מערכות היחסים שלי הן כמו סרט צרפתי מוזר
אני רואה בהן כאוס אחד גדול, מפץ של תשוקה שמעלים את הצורך לראות מי באמת הבן אדם שמולך. עד שמגיע שלב ההיכרות האמיתית, ואתה מבין שלא היה לזה סיכוי מההתחלה
התחלה אמצע וסוף הם מרכיבים הכרחיים בכל סיפור או סרט, אבל לא בהכרח בסדר הזה. כך לפחות טוען הבמאי הצרפתי ז'אן לוק גודאר. אם אני מסתכל על מערכות היחסים שהיו לי, נדמה שהן דומות יותר לסרט של גודאר מאשר לסרט הוליוודי . הסדר הרגיל פשוט מתבלבל לגמרי.
זה בוודאי לא נגמר אף פעם ב"האפי אנד", אבל אפילו ההיסוס המקסים שיש תמיד בהתחלה, אותו מצב בו היא חושבת שהיא בכלל לא רוצה אותו בגלל שהוא בעצם די מגעיל, ורק בסוף מבינה שהוא נסיך שהיה בעבר צפרדע ולכן מתנהג כמו שמוק - גם הרגעים האלה לא קיימים אצלי. במקומם יש אצלי יש כאוס אחד גדול.
במקום להתחיל בצעדי גישוש, שכוללים היכרות לא ברורה אבל נעימה, כזו שדומה לצעידה בטריטוריה לא מסומנת - על כל הריגושים והפחדים הכרוכים בה - אצלי זה לרוב קצת אחרת. בדרך כלל זה מתחיל במין מפץ גדול של תשוקה ורגשות שהמקור שלהם לא ברור, אבל השפעתם מאוד ברורה: אתה לא רוצה לעזוב, אתה רק מייחל לרגע המפגש הבא ויודע שנוכחותה בחייך הופכת את הכל לראוי יותר.
אולי זה נראה כמו התחלה נורמלית, רק שמדלגים על שלב ההתחלה "הרשמית", אותו חלק בו לומדים להכיר זה את זה. במקום החלק שמוקדש לדיבורים ולהבנה מי נגד מי, התשוקה עוטפת הכל ופשוט מובילה את הדרך ולא נותנת לדברים זניחים כמו לגלות מי הבן אדם שעומד מולי להפריע. אבל השלב הקדחתני והכיפי הזה מתחלף אחרי פרק זמן די קצר למשהו נינוח יותר, שמידי פעם נסוג חזרה אל התשוקה, אבל בסופו של דבר הוא זה ששולט על הסיטואציה.
היא אוהבת קיץ, אני אוהב חורף
המפגשים כבר פחות אינטנסיביים, לא ברור על מה הם סובבים, ואם עדיין יש בקרבנו מספיק תשוקה שתאחד את הכל. כשהנוחיות מתבססת, רק אז מגיע הזמן לשלב ההיכרות האמיתית – ואז אתה מבין שבעצם לא היה לזה שום סיכוי מההתחלה: היא אוהבת קיץ, אני אוהב חורף. היא שותה תה, אני קפה, ועוד כל מיני הבדלים קטנים וגדולים שלא היו עוברים שום סינון מינימלי באתרי היכרויות.הייתי רוצה להאמין שהצורך בהתאמה פס מן העולם, שאין סיבה ממשית שהחצי השני שלי תאהב בדיוק את אותם הדברים שאני אוהב. אני לא חייב שזוגתי תהיה בדיוק באותו עניין כמוני, למדתי עם השנים להעסיק את עצמי. למעשה, לפעמים טוב שיש פערים. אני צריך אותה בדיוק לדברים שאני לא יכול לספק לעצמי (או לפחות לא באותה הדרך) את התשוקה והלהט שלהם. אבל נדמה שהם באים עם מחיר לא פשוט.
אתרי ההיכרויות מחזירים את הסדר המקורי
האם חיבתי לסרטיו של אותו גודאר גורמת למערכות היחסים שלי להיראות כמו סרט שלו, כשהכל הפוך וקשה להבין מה קורה? או שלמעשה זה טבעם של הדברים: התשוקה תנצח הכל, כשברוב המקרים היא מגשרת על הפערים וההבדלים שמתגלים בין בני הזוג לאחר היכרות מעמיקה.
כנראה זה תפקידם האמיתי של אתרי ההיכרויות, או בגרסתם האנושית – החברים השדכנים: להחזיר את הדברים לסדר המקורי. קודם כל נבין שיש לזה סיכוי, ואז נבחן איך החיבור קורה בפועל ונגיע ל"האפי אנד" המיוחל. מצד אחד כשהכל הולך לפי הסדר זה אולי מרגיש מתוכנן מדי, אבל מצד שני, מי שרוצה ספונטניות, מקריות, מזל ואת הריגוש שמתלווה אל כל אלה - שלא יתפלא אם ימצא את עצמו בסרט צרפתי ביזארי.
לפנייה לכתב/ת 
