הטאטע של כולם

"רצינו לעשות הצגה שמדברת על הקשיים היום-יומיים שכל אחד מאיתנו מתמודד איתם מאחורי המסיכה של הפיאות, הכיפה והזקן", אומר עומרי רז, אחד מארבעת השחקנים של תיאטרון "נקודה טובה" המציג בימים אלה את "טאטע". מדובר ביצירה נועזת שהועלתה בפסטיבל התיאטרון בעכו ומקלפת בעדינות את הביטחון הדתי המוקרן תמיד כלפי חוץ.

אז מה קורה על הבמה? למעשה, ההצגה מורכבת מרצף של תמונות מעולמם הפנימי של שלושה יהודים - חרדי (רז) שבא לבקש אישור מהרב להתגרש מאשתו אחרי שהבין שהבית היהודי הוא משימה לא פשוטה, חסיד ברסלב חוזר בתשובה (עמיחי חזן) שנאבק בתאוות האכילה שלו ומחפש שידוך בקדחתנות, ומסורתי (עידו לוינגר) שנשלח על-ידי מדריכת הקבלה של אשתו לשנות את שם הבת הקטנה שלהם.

חרדי, ברסלבר ומסורתי הולכים לרב (צילום: מוריה בשארי)

כך, כולם מחכים לרב - או בעצם לאלוהים - שיביא תשובות ופתרונות היישר מהשמיים לצרות והקשיים שהחיים מזמנים להם. ההמתנה המתמשכת הופכת לפסיפס מרהיב של זכרונות, חוויות, געגועים והתלבטויות שיוצרים חוויה מטלטלת, מתובלת בלא-מעט הומור, שמצליח להמתיק את ההתרחשות על הבמה.

סיפור המסגרת והדמויות הדתיות שעל הבמה אמורים לקטלג את "טאטע" כהצגה מגזרית לחלוטין, אבל אל תטעו, ורדה בן חור - הבימאית והמעבדת של ההצגה, הצליחה להפוך את חומרי הגלם שהביאו איתם השחקנים מעולמם ה"דתי" לשפה שיוצרת הזדהות עבור כל צופה, ללא הבדלי גזע דת או מין.

השמש, מתי אני נכנס? (צילום: מוריה בשארי)