למה סיפורי אונס מבלבלים אותנו?

מה עשה שכם לדינה? הסיפור מתעתע. על פי הכתוב - "'וישכב אותה', 'ויענה', 'ותדבק נפשו', 'ויאהב', 'וידבר על לב הנערה', 'טימא', 'שכב את בת יעקב'". מדוע האונס מבלבל את הקהילה, והאם קולה של דינה, שלא נשמע, היה מצליח לפזר את הערפל?

רוחמה וייספורסם: 04.12.09 , 09:11

נהג המונית המנומס

כהרגלי יצאתי היום קצת מאוחר מהעבודה ואוטובוס לא יושיעוני... הסתערתי על המונית הראשונה שעברה בכביש. נהג המונית היה מנומס והדרך עברה בשקט בדיוק עד שהתחילו החדשות והקריין הודיע שבבדיקת מעבדה התגלה ש-DNA שנמצא על המותקפת שייך ל'מאבטח'. נהג המונית פתח לראשונה את הפה: 'צריך לאסור מסיבות רווקים' ומיד המשיך: 'היא בטחה הייתה שם אתם, שיכורה'. 'אבל אמרו שהיא יצאה מדירה פרטית...' ניסיתי לשרבב טיפת אינפורמציה 'לא יכול להיות. אני מכיר את הדברים האלה, יוצאים למסיבת רווקים, הבנים והבנות שותים ואז הם מסתבכים ביחד'. 'אתה זוכר במקרה ש'הם' לא הסתבכו אלא היא נאנסה?!' צילצול מהסלולרי שלי הציל את נהג המונית מנוסעת מאוד לא מנומסת.

מדוע סיפורי אונס מבלבלים אותנו?

ליעקב ומשפחתו אין רגע נחת. מיד לאחר הגעתו לכנען מתואר אונס דינה. בעזרת סיפור זה ומעט מהפרשנויות שניתנו לו בספרות חז"ל נצא למסע קצר בעקבות נפתולי סיפורי האונס בקהילה (בראשית לד)

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ: וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ: וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה: וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם: ... וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה: וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה: וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם: וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם... וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה ... וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ: אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר:... וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם... וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי: וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ.

איך זה התחיל? זו השאלה הפורמאלית ומאחוריה מבצבצת פעמים רבות השאלה–תקווה אולי היא אחראית למה שקרה לה: 'דינה בת לאה' יצאה 'לראות בבנות הארץ'. 'יצאנית בת יצאנית' יגידו עליה חז"ל ויאשימו אותה ביציאה מיותרת מפתח הבית.

זה היה אונס? הסיפור משתמש בפעלים רבים לתאר את המעשה המיני שעשה שכם בדינה: 'וישכב אותה', 'ויענה', 'ותדבק נפשו', 'ויאהב', 'וידבר על לב הנערה', 'טימא', 'שכב את בת יעקב' זה מתעתע. המספר משקף את הבלבול הקהילתי לנוכח מעשה האונס. אולי זה בגלל שקשה לנו להאמין לרוע שהמין האנושי מסוגל לייצר, אולי זה בגלל שאין לנו כוח לשאת את האשמה, אולי זה בגלל שמעשי אונס משבשים לנו את האמונה בעולם מסודר ובאמון בסיסי בין בני אדם. אולי זה בגלל שאונס קרוב מחייב אותנו לנקוט בפעולה (פעמים רבות נגד דמויות מוכרות ואהובות). מה עשה שכם לדינה? לאורך כל הסיפור לא נשמע קולה של דינה. האם קולה של דינה היה מצליח לפזר את הערפל? נדמה לי שנאיבי לחשוב כך. קרבן האלימות מושפע גם הוא מהתשוקות הגלויות והסמויות של הקהילה. גם הוא עלול להתבלבל בין קרבה לאלימות, גם היא עלולה לקחת על עצמה אחריות גדולה מדי, גם הוא עלול להאמין שעדיף 'לתת לזה לעבור'.

למה אסור לאנוס? לכאורה שאלה מבהילה ומיותרת. אסור לאנוס כיוון שאונס פוגע בזכות הבסיסית – זכות האדם על גופו. למרות הפשטות הסיפור מתבלבל ולפעמים גם אנחנו. הסיפור מדבר על החרפה המשפחתית: 'טימא את דינה ביתו', 'טימא את דינה אחותם' והחתימה החזקה: 'הכזונה יעשה את אחותנו'. הפגיעה בכבוד הגברים של המשפחה היא, לפי הסיפור, החטא האמיתי של שכם ועל כך תשלם העיר כולה. ואם לרגע חשבנו שאונס כשלעצמו אסור, סיום סיפור הנקמה של שמעון ולוי מבהיר שלא כך הם הדברים: 'וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ' שמעון ולוי עשו לנשות שכם בדיוק מה שעשה שכם לאחותם.

ולקינוח – תעתוע נוסף בסיפור הוא היחס למעשה של שמעון ולוי. האם המספר מצדד בהם או באיפוק של יעקב? איזה 'ציון' מקבל המניע לאיפוק של יעקב - פחד מיושבי הארץ? האם הטיעון: 'הכזונה יעשה את אחותנו' הוא טיעון מוחץ המצדיק את מעשה הנקמה? האם הייתה דרך אחרת לפתור את המעשה?

והקינוח של הקינוח - מה היה סופה של דינה? האם אשה שנשפטת חברתית כ'יצאנית' שנבעלה לגבר זר תוכל לזכות בחיים שיש בהם נחמה?

הנבעלת מן הערל קשה לפרוש

כאמור, קולה של דינה לא נשמע בסיפור וחז"ל שאוהבים את הפתחים הפתוחים שמשאיר הסיפור המקראי, מהדהדים את עולמה של דינה. והנה הדהוד אחד:

" 'ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו' רבי יודן אמר: גוררים בה ויוצאים, אמר ר' חוניה הנבעלת מן ערל קשה לפרוש" (בראשית רבה, וישלח, פ)

חכמים דורשים את עוצמתה של המילה 'ויקחו' ומבהירים שדינה לא רצתה לצאת מבית ה'ערל' ואחיה נאלצו לגרור אותה החוצה. קשה לבנות ישראל לפרוש מהערלים. האשמה? הומר במקום הלא מתאים? תחושות נחיתות של גברים יהודיים מול ה'גבר האחר'?

ולא ערב לך?

השאלה המטרידה 'האם לא נהנית מהאונס'

עולה בהקשרים שונים (ולראייה מפוקפקת - נהג המונית...) גם חז"ל שאלו את השאלה הזו שיש לה נפקות משפטית עצומה – אם אשה נשואה נבעלה לרצונה – היא אסורה לבעלה, אבל אם היא נאנסה היא מותרת לו. ואם היא נהנתה?

על השאלה הזו השיבה אשה חריפה ואמיצה תשובה ניצחת לרבי יוחנן (ירושלמי סוטה, יט ע"ד. מתורגם לעברית)

"אשה אחת באה לפני רבי יוחנן ואמרה לו: נאנסתי.

אמר לה (רבי יוחנן) ולא ערב לך בסוף?!

אמרה לו: ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב לו?! וקיבלה (רבי יוחנן)"

האשה החכמה לא נכנסת עם רבי יוחנן לדיון בשאלת ההנאה, היא לא הייתה יוצאת מזה. יתר על כן, היא טוענת טענה עקרונית – ההנאה שלי, אם הייתה או לא הייתה, לא רלוונטית לכך שנעשה בי איסור (אני לא בטוחה שההשוואה לאדם שאוכל ביום כיפור כל כך מבריקה. אבל נפרגן לה על האומץ ומהות הטיעון). ההנאה של הנאנסת, ההתנהגות הקודמת שלה, ההקשרים והפרשנויות לא רלוונטיים. האשה החכמה מנקה אותנו מרעשי הרקע של ההאשמות. רבי יוחנן השתכנע.

זה מטריד אותי

לפני כמה שבועות יצא לאור בשעה מאוד טובה ומוצלחת ספרה של המשפטנית, ד"ר אורית קמיר, "זה מטריד אותי – לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית" (כרמל / הקיבוץ המאוחד). לנוכח התעתוע התרבותי, מציע הספר חכמה, בהירות סדר ומובנוּת. ספר חובה בכל מקום עבודה שמכבד את עצמו ואת עובדיו. שלא נהיה מוטרדים ומבולבלים.