טיול בעמקי הצפון: לעולם בעקבות המים

"אל טל ואל מטר עליכם", קילל דוד את הר הגלבוע בקינתו על מותם של המלך שאול ושל ידיד נפשו יהונתן (שמואל ב', א, 21). הגלבוע אמנם חסר מעיינות כמעט, אך העמק שלמרגלותיו הוא ארץ מעיינות המים.

עד המאה ה-20 זרמו מי המעיינות הרבים בערוצי הבקעה באין מפריע, ונחל חרוד היה נחל איתן. ערוצו ומעיינות גדולים אחרים הזרימו כמות מים גדולות אל הירדן, ובכוח זרימתם הפעילו טחנות קמח רבות. בראשית המאה ה-20 חל מהפך. ההתיישבות העברית בעמק חרוד החלה לנצל את מקורות המים הטבעיים. נחל חרוד נהפך תעלת ניקוז, נחל עמל (ואדי אסי) "בוית" ונהפך בחלקו לגן השלושה (סחנה).

טיול בנחלים מומלץ על פי רוב בקיץ, אז ניתן לרחוץ בהם וליהנות מקרירות מימיהם. הסיור המוצע בנחלי עמק חרוד ובקעת בית שאן טוב כמובן לימים חמים, אך מומלץ גם בימים קרירים יותר, שכן הוא עוקב לא רק אחר הנחלים עצמם, אלא גם אחר התשתית החקלאית שהתפתחה סביבם, ואחר השימוש המודרני הנעשה כיום במקווי המים הללו. 

הסיור

נתחיל את סיורנו בנחל קיבוצים - נחל איתן שמימיו זורמים בכמויות מרשימות בין תל שוכה (ליד ניר דוד) לבין בריכות הדגים של קיבוץ מסילות. הנחל עדיין לא נהפך אתר תיירות מוסדר, אך למרות זאת פוקדים אותו מבקרים ומטיילים רבים

 בשבתות קייציות, וממלאים את הבריכות. מומלץ לבלות בנחל דווקא בימי חול, ימים שבהם אפשר להתענג בשקט ובשלווה משפע של מים, פינות מוצלות ופריחה של צמחי מים.

בקצה נחל קיבוצים, סמוך לכביש ניר דוד - רשפים (כביש מס' 669) מתחיל מפעל מי המעיינות שהוקם בשנות ה-50. המים מוזרמים מנחל קיבוצים בשתי תעלות בטון. באחת מזרימים מים מתוקים ובשנייה מים מליחים.

מנחל קיבוצים ניסע בכביש מס' 669 לעבר קיבוץ רשפים. נפנה מערבה בדרך העפר המלווה את הגדר הדרומית של הקיבוץ (במפת סימון השבילים מסומנת הדרך בצבע כחול). הדרך, שאורכה כשלושה ק"מ, מתעקלת ימינה ומגיעה לעין מודע. קק"ל שיקמה את הבריכה במקום, וניתן לעצור לטבילה ולפיקניק.

עין מודע (צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל) 

לאחר שבילינו בעין מודע, נחזור לכביש 669, נפנה ימינה (לדרום-מזרח) וניסע עד מתקן המיהול מול קיבוץ שלוחות. תכליתו של המתקן לערבב מים ברמות מליחות שונות, ולספק אותם לשדות על פי הגידולים שבהם.

הדבר נחוץ משום שניתן לנצל את מי המעיינות המליחים, המצויים בשפע, למטעי תמרים ולבריכות דגים. המיהול מאפשר את העלאת איכות המים המליחים ומגדיל את כמויות המים שבהם ניתן להשקות את השדות. ממתקן המיהול יוצאים צינורות ואמות מים פתוחות באורך 50 ק"מ, המרווים את השדות של בקעת בית שאן.

נמשיך בכביש 669 עוד כמה מאות מטרים ונגיע לכביש הבקעה (כביש 90). כאן ניסע צפונה כ-300 מטר ונפנה מזרחה בכביש המוליך לטירת צבי (כביש 6678). נחלוף על פני קיבוץ עין הנצי"ב בכביש היורד אל כיכר הירדן. תושבי האזור מכנים את הכביש "200" משום שהוא עובר באזור שרומו 200 מטר מתחת לפני הים.

מדרום לקיבוץ עין הנצי"ב שוכנת התחנה ההידרו-אלקטרית על שם שמחה בלאס, שהיה ממקימי מפעל המים בבקעת בית שאן. המים המגיעים לכאן ממתקן המיהול שליד קיבוץ שלוחות מאבדים במהלכם גובה של 65 מטר. הפרש גבהים זה מנוצל ליצירת כ-350 קילוואט/שעה חשמל "נקי", ללא זיהום סביבתי. התחנה נמצאת בקו פרשת מים מקומי, וממנה יוצאות תעלות השקיה צפונה ודרומה.

עתה ניסע דרומה לכיוון קיבוץ שדה אליהו. כקילומטר אחד מדרום לקיבוץ נפנה ימינה לדרך עפר עבירה לכל רכב (מסומנת בסימון שבילים כחול). הדרך מתפתלת בין השדות והפרדסים ולאחר כשישה ק"מ נוחתת למרגלות תל שלם. התצפית מראשו על כיכר הירדן והגלבוע מרתקת לא פחות מהעבר העשיר שמייחסים למקום. אלא שלאחר הכיבוש הערבי הוזנח האזור, תעלות המים נסתמו ובקעת בית שאן נהפכה ביצה גדולה, בית גידול ליתושים נושאי מלריה. מצב זה השתנה רק במאה ה-20, כפי שאפשר ללמוד בסיור ההתיישבות המודרנית.

מתל שלם נסע לאורך בריכות המים של קיבוץ טירת צבי, שנבנו בדרך כלל במקומן של ביצות העמק המפורסמות מהעבר. נעלה על הכביש ונשים פעמינו לאחד מפארקי המים שהוכשרו בעמק לקליטת קהל מתרחצים ונופשים. הפעם לא נסתפק בהסברים על מים, אלא נקפוץ לתוכם בגני חוגה או בגן השלושה (הסחנה).

אגדה של מקום

בספר "אגדה של מקום" (הוצאת תמוז) מביא אריה יצחקי הסבר לתופעת התפשטות הביצות. בימי קדם, כך אומר הסיפור, שלטה בעיר הגברת חוצן, שהייתה ביתו של המלך הרשע ע'אטריף (הוא המלך הצלבני גוטפריד מבויון). היא ציוותה על עבדיה לבנות אמת מים, שתביא את מי המעיינות לעיר בית שאן.

אבל הנסיכה לא התחשבה בפלאחים, ששתו ממי המעיינות והשקו בהם את שדותיהם. היא גזלה מהם את המים בכוח הזרוע והזרימה אותם באמות שבנתה. בעת שעמדה הנסיכה לחנוך את מפעל המים, היא ערכה סעודה מפוארת. למסיבה בא גם עלי אבן אבו-טאלב, חתנו של הנביא. הוא שאל את הנסיכה החצופה: "מדוע תקחי את כל המים העירה, כלום אין המים ברשות אללה?"

הנסיכה צחקה וענתה בבוז:" לא, כי ברשותי המים. ברצוני אמשוך את המים וברצוני אחדל". רגז עליה הקדוש ויאמר: "ובכוח מי בנית את אמות המים, בכוחך או בכוח אללה? ותען הנסיכה: "בכוחי, בכספי ובכשרון עבדי". אז זעם הקדוש ויצעק: "שקר וכזב. רק בכוח אללה נעשה המעשה!" ומיד נהרסו אמות המים כליל.