מעיין הבירה

באופן אישי אני מאמין שמציאת הפיינט המושלם מחייבת מעבר דרך האוכל המזרח אירופי. מצד שני אני מאמין גם בלא לחטוף מכות, אז אני מתנצל מראש בפני אוהבי הסחוג. כלומר, חוץ מלהצהיר שאין כמו האוכל הטריפוליטאי של המטפלת שהיתה לי בילדות - ואין דבר אשכנזי יותר מלדבר על המטפלת הטריפוליטאית שהיתה לך בילדות - אין לי ברירה אלא להתנצל.

אין מה לעשות. כל החריימה, הקוסקוס והג'חנון פשוט לא יכולים לסחוב אלכוהול. הרי מאכל ששופכים לתוכו בקבוק שלם של שמן בתהליך הבישול כאילו מצהיר מראש ש"אין לכם מה לשים אלכוהול לידי, אתם כבר לא תשתכרו היום". אבל דגים מתוקים, כבד קצוץ או כל אוכל אחר שאין לו טעם של - ובכן, אוכל - הולכים יופי עם כמויות של אלכוהול, ורצוי כמה שיותר חריף. ככה זה, אתם קיבלתם את מירי בוהדנה ולאוכל שלכם יש טעם. אנחנו לקחנו את הפריג'ידיות והאלכוהול.

לענייננו, אני לא בטוח שצריך לספר לכם על "מעיין הבירה". איך נחום מאיר הקים את המקום ב־1950, איך היו מסיעים הביתה לקוחות שהשתכרו יותר מדי, איך הם עברו עם הזמן ליותר מ־16 ברזי בירה. אבל מחובתי לספר לכם שנכון לעכשיו ולצערי הרב, גם האוכל וגם הבירה יסתפקו בציון "על יד".

החשודים הרגילים - כבד קצוץ, איקרה, חזרת חריפה, דגים מעושנים, ירקות מוחמצים ועוד קצת חזרת - היו בחלקם טובים יותר ובחלקם פחות. הבירות היו טעימות, אבל לא מעבר לזה. דווקא המנות העיקריות היו טובות, אפילו מאוד, אבל זה עוד לא הופך את המקום למושלם. בפרפראזה על הברון רוטשילד, אפשר לומר שאני לא יודע מהי הבירה הכי טובה ששתיתי: אני רק זוכר שזה היה עם החבר'ה, שאכלנו טוב ושהיה ים צחוקים.

• מעיין הבירה, נתנזון 4 חיפה, 8623193־04