תורת ההיפ-הופ
המורה לתנ"ך שיעמם אתכם? כנראה שלא הייתם בשיעור עם מאט בר ואורי זלצברג, ששרים על קין והבל, נוח והמבול, או דוד וגוליית בהיפ-הופ גרובי. צילמנו אותם לקליפ מיוחד ב-ynet
איך אתם זוכרים את לימודי התנ"ך שלכם - כיסא, כיתה, מורה ולרוב גם איזה נימנום קל באמצע? סביר להניח שלתלמידים של צמד הראפרים מאט בר ואורי זלצברג, שהקימו את הפרויקט "The Bible Raps", יהיו זכרונות קצת אחרים מסיפורי דוד וגוליית, נח והמבול או אברהם אבינו. שני הרפארים אף הצטלמו לקליפ מיוחד עבור ynet לשיר "קין והבל".
הכל התחיל כשבר, מוזיקאי שגדל באוהיו, היה הלבן היחידי בקבוצת היפ-הופ מקומית. עם הזמן התפתח בהרכב הומור פנימי על השילוב הזה בינו לבינם, ומתוך זה החל בר - שגדל בבית שאינו שומר מצוות - להתעניין בזהות היהודית שלו. הוא הלך ללמוד ב"היברו סקול" ובמכון פרדס, ואט-אט העמיק וחקר עד הבין שספר הספרים הוא הדבר שמדבר אליו יותר מהכל.
מכיוון שאהבה למוזיקה היא דבר שלא נעלם גם עם כמיהה תנ"כית, החליט בר שהתנ"ך נראה לו מקור לא מנוצל דיו מבחינה מוזיקלית. המסקנה המתבקשת: הגיע הזמן להפוך את הסיפורים התנ"כיים לשירי היפ-הופ, מה לא?
זמן קצר לאחר מכן השתתף בר בסמינריון של ארגון "פרזנטנס", ושם פגש את החצי השני שלו. זלצברג, בן למשפחה דתית, בוגר המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית ומוזיקאי בעל אולפן הקלטות בירושלים. הרעיון של בר מאוד מצא חן בעיני זלצברג, ואחרי סשן של נגינה משותפת היה ברור לשניים שהם הולכים על זה. אבל לא סתם: הם החליטו לקחת את הפרויקט צעד אחד קדימה, ולנסות להעביר באמצעותו שיעורי תנ"ך לדורות הבאים - בעיקר בארצות הברית. ב"פרזנטנס" ובארגון ROI - התומכים ביזמים יהודים צעירים - נרתמו לעזרתם של השניים.
"איך ששמעתי את המילים של מאט, ואחרי הנגינה שלנו, הבנו שנינו שאפשר לעשות מזה משהו גדול. אומר זלצברג. "התנ"ך הוא מדהים ויש בו עומק גדול, ולפעמים הנוער מפספס את זה. עם הפרויקט הזה אנחנו מנסים לקחת את אותו נוער, ולגרום לו לאהוב את התנ"ך"
אתם לא חוששים שהעיסוק בתנ"ך דרך עולם התוכן שהראפ נותן, ובצורה הזו, אמנם יספק את הגירוי המיידי, אבל יוכל להפוך את העיסוק בתנ"ך לרדוד יותר, או לגרום למי שרואה אתכם להסתפק בזה ולוותר על הלימוד המעמיק בתוכו?
"זאת שאלה שחשבנו עליה הרבה. המטרה שלנו בסופו של דבר היא לגרום למי שיושב מולי את ההתעניינות הראשונית - גם בתנ"ך וגם במוזיקה. זה עלול להיעצר שם, אבל אני מקווה שלא. אנחנו מאוד מקווים שסשן כזה איתנו יגרום לאותו ילד או אותה ילדה לקחת את הסיפור, או את הטקסט שכתבנו ביחד בשיעור, לחקור אותו ולהעמיק בו, ודרך זה להמשיך הלאה את הלימוד".
איך ילדים מקבלים אתכם?
"בהתחלה זה תמיד סימן שאלה כי בראש של הילדים - כל פעילות חינוכית היא קודם כל מטלה. ואז אנחנו באים לכיתה והם רואים את שנינו עם הגיטרה, הביט בוקס והאווירה מיד הופכת להיות פחות פורמלית. יש לנו יתרון בזה שאנחנו לא המורים ה"סטנדרטיים". כמובן שגם היחס הוא אחר, וכשמתחיל הסשן של הכתיבה השוטפת, והלימוד המשותף, כמעט תמיד בסוף כולם שרים ולומדים ממש בהתלהבות".
והממסד, זאת אומרת הרבנים והמורים בכיתות שאתם עובדים איתם, מה דעתם?
"גם להם בהתחלה זה לא ממש ברור, ויש חשדנות, אבל ברגע שהם רואים את האפקט שיש לזה על התלמידים הם נכנסים לעניין ומשתפים פעולה .מטבע הדברים המוסדות הקונסרבטיביים בארצות הברית יותר פתוחים לעניין, אבל לאט לאט אנחנו מקבלים יותר ויותר הזמנות גם למקומות אורתודוכסיים, ומי יודע אולי יום אחד גם מקומות חרדיים ירצו שנופיע בפני הנוער והילדים שלהם".
נראה לכם אפשרי לעשות כזה פרויקט בישראל, או שזה מותאם רק לקהל אמריקני שעולם הראפ הוא העולם המוזיקלי המרכזי שלו?
"האמת היא שכרגע הטקסטים שלנו הם רק באנגלית, וכמו שאמרת - הנוער האמריקני שומע כמעט רק ראפ, ככה שהחיבור שלו לזה הוא מאוד טבעי. אבל כמובן שהיינו שמחים לעשות את זה גם פה לקהל מקומי. באופן אישי, לי זו תהיה הגשמת חלום.
"נכון שמבחינה מוזיקלית אנחנו מושפעים בעיקר מאמנים כמו נאז (ראפר אמריקאי), אבל אני גם מאוד אוהב את הדג נחש ואת
מה שהם עושים, מה שאומר שאפשר לעשות היפ-הופ בעברית ולהתאים את החומר לתלמידים בארץ".
אבל אם אני כבר לא כל-כך נראה כמו תלמיד תיכון, אין סיכוי לראות אתכם?
"בארצות הברית אנחנו מופיעים הרבה עם החומר שלנו, וגם פה אנחנו מתכננים לעשות סיבוב. מלבד הרצון שלנו להשפיע על תלמידים לאהוב תנ"ך ולהתעסק בו, במהלך הביקור שלנו בארץ אנחנו מתכוונים גם להופיע. אנחנו כותבים גם חומרים, כמו השיר שמופיע בקליפ שצילמנו לשיר "קין והבל", שיש להם גם משמעויות למציאות שלנו. "השומר אחי אנוכי" מייצג את המשבר בסולידריות החברתית שקיימת בעולם, וחומרים מעין אלו, כך אנחנו מאמינים, יכולים לגרום למחשבות לא רק אצל תלמידים, אלא בכלל אצל כל מי ששומע אותם".
לפנייה לכתב/ת 
