מי הזיז את הרוקפור שלי?

נדמה שאין להקה ישראלית שעברה דרך פתלתלה לאורך הקריירה שלה יותר מ"רוקפור". ב-21 שנות קיומה זיגזגה בין חולון לסאן-דייגו, בין עברית לאנגלית, בין פסיכדליה בהשפעת הפלישה הבריטית לאלטרנטיב-קאנטרי אמריקני. אבל עכשיו נדמה שהיא בשלב התמוה ביותר בקריירה שלה. שניים מחבריה, מרק לזר וברוך בן יצחק, הפכו למפיקים המוזיקליים באלבומה של נינט (לצדה של הזמרת עצמה) וכל הלהקה גוייסה כלהקת הליווי שלה.  

והאמת, השילוב הזה לא מיטיב עם אף אחד מהצדדים מבחינה אמנותית. מה שמוגדר כמלחמת העצמאות של נינט, עדיין מעניק תחושה שמדובר במילוי תפקיד, כי זה מה שמתבקש ברוק, כמו גיטרת דיסטורשן או בגדים מעור. בן יצחק ולזר אולי תרמו לה את הליטוש המוזיקלי, אבל לא את הטאץ' החולמני שכל כך מאפיין אותם. השלם, מסתמן, קטן מסך חלקיו.

רוקפור. מגיע לה יותר מאשר לשמש להקת ליווי (צילום: אילן בשור) 

הצעד ללוות את נינט מעורר תמיהה, אך עם זאת קשה שלא להעריך את נחישותה של הלהקה להישאר יחד ולהזרים דם חדש לפעילותה, גם אם המחיר הוא לקחת צעד אחורה ולתת את אור הזרקורים לאדם אחר. מה שבטוח, זה לא קרה בשאר הפרויקטים שבן יצחק, מנהיג הלהקה, הפיק לאורך השנים, ביניהם אלבומיהם של "אינפקציה", "אלקטרה" ואפרת בן צור. הפעם המעורבות כמעט טוטאלית.

איך זה קרה? האם הלהקה עייפה מסיבובי הופעות אינסופיים ברחבי ארצות הברית? האם הפרידה מהסולן אלי לו-לאי לפני חמש שנים ערערה את בטחונה ביצירותיה המקוריות?

הלהקה שראתה הכל

רוקפור הוקמה ב-1988 והוציאה את אלבום הבכורה שלה, "רשת פרפרים", שנתיים אחרי. ההיקסמות שלה מרוק סיקסטיז בלטה מכל תו. מתוך אלבום קצר יחסית (טיפה יותר מחצי שעה) יצאו שלל להיטים: "הכעס" (שכתבה להם טל גורדון), "שוב לא שקט" ו"סינדרלה" שנכתב למוזיקה של "Bus Stop" של ההוליס, הכי סיקסטיז בריטי שיש. הלהקה המשיכה להראות את אהבתה לפסיכדליה הישראלית עם האלבום המוערך "האיש שראה הכל", והמחווה המעריצה ליצירתם של אריק אינשטיין ושלום חנוך, "בחזרה לשבלול".

נינט עם רוקפור. מתבקש ברוק, כמו גיטרת דיסטורשן ובגדים מעור 

המאה ה-21 סימנה מפנה בשאיפות הלהקה. לראשונה הוציאה אלבום שלם באנגלית, "Supermarket", ויצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית. לצד ההשפעות הפסיכדליות הוותיקות, רוקפור גילתה גם קירבה רעיונית לזרם האלטרנטיב-קאנטרי שתפס תאוצה באמריקה.

התקשורת האמריקנית לא נותרה אדישה: מגזין ה"רולינג סטון" הכתיר את "סופרמרקט" כאחד האלבומים הטובים לשנת 2000. בהמשך יצאו האלבומים "One Fantastic Day", "Another Beginning" ו-"Nationwide". בין שאר המחמאות שזכתה להן בתקשורת בלטה זו של ה"לוס אנג'לס טיימס" שקבעה שמדובר ב"להקה ברמה בינלאומית שמפגינה את שריריה המוזיקליים". כבוד.

בשנים הבאות חיתה רוקפור על הקו בין ישראל לארצות הברית וחתמה על חוזי הפצה עם לייבלים בעלי השפעה כמו "Rainbow Quartz" ו-"Cooking Vinyl". החיים הקשים בדרכים החלו להעלות פרי עם הופעות בפסטיבלים נחשבים ומופעי חימום ללהקות כמו "בלונדי" ודייב מת'יוז בנד.

ואז, ב-2004 חוותה הלהקה משבר גדול כשלו-לאי מאס בחיי הנוודות והחליט לחזור לארץ. הלהקה החליטה שלא להחליפו בזמר אחר אלא להיערך מחדש פרסונלית, כשכל אחד משלושת החברים הנותרים יקח על עצמו גם את מלאכת השירה. העזיבה שנעשתה בחופזה, כשהלהקה המופתעת נאלצת להמשיך בהתחייבותה ולקיים הופעות ללא הסולן, עירערה את היסודות.

מבלונדי לנינט

הלהקה שבה לישראל, התבססה בהופעות מקומיות אך לא ויתרה על החלום לעלות שלב בהצלחה הבינלאומית. לפני שנתיים הוציאה רוקפור את האלבום "Memories of The Never Happened". בין לבין היא נכללה בפרויקטים בינלאומיים מעניינים, ביניהם זכיה בתחרות חידושים לשיר "ארנולד ליין" של פינק פלויד, והשתתפות באלבום צדקה מסדרת "Sweet Relief" הנחשבת, למען נפגעי הוריקן קתרינה.

לכן, כשמביטים אחורה, קשה עוד יותר להבין מדוע להקה שמתעקשת כל כך על היושרה שלה, שמתעקשת להגשים חזון וחלום, מקפיאה את העבודה האישית שלה על מנת להוות גיבוי מוזיקלי, שלא לומר גושפנקת רצינות, ליוצרת צעירה ומעוררת מחלוקת. אמנם לא מדובר כאן במקרה קיצוני כמו "נושאי המגבעת", להקה מוערכת שהרכב חלקי שלה הפך ללהקת הליווי של צביקה פיק, ועדיין, המרחק בין לחמם את בלונדי לללוות את נינט - גדול.

בין אם המניע למעשה הוא הרצון המובן והלגיטימי של אנשי משפחה בני 40 להתפרנס, החשק לחזור לתודעה או האתגר לעבוד עם אמנית שעדיין מעוררת את עניין הציבור, מגיע לרוקפור יותר מאשר לשמש להקת ליווי. עתה נותר רק לראות איך כל זה ישפיע על האלבום הבא של הלהקה, אם זה אכן יגיע.