למדתם שפה בילדות ושכחתם? קל ללמוד שוב

האם אתם מעסיקים דוברת סינית כשמרטפית לפעוט? ואם כן, מה הסיכוי שהילד יזכור סינית בבגרותו, גם אם לא נחשף אליה לאחר שנות ילדותו המוקדמת? מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה והלינגוויסטיקה כבר הצביעו על כך שחשיפה לשפה בגיל מוקדם הכרחית כדי לשמר יכולות שפתיות ברמה של שפת אֵם.

אולם, בד בבד נמצא כי אפשר לשכוח שפה שנרכשה בילדוּת המוקדמת אם לאחריה לא היה כל מגע עם שפה זו. למשל, במחקרים של ילדים מאומצים (למשל ילדים מקוריאה שאומצו על-ידי הורים מצרפת) נמצא כי ילדים שלא שבו ונחשפו לשפת האם שלהם שכחו אותה.

כעת, במחקר המתפרסם בכתב-העת Psychological Science מראים ג'פרי באוארס (Bowers), סוון מטיס (Mattys) וסוזן גייג' (Gage) כי בניגוד למה שמקובל היה לחשוב, אפילו חשיפה מוגבלת לשפה בילדוּת יכולה להשפיע על היכולת לשוב וללמוד את השפה, גם לאחר ניתוק רב שנים ממנה.

המחקר התמקד ביכולת של מאזינים להבחין בין פונֶמות (פונמה היא יחידה בסיסית של הגייה. החלפת פונמה אחת ברעותה מבחינה בין המילה "גָר" למילה "מַר", למשל). כל השפות מורכבות מפונמות, אך לשפות שונות יש קבוצות שונות וייחודיות של פונמות אשר אינן קיימות בשפות אחרות. כך קורה, שלעתים אדם המאזין לפונמות שונות בשפה הזרה לו אינו מסוגל להבחין בניהן.

דוגמה ידועה היא שמבוגרים יפנים אינם מסוגלים להבחין בין פונמה של "ל" לפונמה של "ר". בשפה העברית, למשל, היה הבדל בין פונמה של "א" לפונמה של "ע" ובין פונמה של "כ" לפונמה של "ח", הבדל שדוברי עברית רבים בימינו מסוגלים להבחין בו אך אינם הוגים אותו (למשל, בין "ארוחה" ובין "ערוכה"). כמו כן היה הבדל בין פונמה של "ט" לפונמה של "ת", שנעלם אף הוא כמעט לחלוטין היום; למשל, ההבדל בין "תעה" ל"טעה".

במחקר הנוכחי נבחנה השאלה האם לאדם שהיה חשוף בילדותו לשפה זרה לזמן מוגבל יש יתרון בבגרותו בלמידה מחודשת של הפונמות של שפה זו על פני אדם שלא היה חשוף לאותה שפה בילדותו. אם התשובה לשאלה זו חיובית, אזי אפשר יהיה להסיק מכך שעקבות של שפת הילדוּת עדיין חקוקים בזיכרון וששפת הילדות הנשכחת לא באמת נמחקה.

במחקר השתתפו שבעה משתתפים בריטיים, הגרים בבריטניה, אשר בילדותם שהו לתקופה קצרה מחוץ לאנגליה בגלל עבודת הוריהם ונחשפו להינדית או לזולו (למשל, על-ידי מטפלת שטיפלה בהם כפעוטות), אך דיווחו כי כעת אינם זוכרים עוד את השפה. כמו כן, השתתפו בניסוי ארבעה משתתפים דוברי אנגלית אשר מעולם לא נחשפו להינדית או לזולו, והם שימשו כקבוצת ביקורת.

גם הינדית וגם זולו הן שפות אשר כוללות פונמות אשר דוברי אנגלית אינם מסוגלים להבחין ביניהן (ממצא זה מתקבל במבחני לינגוויסטיקה מקובלים). השאלה המעניינת היא האם הנבדקים שנחשפו להינדית או לזולו בילדותם ילמדו להבחין בין פונמות אלו טוב יותר מאשר דוברי אנגלית אשר מעולם לא נחשפו להינדית או לזולו.

בשלב הראשון נבחנו כל המשתתפים במבחן היכר של מילים בהינדית ובזולו כדי לוודא שאינם מזהים את השפה. במהלך הניסוי הושמעו למשתתפים זוגות של הברות בהינדית ובזולו והם התבקשו לציין אם הפונמות בראש כל זוג הן זהות או שונות.

מתוצאות הניסוי התברר כי נבדקים מתחת לגיל 40, אשר נחשפו בילדותם להינדית או לזולו, למדו להבחין מחדש בין פונמות בשפה זו לאחר אימון (לפחות 15 או 20 סדרות של אימון). לעומת זאת, נבדקים מעל לגיל 40, אשר לא נחשפו בילדותם להינדית או לזולו לא הצליחו להבחין בין פונמות, גם לאחר אימון רב.

גם משתתפים בני פחות מ-40 לא הצליחו להבחין בין אותן פונמות, גם לאחר אימון רב, אם לא שמעו שפה זו בילדותם. תוצאות הניסוי מצביעות על כך שקיים ידע סמוי של שפה מהילדוּת, אשר נשכחה לכאורה. ואולם בגלל המספר המועט של המשתתפים במחקר אי אפשר לייחס את הממצא לגיל בוודאות ולטעון שמשתתפים מבוגרים יותר הספיקו לשכוח לחלוטין את שרידי השפה. כדי לענות על שאלה זו במדויק על מחקרי המשך לחזור על הניסוי עם מספר רב יותר של משתתפים.

תוצאות הניסוי גם מעמידות בסימן שאלה תוצאות מחקרים קודמים שבהם נבדק זיכרון של שפת הילדות (למשל, מחקרים של ילדים מקוריאה שאומצו בילדותם על ידי הורים מצרפת אשר בדקו אם הילדים שהתבגרו בצרפת זוכרים קוריאנית), והסיקו ששפת הילדות נשכחה. בכל המחקרים הללו משך האימון היה קצר וייתכן שלוּ היה ניתן למשתתפים זמן אימון רב יותר, אפשר היה לעלות על עקבות של זיכרון שפתי סמוי.

ההשלכה היישומית של תוצאות המחקר ברורה: כדאי לחשוף ילדים לשפות זרות מגיל מוקדם, גם אם חשיפה זו לא תימשך לתוך חייהם הבוגרים.

ד"ר מרים דישון ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית. הכתבה התפרסמה בגיליון נובמבר של מגזין "גליליאו "