עובד הקים ועד? לא כדאי לפטר אותו

זה קרה בסוף השבוע שעבר: כותרת מדכאת הודיעה כי עובדי הוסטל "לב השרון" לניצולי שואה בפרדסיה, מאיימים לסגור אותו ולהשליך את המטופלים לרחוב. הסיבה: אחת העובדות במוסד הקימה ועד עובדים ופוטרה באופן משפיל במיוחד.

מדובר בעובדים קשי יום, שמשרד הבריאות מעסיק דרך חברת כוח אדם, והם דורשים להפוך לעובדי מדינה. העובדת, רוחל'ה אברהם, "נתפסה" כשחזרה למוסד מפגישה בהסתדרות - והמנהלת שלה הורתה לה להסתלק לאלתר ואפילו לא לאסוף את חפציה, ואף הזעיקה את המשטרה. ההסתדרות הפעילה אולטימטום: אם אברהם לא תוחזר לעבודה תוך יום, ההוסטל פשוט ייסגר. האיום עבד, והעובדת חזרה לעבודה - במשרדה של המנהלת.

"הכניסו אותי ל'בית האח הגדול', בהשגחה צמודה", מספרת אברהם, "הם עוד לא הכירו בנו כוועד ולא מדברים אתנו, ואני חוששת שנצטרך לשבות. אבל לפחות חזרתי לעבודה".

פוטר או התחזה למפוטר?

הסיפורים הללו חוזרים על עצמם בשנים האחרונות שוב ושוב. העבודה המאורגנת חזרה לאופנה, ומדי שבוע קמים במדינה ועדים חדשים ומאגדים את העובדים במסגרת ההסתדרות או ארגון "כוח לעובדים". ההנהלות המאויימות מנסות להרוג את ה"שד ההסתדרותי" כשהוא קטן וממהרות להיפטר מיוזמי המרד.

לפני כחודש אירע אירוע דומה במפעל האריחים אקרשטיין בירוחם. עובדי המפעל, הטוענים שההנהלה הרעה את תנאי העסקתם, מנסים להתאגד ב"כוח לעובדים". גם כאן, כמו בבית האבות בשרון, היה מדובר בוועד שההנהלה לא הכירה בקיומו. זמן קצר אחרי הקמת הוועד, קיבל אחד מחברייו, אלכס בבייב, מכתב פיטורים. בהנהלת אקרשטיין טוענים שהם בסך הכל נענו לבקשה של בבייב, שאכן ביקש לפני כשנה שיפטרו אותו. בבייב טוען שהתחרט מזמן, ושבוודאי שאינו רוצה להיות מפוטר כעת, כשיש לו הזדמנות להילחם על שינוי התנאים הגרועים שבגללם לא רצה לעבוד.

עובדי אקרשטיין, כמו עובדי בית האבות, איימו בשביתה מיידית במקרה שבבייב לא יוחזר לעבודתו מיד. בבייב אכן הוחזר, אבל שההנהלה עדיין לא הכירה בהתאגדות ולא פתחה אתה במו"מ, ונראה כי המפעל צועד לקראת שביתה.

פוטרת? יופי, עכשיו אתה סלב

 הראשון והמפורסם מ"מפוטרי הוועדים" הללו היה אלון לי-גרין מרשת בתי הקפה קופי-בין. גרין, שעבד כמנהל משמרת באחד הסניפים בתל-אביב, ניסה להקים שם ועד - ופוטר מיד. הוא עתר לבית הדין לעבודה בסיוע ההסתדרות. המקרה, שפורסם לראשונה ב-ynet, עורר סערה תקשורתית והפך אותו לסוג של "סלב".

בהנהלת הרשת טענו - גם בתקשורת וגם בית הדין - שגרין היה עובד גרוע ופוטר בלא קשר לוועד. אלא שגרין, שעבד בבית הקפה חודשים ארוכים לפני פיטוריו, טען שלא שמע לפני כן אף מילה רעה על תפקודו. בית הדין השתכנע ואילץ את הרשת להחזירו לעבודה. גרין הקים את הוועד והפך לאחד העובדים היחידים בתולדות המדינה שהצליח להשבית בית קפה. נפתח מו"מ, והעובדים זכו, לבסוף, לתוספות שכר נאות.

"יכול להיות שלפעמים מפטרים עובד והוא הולך הביתה בשקט, ולהנהלה זה משתלם, אבל יש הרבה מקרים, כמו אצלנו, שהפיטורים פועלים כמו בומרנג", אומר כיום גרין, שבינתיים הפך לעוזרו הפרלמנטרי של ח"כ דב חנין (חד"ש). "הפיטורים שלי יצרו מודעות ציבורית. הפכתי לסמל, והתקשורת אוהבת סמלים. התקשורת היא כלי חזק שיכול לעזור לעובדים. עובדה שברגע שחזרתי לעבודה הם הפסיקו חלק מהעוולות, כמו גזילת הטיפים. היינו מנצחים במאבק גם בלי התקשורת, אבל מתקשים להגיע להישגים כל כך גדולים".  

"אלון-לי רצה להקים ועד מהרגע שיצא לשוק העבודה", מספר צעיר שעבד באותה תקופה בקופי-בין כמנהל זוטר, "בהנהלה אמרו שהעבודה עצמה לא עניינה אותו, שהיא הייתה בשבילו רק הזדמנות למימוש האידיאולוגיה. זה נכון, אבל זה לא נתן להם זכות מוסרית או חוקית לפטר אותו. הוא הבין את זה וידע להשתמש בזה. הוא עבד טוב רק בשביל שאחר כך הם לא יוכלו להגיד שהוא עבד גרוע. הוא תיזמן הכל נכון ועבד יפה מול התקשורת. עשו לו עוול, והוא מינף אותו כדי להשיג את מה שרצה". 

טיפשי, וגם לא חוקי

חשוב לציין כי החוק אוסר לחלוטין לפטור עובד בגלל שהקים ועד. "חוק ההסכמים הקיבוציים אוסר על כל ענישה של עובד בגלל שאיגד את חבריו", אומר עורך הדין שאול הזנפלד, מומחה לדיני עבודה המשמש כיועץ בפורום המומחים של אתר חיפוש המשרות Alljobs, "המעסיקים פיתחו שיטה: ברגע שהם התחילו לראות שהשטח מתחיל לתסוס - הם זיהו את ה'טרבל מייקרס' ומיהרו להיפטר מהם. המחוקקים גילו את זה, והבינו שזה מרתיע עובדים ומונע מהם להתאגד. הם התערבו ואסרו פיטורים כאלה".

"למעסיק גם אסור לפגוע בארגון שמאגד את העובדים, כמו ההסתדרות או "כוח לעובדים". אם פעילים מגיעים להיכנס למפעל או לחנות לגייס עובדים ולהפיץ חומר, אסור להפריע להם להיכנס. אני יודע שזה קשה למעסיקים במגזר הפרטי. יש להם תפישת עולם שאומרת, המפעל הוא הבית שלי ואסור לגוף חיצוני להיכנס אליו. אבל החוק אומר למעסיק: עם כל הכבוד, יש אינטרסים ציבוריים יותר נכבדים מהאינטרס הפרטי שלך".

מה קורה אם העובד שפוטר היה פשוט עובד גרוע? ברוב המקרים, כשמפטרים עובד שמקים ועד, טוענים שהוא לא תפקד טוב.

"איפה הם היו עד עכשיו? למה לא פיטרו אותו קודם?"  

לפעמים המנהלים טוענים שהעובד כבר היה מיועד לפיטורים והקים את הוועד כדי להיאחז בקרנות המזבח. 

"חברות בוועד היא לא תעודת ביטוח. בבית הדין לעבודה יש מדי יום דיונים על השאלה, מה הסיבה האמיתית לפיטורים של עובדים. זה דומה לפיטורים של עובדים במילואים ועובדות בהריון. יש מעסיקים שמפטרים עובדים מסיבות לא חוקיות וממציאים תירוצים, ועובדים שפוטרו מסיבות ענייניות וממציאים תירוצים מסוגים אחרים".

אם נתעלם לרגע מהשאלה החוקית והמוסרית, אתה חושב שלמעסיק שרוצה למנוע הקמה של ועד כדאי לפטר את המארגן?

"לפעמים כן. בטווח הקצר זה יוצר רעש שמסכן את העסק, אבל בטווח הארוך זה עשוי לחסוך למעסיק בעיות יותר גדולות. עובדים מאוגדים הם חזקים יותר ולמעסיק שווה להתאמץ כדי למנוע את התארגנותם".

יש מעסיקים שמוכנים לשלם הרבה לעובד כזה, ורק שיעזוב אותם בשקט, ועובדים שמוכנים לוותר על העקרונות בשביל כסף טוב. מה קורה במקרים כאלה? 

"לסיטואציה כזאת קוראים שוחד. אם העובד מושחת, זאת בעיה. אבל למעסיק שמציע הצעות כאלה כדאי לזכור שהוא עלול למצוא את עצמו מול עובד רציני שיפתיע אותו ויתעקש לחזור לעבודה. במקרה כזה, בית הדין יכול לאלץ אותו לא רק לשלם לעובד פיצויים אלא גם להחזיר אותו על אפם ועל חמתם של הבוסים". 

מכרת את הוועד? תסתדר בלעדיו

לא כל העובדים שפעלו ב"שיטת אלון-לי גרין" הצליחו להקים ועד. אחד מאלה שבינתיים נכשלו בכך הוא דוד אלקסלסי, עובד במפעל טכנולוגיית להבים מתפן, שניסה להקים מחדש ועד שהיה קיים במפעל בעבר ופורק. אלקסלסי טוען שההנהלה ניסתה לפטר אותו. לפי שעה, נראה שהתוצאה במשחק היא 1:0: פיטורים לא יהיו, אבל כנראה גם לא ועד.

עובדי להבים - מפעל מתכת בשליטת משפחת ורטהיימר (שנשאר בבעלותה גם אחרי מכירת ישקר) - מאוגדים בהסתדרות ומשלמים לה דמי-חבר, אבל אין להם ועד. הם הסכימו לוותר על קיומו לפני כ-13 שנה, תמורת הטבות שכר. "בשנתיים האחרונות עושים במפעל הרעת תנאים", טוען אלקסלסי, "צמצמו לנו בהיקף של המון הטבות, מדמי ההבראה ועד מתנת יום ההולדת לעובד". אלקסלסי, שעובד בחברה 30 שנה - החליט להקים את הוועד אחרי שהועבר, לטענתו, מתפקיד ניהולי כמנהל מוצר לעבודה כפועל ייצור - תוך ביטול הטבות שנהנה מהן בעבר, לטענתו, כולל רכב.

"אני רק אחד מ-40 עובדים אחרים שהורידו אותם בדרגה", טוען אלקסלסי, "המנ"כל החדש, רונן נוביק, עושה את זה בשביל לפנות מקום לאנשי שלומו. עושים דברים הזויים: לוקחים אישה שעובדת כמזכירת מנכ"ל עשר שנים, ומעבירים אותה לייצור".

"ההנהלה איימה בפיטורים"

אלקסלסי החל לגייס עובדים, "אבל מהרגע שזה נודע להנהלה, התחילו באיומים והפחדות. כינסו את העובדים והזהירו אותם שלא יצטרפו", הוא אומר, "אסרו עליהם לדבר אתנו. ועלינו איימו בפיטורים". בהנהלה סירבו להגיב לטענותיו.

אלקסלסי פנה להסתדרות וביקש סיוע. בהיותו חבר הסתדרות, הוא זכאי לסיוע משפטי, ועורך דין מטעם הארגון אכן פנה למפעל והזהיר מפני פיטוריו. אבל כשביקש שההסתדרות תתערב למען הקמת הוועד - נתקל בבעיה. בהסתדרות דרשו שאלקסלסי יחתים שליש מהעובדים על עצומת תמיכה בהקמת הוועד, ואלקסלסי סירב. "העובדים מפחדים לדבר אתי", הוא טוען, "ומלבד זאת, אין צורך בכך כי כבר היה ועד, שפורק בקומבינה מושחתת".

אבל בהסתדרות לא מוכנים להעניק לאלקסלסי הנחות. "אנחנו רוצים שיהיה ועד במפעל ומוכנים להילחם על כך", אומר יו"ר מרחב הגליל המערבי בהסתדרות, אשר שמואלי, "אבל מאחר שהעובדים ויתרו על הוועד, הם צריכים לאסוף את החתימות מחדש".

הוועד פורק בהסכם תמוה שנחתם לפני 15 שנה. הוא עדיין תקף?

"אם היו באים עובדים חדשים בידיים נקיות ודורשים לבטל אותו, אולי היה אפשר. אבל החבר'ה שרוצים עכשיו לחדש את הוועד חתומים על ההסכם בעצמם. כולל אלקסלסי עצמו". 

ההנהלה אוכלת את מה שבישלה

למרות מקרים כמו זה של אלקסלסי, היועץ הארגוני מני גל סבור שלהנהלה אף פעם לא כדאי לפטר עובדים שמקימים ועד. "לפטר עובד שנלחם על זכויותיו זה צעד לא אפקטיבי, נקודה", אומר גל, "זה מהלך שלא נולד ממחשבה אלא מכעס ונקמנות. ברוב המקרים, לא מדובר בעובד שהגיע לעבודה לפני יומיים, ואם הוא לא פוטר עד עכשיו, אני לא רואה סיבה לפטר אותו. זה צעד שקשה להסביר לעובדים אחרים, לתקשורת ולבית הדין, ולכן, הוא כמעט תמיד משיג את המטרה ההפוכה". 

אז למה מעסיקים עושים את זה?

"בגלל הרצון בשליטה. מבחינתם, הם צודקים: המנהל משקיע כסף ותקציבים, מנסה להביא את העסק שלו להצליח בסביבה תחרותית, ולא רוצה רעש. הרעש פוגע במוניטין של העסק ויוצר סיכון. אבל דווקא מתוך השיקול הזה הייתי מצפה מהם לנהל את העובדים בצורה מושכלת ולא כוחנית. כשהמנהל מפטר את מי שיוצר את הרעש הוא מקבל רעש יותר גדול. מי שרוצה שקט, שינהל עם העובדים דיאלוג שקט וקונסקרוקטיבי ולא כוחני".

יש מנהלים שחושבים שכדאי לספוג קצת רעש בטווח הקצר כדי לא להיתקע עם ועד בטווח הארוך.

"אז שידאגו מראש לייצר עובדים מרוצים. עובדים מקימים ועד כשהם לא מרוצים. מתי מתחילה תסיסה? כשהמעסיק לא מתייחס יפה. להתייחס יפה זה לאו דווקא לשפוך כסף. זה לדבר בגובה העיניים. זה לשתף כשיש רווחים, ולהסביר את המצב כשיש בעיות. קח את הדוגמא של תפרון. הרבה שנים לא היה שם ועד. מתי הם התאגדו? כשהם ראו שההנהלה פעלה בצורה לא איכותית. בסופו של דבר, כשהעובדים עושים בעיות להנהלה, סימן שזה מגיע לה".

מה אתה חושב על עובדים גרועים שמקימים ועד כדי למנוע את הפיטורים של עצמם, ואחר כך ממהרים להתלונן?

"אני לא חושב שזה שכיח. לרוב, כשעובד כבר מסתכן בהקמת ועד, הוא מונע ממצוקה אמיתית. אבל כמו שזה לא ראוי לפטר עובד טוב, אז זה לא בסדר להקים ועד כדי לקדם עניינים אישיים. בכל מקרה - ביחסי עבודה, כל אחד מקבל בסוף את מה שבישל".