האם התינוק שלי באמת יצטרך את כל זה?
עוד טרם לידתו של בנו, אוהד דרור נקלע לבור שאין לו תחתית: מסע אינסופי של קניות, שחלקן חסרות תכלית, בעידודם של משווקים שמאלצים אותו לקנות "רק את הטוב ביותר" לילד שלו
תינוק חדש הוא תמיד אירוע מרגש. במיוחד כשהוא הראשון. באופן טבעי הוא תמיד יזכה לקבל הכול חדש, ובמידה מסוימת הוא נהנה מרגשי האשם של הוריו הצעירים שיעשו הכול בשבילו. "אולי נתחיל ישר מהילד השני?" ככה נוכל לחסוך את כל הדברים שמן הסתם נקנה ולא נשתמש בהם לעולם. שיסתדר לבד.
מרגע הכניסה להריון ועד רגע היציאה לאור של הצאצא המיוחל אני נחשף לחוויות כצרכן שמקיפות אותי 360 מעלות ואין לי ממש סיכוי לברוח מהן מבלי לאבד את כספי ואת שפיותי על הדרך.
אז כן אנחנו בהריון ואפילו די מתקדם, יותר מתקדם ממה שאני רוצה להאמין או להתרגל אליו. לפחות אני בשלב שבו הבנתי שאין דרך חזרה, ואין לאן לברוח, וכל מה שנותר לי בשלב הזה הוא לעמוד בתור צופה מן הצד ולנסות לחוות את העניין מיד שנייה, בעודי מנסה לחלץ קריאות התפעלות מתזוזה אקראית בבטן שבקלות הייתה יכולה להתפרש כתנועת מעיים עם רוח גבית.
למה צריך מתקן לייבוש בקבוקים?
"אנחנו צריכים להתחיל לעשות קניות לקראת בואו של היורש", בישרה לי אשתי ברוב פאר והדר, כאשר חיוך בלתי מבוטל נסוך על פניה. מה שלא משאיר מקום לפרשנות אחרת מאשר הסתבכתי עכשיו בבור ללא תחתית.
זה מתחיל מהדברים הבסיסיים כמו מיטה ושידת החתלה, ועובר לכל מיני המצאות של משווקים שזיהו קהל יעד פוטנציאלי במצב רגשי של תפו"א שנאפה במיקרו.
אל תמכרו לי את הקלישאה של "בשביל הילד שלי רק הכי טוב", גם אני רוצה את טובתו של הילד שלי לא פחות מכל איש מכירות באחת מרשתות השיווק של מוצרים לתינוקות, ויש הרבה כאלה.
אחרי הדברים הבסיסיים, מגיע שלב העגלה שזה מקום לדיון נפרד, אבל בין לבין יש את "חבילת הלידה" או בשמה האחר - "דברים שאני לא ממש צריך". ואני לא מדבר על המוצרים הרגילים כמו מוצצים, בקבוקים, חיתולים וכו', אלא על רשימת דברים שהומצאו על ידי משווקים שכל תפקידם הוא לגרום לאמהות תחושה שאם הן לא יקנו אותם, הן אמהות לא טובות.
ה"אל זז" למשל, שכל מטרתו היא למנוע תזוזה של המזרון שמונח על משטח ההחתלה, או מסרק, זה לא שהילד נולד עם פונינט אורגינל שמצריך ספר צמוד ופן כל שעה עגולה, או מתקן לייבוש בקבוקים, לכל כלי שאני רוחץ יש לי מתקן נפרד? אי אפשר לשים את הבקבוק על מגבת?
הבעיה בדברים האלה היא שאין לזה סוף. כל אמא ניזונה מרשת החברות הקרובות שלה, ולכל אמא יש את הדבר הכי חשוב לדעתה, כך שמספיק ששאלת 3 או 4 אמהות לעתיד וקיבלת רשימה של דברים שמצריכה משכנתא, ומספר החנויות שבהן אפשר למצוא את הכי זול משתנה בערך כמו החלטת הממשלה על משמעת המים.
אני לוקח בחשבון שכל מה שאגיד עכשיו נובע מבורות מוחלטת ומעצם העובדה שאני לא ממש מכיר את הצורך, אבל אמהות, השתגעתן לגמרי.
תקנו, אני יודע שזה חלק מהחוויה שלכן וחלק מהרגשת האימהות שלכן, אבל אל תבלעו בשקיקה כל מסר שיווקי נפוח שכל מטרתו למכור לכן דברים שאתן לא צריכות.
לפנייה לכתב/ת 
