עברה שנה מאז שבחור חדש הגיע אליי הביתה
אני עוד נראית טוב, והמטבוליזם לטובתי, חכמה פלוס תואר, גרה באזור המרכז, חברותית עם ראש טוב, שהבושה אינה מנת חלקה. אז איך זה קורה שבחורה כמוני לא יוצאת לדייט קצת יותר משנה? נקרא לזה שבתון דייטים, והכל התחיל בגלל הלב השבור של מ'
אז צר לי לאכזב. נכון, אני עדיין רווקה, ואמנם הייתי גרופית של צעירי תל אביב בשנות ה-90, אבל מכאן ועד לתייג אותי כ'זקנה' הדרך עוד ארוכה. יש לי עוד כמה שנים טובות עד הפנסיה.
אני עוד נראית טוב, והמטבוליזם לטובתי, חכמה פלוס תואר, גרה באזור המרכז, חברותית עם ראש טוב, שהבושה אינה מנת חלקה. אז איך זה קורה שבחורה כמוני לא יוצאת לדייט קצת יותר משנה? - מתוך בחירה.
בעצם הכל התחיל מחברה טובה שלי, מ', שחזרה לארץ עם לב שבור אחרי זוגיות של שנה ובן זוג שתפס רגליים קרות רגע לפני שנכנסו לחופה כדת משה וישראל. מ' החליטה שהיא תופסת את עצמה בידיים ולא נותנת לבאסה להשתלט עליה. עם רגליים על הקרקע וטלפונים חוזרים ונשנים מהבנק, חזרה לבית של ההורים וביקשה לפתוח דף חדש בחייה.
היא נרשמה לכל אתר היכרויות אפשרי, פתחה כרטיס, צירפה את תמונתה ונתנה קווים לדמותה. התוכן שלא השתמע לשתי פנים הבהיר חד משמעית לכל גבר עם מנת המשכל הבסיסית ביותר: מ' לא מחפשת "בערך", מ' גם לא מוכנה להתחיל ו"לראות לאן זה זורם". מ' מחפשת אחד "שיודע מה הוא רוצה וסיים את שלב המשחקים בחייו", בקיצור, מ' רוצה להתחתן, ועכשיו!
היא היתה יושבת בעבודה ושולחת קריצות ומקבלת מסרים
הטירוף של מ' הצליח להטריף גם אותי. היא הפכה להיות דייטרית סדרתית, היו לה שישה דייטים בשבוע, והיא בעצמה כבר לא היתה בטוחה בשמות שלהם. היא היתה יושבת בעבודה ושולחת קריצות ומקבלת מסרים, היא היתה מספרת לי על אחד ולמחרת על אחר, חרשה את כל בתי הקפה בישראל ואת הברים במזרח התיכון, חסרת מנוחה ועצבנית לפעמים, אבל לא התייאשה לרגע.
אמרתי למ' שאולי עדיף לה לקחת קצת פסק זמן מהכל, להשתחרר, לנשום אוויר, אחרי הכל רק לא מזמן סיימה קשר משמעותי. הצעתי לה בינתיים להעביר את הזמן וליהנות ממה שיש עד שיבוא משהו רציני, אבל היא רק דחתה את דבריי בתוקף ואמרה שהגישה שלי לא תביא אותי לשום מקום ושמשהו "לא מגיע סתם כך, צריך לגרום לו לקרות".
דייטים הפכו לדבר פתטי בעיניי
הדייטים של מ' עייפו אותי לגמרי. חשבתי שאני משתגעת עם כל סיפור על גבר חדש. "מחפשת אותך, החצי השני שלי. עדיין מאמינה שיש סיכוי לאהבה..." בעודי קוראת את הכרטיס שלה באתר באחד הערבים ומתאפקת לא להקיא גיליתי שדייטים בגדול הפכו לדבר פתטי בעיניי. החלטתי לקחת הפסקה לזמן לא ידוע, לקוות שמשהו שונה יקרה, פחות צפוי וקצת פחות מובנה, קצת יותר טבעי והרבה יותר זורם משני אנשים שנפגשים לדייט ומאוד מקווים שהוא יצליח.
אז נכון, מ' כל כך מתאמצת ומשתדלת וכל כך רוצה למצוא את האחד שלה, חשבתי וגם הערכתי אותה על כך. אבל גם חשבתי שיש בזה הזה משהו מזויף, לא טבעי ואפילו קצת מגוחך, הקונספט שבו שני אנשים נפגשים ויוצרים ציפיות, הסיטואציה מלחיצה אותם והם בקושי מצליחים ליהנות ערב אחד שלם אחד מבלי לחשוב אם המטרה הושגה.
וכך, מבלי בכלל ששמתי לב עברה שנה וגם כמה חודשים מאז הפעם האחרונה שבחור חדש הגיע עד סף דלתי. שמתי את עולם הדייטים בהקפאה עד להודעה חדשה ועברתי לשיטת המיחזור, שיחזור, רסס-כבס, תקיא על עצמך אחר כך (או מה שזה לא יהיה) ותבכה על מר גורלך, אבל עדיף על עולם שמרגיש לי מזויף כל כך, עולם שאין לי חשק לקחת בו חלק. אז יש כאלה שאולי זה מתאים להם, לי - לא.
ומחוץ לשוק קצת שכחתי את הכללים, איך זה עובד, מי אמור להתקשר, אם בכלל? מה אסור בשום אופן להגיד ואיך צריך להתלבש. רק דבר אחד לא ממש הבנתי, אם היה ממש משעמם, למה בכל זאת צריך להגיד שהיה ממש נחמד?!
יכול להיות שאני סתם עצלנית, ואולי אין לי כוח להשקיע, אולי אני משתעממת מהר מדי ואולי מ' בכלל צודקת, וצריך לתת לדברים/גברים צ'אנס לקרות. אבל דייטים נשארו בעיניי דבר מטרחן ומעצבן. נשארה רק בעיה אחת, אם אני מחרימה דייטים, איך בעצם אני אמורה להכיר?
לפעמים אני מודה, אני קצת מתגעגעת
כמעט שכחתי איך זה: ההתרגשות שלפני, הטלפונים למחרת לחברות והכיף שבלהכיר מישהו חדש ולגלות דברים חדשים עליו ועליי. לפעמים אני מודה, אני קצת מתגעגעת. אולי אני רק צריכה איזה דייט טוב שיסדר לי את הראש' או יותר נכון, יתקן את הרושם, סתם כדי להיזכר, סתם כדי לגלות שלא איבדתי את זה ממש. אולי אין ממש ברירה, ואולי אם אפשר לנצח את זה – עדיף כבר להצטרף.
