטל-אב וצבעו כצבע הדם. אך יש גם סיפורים אחרים.

ילדי יגור, למשל, ביטלו את סיפורי המעשיות וסיפרו את האמת: היה קטלב בחצר המשק - חיוור, לבנבן וצנוע. ניצב הקטלב ליד השביל היורד מהכרמל, ושמע בכל פעם את ילדי יגור החוזרים מטיול בהר, מתפעלים מהיופי שם למעלה, מהאוויר הצח, מהטבע העשיר ומהנוף.

יום אחד לא התאפק, והחליט לעלות ולראות בעצמו מה יש שם למעלה. טיפס וטיפס בצוק התלול, ובכל צעד חישב להישבר מהמאמץ. לבסוף הגיע לפסגה, סמוק ממאמצי העלייה. הגיע, הוקסם ונשאר. מאז מאכלסים בניו ובני בניו את מורדות הכרמל, ואף פשטו להרים ביהודה ובגליל, אך הסומק לא סר מגזעם.

למעשה, ושלא כבאגדה, בקיץ מתקלף גזעו האדום, ומתגלה גזעו הירוק, חיוור כשהיה "אז למטה", ורק לקראת הסתיו הוא מאדים שוב. השביל ממשיך לרדת בכמה עיקולים, המזמנים תצפיות לנחל נחש ותצפית קרובה למערות ולמתלול. פה ושם יש פניות קצרות אל תוך הסבך. הציצו, מצאו פינות עם צומח חדש - עצים, פרחים, שרכים וטחבים, או סתם פינות חמד, ויש מספיק כאלה גם לרומנטיקנים...

יגור - הקיבוץ הגדול בעולם?

לקראת קצה הירידה נפגש השביל שבו אנחנו יורדים בשביל המסומן באדום, שבא מנחל יגור. פונים אתו שמאלה, יורדים אתו, עוברים קטע משובש ותלול במקצת ומגיעים עד לרחבת החניה ביגור.

קיבוץ יגור הוקם בשנת 1922 על ידי אנשי גדוד העבודה, ולפני שהפך ליגור, כשם הכפר הערבי השכן - יג'ור, נקרא "אחווה". מספר תושביו גדול, יותר מ-1,000, וכשירדנו לקיבוץ, חשבנו שאנחנו באים לגדול שבקיבוצי העולם - והתאכזבנו. במזכירות הקיבוץ עדכנו אותנו שיש כבר בארץ קיבוצים אחרים המתחרים על תואר הקיבוץ הגדול בעולם.

ובכל זאת מי שהיה נכנס לקיבוץ לפני שנים היה פוגש מיניבוס, שחנה מתחת לעץ, ועליו שלט "הסעה פנימית". היום הוא כבר לא קיים, אבל אולי עדיין ניתן לראות את מה שנותר מתחנת הרכבת הישנה, זיכרון לרכבת העמק, בקו המפורסם שהסתעף ממסילת הברזל החג'אזית, דרך העמקים, לחיפה, או לבקר בסליק הנשק הקיים כאן עוד מימי טרום המדינה (כניסה בתיאום מראש, גבי 054-5618540). ליד סיום המסלול יש פארק שעשועים, משתלה ועוד.

חשוב מאוד:

• סוג הטיול: ברגל.
• נקודת מוצא: בכניסה לעוספיה על כביש 672 או בחניון ליד כביש 7512 היורד מגב הכרמל לנשר.
• נקודת סיום: בתחום קיבוץ יגור.
• דרגת קושי: קלה, ויש להיזהר בקטעי ירידה תלולה.
• אורך המסלול: כארבעה ק"מ ועוד, למי שמתחיל ליד עוספיה.
• משך הטיול: כשלוש-ארבע שעות ועוד מחצית השעה, אם הרכב אינו מקרב אותנו לראש השביל, ועוד כשעה ויותר למי שמתחיל ליד עוספיה.
• עונת שנה: כל השנה, למעט ימים גשומים או אחרי גשם כשיש בוץ. מומלץ בשעות אחר הצהריים.
• ציוד חיוני: נעלי הליכה נוחות וכובע.
• מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 4  - כרמל.
• מים: יש להצטייד.
  

• הכתבה פורסמה בגיליון אוקוטובר של הירחון "טבע הדברים"