האם זו פגישה עיוורת, או שזה אילוף הסוררת?

נפגשתי עם בחור. אחד כזה שהתרגש לגלות שכל התכונות שהוזכרו לעיל נמצאות תחת אותה כותרת שנקראת "גולדי הארט" ובמבצע 1+1 מצורפות להן עיניים ירוקות, נקודת חולשה אצלו. וכך התחלנו לצאת, כשהוא מציין לטובה כל תכונה בה נתקל בפעם הראשונה כאשר צצה מעל פני השטח.

חיוך של צחקנית, או קמט של רצינית?

כפי שאמרתי, אני בחורה חייכנית, שלא לומר צחקנית. החיוך שלי מושך בחורים, והצחוק שלי מעורר חיוך באופן אוטומטי גם אצלם (או רצון לכרות בור באדמה ולהכניס את הראש עמוק). בהתחשב בעובדה שהמחזר המיועד נמנה עם הקבוצה הראשונה, הרי שהצחוק המתגלגל שלי הוא סימן היכר שבזכותו הוא מזהה אותי, ובעיקר מוקסם מהאנרגיות. ומה בפועל? בפועל זה הקסים אותו זמן מה, עד שפתאום היה לו מביך עם המבטים שנעצו בנו אנשים במסעדה (ואולי אלה מבטי קנאה על זה שיש לו כזו שמחת חיים לצידו?!), או שהיה לו קשה עם העובדה שהיה צריך להנמיך את הווליום בדיבורית שלו כל פעם שסיפר בדיחה וצחקתי.

אמירה דעתנית, או נינוחות שתקנית?

רצה הגורל ואותו בחור מדובר גם התרגש מהעובדה שיש לי מה להגיד על כל דבר, ובעיקר על העובדה שאני יכולה להגיב על דבריו באותה חדות, שנינות וציניות בהן נאמרו. לטענתו, מעטות הבחורות שמגיבות באופן חד לרצינויות ולשטויות שהוא מדבר, ולא נעלבות או נאלמות (וכתוצאה מכך נעלמות). נו, מילים אינן צד בעייתי אצלי, כך שהיו דיאלוגים פוריים בינינו. עד ש.... עד שפתאום נראה לו קצת מרגיז שעל כל אמירה שלו ניתנת תגובה שלי, ועל כל שנינות שלו עתידה לבוא שנינות גדולה יותר מצידי.

וכך, בסופו של דבר נזרק לעברי המשפט: "אולי די עם הדעות וההתחכמויות האלה?!" 

ביתית מתורבתת, או סתם מבוייתת?

אז הגענו אליי הביתה. הוא הביע התלהבות מהטעם הטוב בדירה: גם אווירה ביתית וגם עיצוב מוקפד. בעוד שבעיני אווירה ביתית משמעותה שהאורח ירגיש בנוח, לא כאילו הוא בחדר המתנה של רופא שיניים, אצלו היה בלבול בהגדרה שלו את בת הזוג: כשהוא אמר "ביתית" הוא בעצם התכוון ל"מבוייתת". כלומר, כשהוא חוזר מהעבודה, רצוי שיהיה אוכל שיחומם בטמפרטורה המסויימת שהוא אוהב ושאת הקפה שלו יכינו בדיוק כמו שהוא אוהב, וב"יכינו" הוא מתכוון שהאשה שאיתו תכין.

פוזה מינית, או תמונה אימהית?

כבר אמרתי שאותו בחור נמשך לעיניי הירוקות, פלוס שלל מאפיינים פיזיים שהוא לא ממש התלונן עליהם, בלשון המעטה. כן, תודה לאל על בחורים שחושבים שהפיזיות שלי היא משהו שיש לשמר כפריט מוזיאוני. אבל מסתבר שבשבילו זה מתאים וטוב להתחלה. האם כאם לילדיו הוא רוצה מישהי שמאופיינת במיניות ולא באימהיות? נראה שיש בחורים, והוא ביניהם, שחושבים שאלה שני דברים מנוגדים. אז אולי משיכה גופנית הייתה אקוטית עבורו בהתחלה, אבל בהמשך חשש שהיא תמנע את היכולת שלי להחליף חיתול בעתיד.

אז אתה מתעלף, או מאלף?

כפי שהקדמתי ואמרתי, אין לי בעיה אם בחור לא מוצא אותי מתאימה. זה אולי היה גורם לסבתא שלי להרים גבה איך לא חושבים שהנכדה שלה היא מציאת המאה, אבל זה בהחלט יכול לקרות. דווקא בגלל זה, העובדה שמישהו מנסה לשנות בי את אותם הדברים שבגללם הוא התלהב ממני - תמוהה בעיניי, אפילו מכעיסה.

ואולי הוא הבין שתכונה שממגנטת אותו לבחורה יכולה להציג אותו באור שונה בפני סביבתו ומשפחתו, שממנה הושפע לגבי מה צריך לחפש בבת זוג.

ואולי הוא פשוט נבהל כי הוא הרגיש מבולבל. מבולבל מהעובדה שפתאום ראה שבבחורה שמולו יכולות להיות כמה תכונות במקביל, שלפי תפישת עולמו סותרות זו את זו, ובעצם בחורה יכולה להיות ביתית לצד דעתנית, אימהית לצד מינית. כך שעם הבלבול הזה הוא העדיף שלא להמשיך, אלא "לטפל" בו. כלומר, לאלף את הסוררת לכדי תמונה שהוא מכיר ויכול להתמודד איתה ביתר קלות.