לאן נעלם יוסל'ה? הפרשה שהסעירה את המדינה

31/01/61: היכן יוסלה שוחמכר?

למעלה ממאה אלף צופים נלהבים ועליזים צפו בפורים האחרון בעדלידע שעברה ברחובות ירושלים. הורים וילדיהם הצטופפו על המדרכות, כולם לבושי-חג, וקידמו במחיאות-כפיים את המוצגים השונים. איש מהנאספים לא שם לבו לאישה בודדה, שהלכה לאיטה על המדרכות נועצת מבטיה בגבות הצופים, משפילה מבטה למטה על מנת לראות גם את הילדים המחופשים.

מפעם לפעם ניצנץ משהו בעיניה אך מייד באה האכזבה המרה. וכך, בעוד הקהל הרב קורא קריאות שמחה, מנפנף בידיו ופורץ בנחשולי צחוק - הלכה לה אידה שוחמכר וחיפשה את בנה יוסל'ה. למעלה משנה חלפה מאז ראתה אותו באחרונה 

והיא קיוותה שמא, בדרך כלשהי, יבוא גם יוסל'ה לחזות בעדלידע. אאולם דבר לא הועיל. אידה שוחמכר חזרה לביתה שבחולון עייפה ונכאת-רוח. מקשיבה בחצי אוזן לצהלת הילדים והוריהם. ממנה נמנעה שמחה זו.

הרבה "פרשות" ידענו באחרונה. אך אין ספק, שהמוזרה בכולן, ייתכן שגם הקשה מכולן לפיתרון - היא "פרשת שוחמכר". כל המאמצים המוקשעים כדי למצוא את הילד ולהחזירו להוריו לא העלו דבר. לא הועילו צווי בית-המשפט העליון, וחיפושי המשטרה ופעולת מודיעין מסועפת, וניסיונות תיווך שונים. אי-שם ייתכן בארץ, ייתכן בחו"ל, יישב הלילה יוסל'ה שוחמכר ב"סדר", וייתכן שאפילו יאמר את ציטוט "ארבע הקושיות". אין ספק, שהוא ילד מפותח מכפי גילו.

...כך חולפים החודשים ובאופק אין כל סימן לפתרון בעיה זו. הכל פרט לשוטרים עצמם כבר איבדו את התקווה שהילד יימצא. ייתכן שהוא באמת בחו"ל. ייתכן, וזו דעה רצינית ביותר, שהסב בעצמו כבר איבד את השליטה עליו ואין הוא יודע מקום הימצאו. "בכל פשע אנו מחפשים את העבריין", אומרים השוטרים, "אבל כאן אנו מחפשים את המתלונן עצמו. זה דבר שאינו ידוע בתולדות המשטרות בעולם".

(צילום: יריב כץ)

06/07/62: יוסל'ה הוברח מהארץ לשווייץ, לצרפת - עד ארה"ב

יוסל'ה הוברח מישראל לשווייץ, שם הוחזק כשנה, ואחרי-כן הועבר לצרפת. לאחר תשע חודשי שהייה בצרפת, הועבר הילד, דרך סקנדינביה לארה"ב. לניו-יורק הוא הגיע ב-12 במארס השנה. מסתבר, שהוא לא היה מעולם בלונדון.

יוסל'ה הועבר על פי רוב ממקום למקום בלבוש של ילדה. עקבותיו נתגלו בבית זנוויל גרטנר, מחלק חלב מחסידי סטמר, הגר בברוקלין. זהותו אושרה כאשר אחד העוקבים אחריו נכנס לחצר הבית בו התגורר, הסיר את הכיפה מעל ראש הילד וגילה את הסימן עליו מסרה האם, אידה שוחמכר, לחוקרי החטיפה.

מסתבר, כי בסך הכל היו מעורבים בחטיפתו ובהסתרתו של יוסל'ה כתריסר אנשים, ביניהם שני רבנים, אחד מהם מ"נטורי כרתא". יוסל'ה יוחזר, כנראה, ארצה יחד עם אמו, הממריאה היום בדרכה לארה"ב, כדי לקבל את ילדה. מיד עם בואו ייחקר יוסל'ה ע"י חוקרים ממפלג הנוער, והחקירה תתנהל, כנראה, בבית משפחה שוחמכר בחולון. עם גביית העדות, תמשיך המשטרה בהכנת התיקים נגד האזרחים הישראלים, החשודים בחטיפת הילד ובהסתרתו. יחד עם זה תדון הממשלה בישיבתה הקרובה בהצעה למתן חנינה לכל המעורבים בפרשה. יש לצפות כי ההצעה תועלה על-ידי שר הפנים, מר שפירא. לא מן הנמנע גם שמר שפירא יבקש לכנס ישיבה מיוחד של הממשלה. רוב השרים מתנגדים לחנינה.

משטרת ישראל כבר עשתה את כל ההכנות לקראת בואו של יוסל'ה שוחמכר לארץ. השוטרים שיחקרו את יוסל'ה לא ילבשו מדים, כדי שלא לעורר בילד את ההרגשה, שהוא נחקר ע"י המשטרה. השוטרים גם ישתדלו שלא להטרידו יתר על המידה.

מסתבר עתה, כי מטה הפעולה הישראלי שעסק בעיקוב וחקירה בפרשת יוסל'ה, הוקם בסוף חודש מארס בשווייץ. שם היה מרכז הפעולה, משם יצאו ההוראות ושם נאסף כל החומר.

יוסל'ה משחק "דמקה" - ומסרב להצטלם

משך יותר משעה ניסו אתמול פקידי משרד-המשפטים האמריקני בניו-יורק לדובב את הילד יעקב גרטנר, שהוא ללא סופק יוסל'ה שוחמכר, כדי שישתף עימם פעולה, אך מאמציהם היו לשווא - יוסל'ה סירב לומר להם דבר. הם ניסו לשכנעו, שיסכים לפחות להופיע בפני צלמי העתונות, אך הילד הסביר, שדבר זה נוגד את הדת היהודית. לכן נאלצו הצלמים לעזוב את המקום, מבלי שיעלה אפילו בידיהם לראותו.

יוסל'ה מוחזק "אי-שם ברובע הדרומי של מנהטן בניו-יורק". מאז נתגלה במוצאי-שבת מקום מגוריו בברוקלין. עם הילד נמצאים שלושה עובדים של מחלקת ההגירה, השומעים אידיש.

משרד המשפטים האמריקני - המטפל בפרשה זו בדרג גבוה ביותר - החליט לספק לעתונאים תמונות של הילד ולהימנע מקיום מסיבת עתונאים. מיד לאחר שנודע דבר איתורו שוחמכר, החלו העתונים להפעיל לחץ כבד על משרד המשפטים, כדי שיגלה להם אינפורמציה. המשרד ראה עצמו נאלץ להיענות, במידת האפשר, ללחץ והחליט להרשות לצלמים לצלם את הילד.

הצלמים המתינו בחדר סמוך לחדרו של יוסל'ה, בעוד פקידי משרד המשפטים מנסים לשכנע את הילד שיצא לחדר הסמוך ויצטלם. אולם יוסל'ה עמד בתוקף בשלו: "זה נגד הדין".

אלה שראו אותו, מוסרים, כי יוסל'ה נראה בריא בהחלט ומצב רוחו טוב. הוא משחק ב"דמקה" עם שלושת שומריו ועם שתי נשים, שגם עליהן הוטל לדאוג לו. השומרים מרוצים מהתנהגותו ואומרים, שהוא מתנהג "כפי שילד צריך להתנהג". אין הוא מראה סימני עצבנות או דאגה, הוא משוחח בחופשיות עם השומרים ועם שתי הנשים, מאזין בקשב רב לסיפוריהם ומידי פעם פורץ בצחוק יחד עם ידידיו החדשים.

חוקריו, לעומת זאת, העלו עד כה חרס בידיהם. עם אלה הוא מסרב לשתף פעולה ואף אינו משיב על שאלותיהם.

לאחר החקירה הראשונה, היו כה מופתעים נוכח שתיקתו והתנהגותו האדישה - הוא נראה חולם, כאילו הסתגר באיזה עולם פרטי משלו - שנראה להם לרגע, כי המאורעות שעברו עליו בתקופת נדודיו הארוכה השפיעו על שפיות דעתו.

אולם עתה ברור, כי חששות אלה לא היו מוצדקים. שומריו, הנמצאים במחיצתו 24 שעות ביום, מתארים אותו כילד חביב, פיקח ונורמאלי בהחלט. הוא אוכל - מזון כשר, כמובן - מתפלל, ואינו נראה כלל מודאג על היותו מוחזק בבית ללא אפשרות לצאת לרחוב.

זנוויל גרטנר, אצלו הוחזק יוסל'ה בברוקלין, קיבל הודעה משלטונות ההגירה, כי מותר לו לבקר אצל הילד, אם ירצה בכך - אולם האיש לא בא לביקור.

(צילום: גלעד קוולרצ'יק)

04/07/62: אני חוזר בשמחה - אבל...

"האם אתה שמח לחזור לישראל?" שאלה פשוטה זו אבדה לה פשטותה כאשר הוצגה לילד בן עשר ששמו יוסל'ה שוחמכר. כלום טעיתי כאשר הבחנתי בזיק של אירוניה בחיוכו? ילדים מסוגלים להוליך שולל, ביחוד כשהם פקחים. ויוסל'ה הוא ילד פיקח. "מובן, שאני שמח", השיב באידיש לאחר שניה של היסוס "אבל..."

הילד לא סיים את המשפט. אבל - מה? שאלתיו.

"אבל, יש דבר אחד, שבגללו אינני שבע רצון", אמר. "כתוב בתלמוד, שאין היהודים צריכים ללכת לישראל לפני בוא המשיח".

"כתוב בתלמוד?" הקשיתי. "היכן?"

"זה לא כתוב בצורה כה ברורה בתלמוד", הסביר הילד, "אבל מאמר חז"ל כולל רמז. על כל פנים, ה"תוספות" אומרות זאת בבירור".

המשפטים האחרונים אמר הילד בצורה מכאנית, כאילו שיננו לו אותם פעמים רבות. האם נעשתה לו "שטיפת מוח" ע"י אותם אנשים, שהחזיקוהו בשלוש השנים האחרונות? אולי. ואם כן, הרי ש"שטיפת המוח" נעשתה רק לגבי יחסו לישראל. בכל הנושאים האחרים מדבר הילד ללא מעצורים נפשיים וללא ניסיון להתגדר במליצות ו"בקיאות במקורות".

"נגד התורה"

אותם ישראל ואמריקנים, שטיפלו בו מאז הועבר לרשות מחלקת ההגירה של ארה"ב, התאהבו בו ממש. יוסל'ה שיחק אמש "דמקה", האזין לסיפוריהם המצחיקים ולעתים הציג שאלות רק כדי לשמוע אותן תשובות מצחיקות שהיה נוהג לקבל.

"מדוע לא רצית להצטלם כל הזמן?" - שאלתיו.

"משום שזה נוגד את התורה" השיב בחיוך רענן.

בהופיע צלם, היה יוסל'ה נוהג לכבוש את פניו בכפות ידיו. אולם, תמיד היה מציץ בין אצבעותיו כדי לראות מי ניצח ב"קרב" - הוא או הצלמים.

דברים בטלים

בהיותו מנותק מן העולם החיצון, בדירה בת שלושה חדרים בבנין מחלקת ההגירה, הרבה הילד להסתכל בטלביזיה. האם תחסר לו הטלביזיה כשיחזור לישראל? "לא", ענה יוסל'ה.

מה דעתו על הטלביזיה האמריקנית? - "שמונצס" - פסק הילד.

יוסל'ה לא גילה התרגשות או מבוכה שעה שהעמידוהו אתמול, זו הפעם הראשונה, בפני עיתונאים בקונסוליה הישראלית בניו-יורק. הסימן היחיד לעצבנותו: הוא פכר אצבעותיו בלי הרף. בעוד הקונסול, מר שלמה ארגוב, מדבר אנגלית ומזכיר את שמו, הסתכל בו הילד, בהבעה משועשעת על פניו.

ליד יוסל'ה ישבה אידה שוחמכר. הילד התבונן באמו בכל אימת שהשיבה על שאלה.

עיניו לא הביעו לא פחד ולא טינה. כאשר ביקשו העתונאים מיוסל'ה לומר מלים מספר - נרתע הילד בביישנות. ואז התערבה האם: "יוסל'ה, אמור משהו. אמור: 'אני יוסל'ה'..."

הילד ציית מייד והחל לומר באידיש: "אני, יוסל'ה שוחמכר, שמח להיות ביחד עם אמי ואחותי...".

"ועם אבי", תיקנה אידה שוחמכר.

"...ועם אבי", המשיך הילד. "ולחזור לישראל".

היה ברור שאימו היא אשר לימדה אותו לומר דברים אלה.

יוסל'ה נחון בזכרון בלתי שכיח ובצלילות מחשבה מתמיהה לגבי ילד בגילו. מה שלמד הוא זוכר על פה. שאלתי אותו בשדה התעופה: "יוסל'ה, אילו הייתי שליח מן השמיים, שיכול למלא את כל מבוקשך. מה היית מבקש שאתן לך?" הוא השיב: "תן לי ברכה". "איזו ברכה?" "כל ברכה שהיא", אמר הילד.

יוסל'ה סיפר לי שהוא מאמין בניסים, בביאת המשיח, ושהוא בוטח בכל דבר באלוקים. "כשאני רוצה משהו מאד מאד, אני בוטח באלוקים והדבר מתגשם". והוא גם הביא דוגמה: "תמיד חלמתי שיהיו לי סדרי משנה משלי, ועתה ידידי הישראלי נתן לי ספרים אלה".

יוסל'ה גם מאמין כי "לכל אדם יצר הרע משלו. עסקתי בלימודים והאיש רצה שאסתכל בטלוויזיה", אמר יוסל'ה כשהוא צוחק בקול רם.

ביקשתי לדעת אם הוא ישם טוב בלילה שלאחר הפגישה עם בני משפחתו. "לא כל כך טוב", אמר הילד. "התעוררתי מספר פעמים. זאת הייתה שינה קלה".

"על מה חשבת שעה שלא ישנת באותו לילה?" ביקשתי לדעת. לאחר רגע של היסוס, אמר: "על לימודיי".

"האם אתה מפחד מהלילה?" "לא", באה התשובה לאחר היסוס. "וחלומות בלהות אתה חולם?" "לא, לא, איני חולם כלל".

המאורע הגדול

המאורע הגדול ביותר שעבר עליו אתמול, אמר יוסל'ה, היה "שעה שראיתי את עצמי בטלוויזיה". הוא צחק וצחק ולא יכול להתאפק מצחוק שעה ארוכה.

מאוחר יותר שאלתיו מה בדעתו לעשות בישראל. תשובתו: "ללמוד בישיבה ולהיות יהודי טוב".

מוזר: כל אימת שיוסל'ה מדבר על דת או על ישראל נשמעים דבריו כדקלום ששינון היטב. אולם משחושבים על כך חדל הדבר להיות מוזר. שלוש שנים היה ילד זה סלע מחלוקת שעליו התנצחו שני עולמות.

06/07/62: הש.ב. מגלה ל"ידיעות אחרונות" איך נמצא יוסל'ה

בשבת שעברה, בשעה שש לפנות ערב, צילצל הטלפון בדירתו של ראש הש.כ. מעבר לקו בקע קולו של מפכ"ל המשטרה, יוסף נחמיאס, שאף בקושי הסתיר את התרגשותו. "ידידי", אמר לי ראש הש.כ. "זה עתה פנה אלי עיתונאי מסויים בשאלה, אם נכונה הידיעה שבידו, כאילו אותר מקום מחבואו של יוסל'ה שוחמכר בניו-יורק, וכי מועד תפישתו קרוב..."

קריאתו של נחמיאס אל ראש הש.ב., שכמוה היתה כקריאת אזעקה ואזהרה, גרמה לשיבוש גמור בתוכניות, שהכין לו למוצאי-שבת ראש הש.ב., שהוא בעל לאשה, אב לילדים, ואזרח רגיל מאד, הנוהג לבקר בתחרויות כדורגל ובהצגות קולנוע - ולווא דווקא בסרטים בלשיים...

העובדה הפשוטה כל כך, שעתונאי "עלה" בטרם מועד על הסוד הכמוס של איתור יוסל'ה בניו-יורק, וכי גם במקרה הזה ארעה "דליפה" (ומי כאנשי הש.ב. יודעים כי למעשה אין למנוע דליפה בשום עניין כאשר שניים או שלושה אנשים יודעים משהו) - עובדה זו היתה בשבילו אות לפעולת-בזק שהעסיקה אותו מרבית שעות הערב והלילה.

הוא הריץ הודעות דחופות לכל הגורמים בניו-יורק, להחיש את תפיסתו של הילד בכל האמצעים העומדים לרשותם, בו בערב, כלומר - עם צאת השבת. שכן היתה קיימת סכנה מוחשית מאד - למרות הפניה אל מצפון העתונאי המסויים, ולמרות הבטחתו כי ישמור את הסוד בלבו ולא יפרסמו טרם מועד - כי דבר איתורו של יוסל'ה יקבל כנפיים, ייודע למסתיריו, ואז, מספיק היה לו העבירוהו מביתם אל בית שכן, כדי לסכל את תכנית התפישה.

ואומנם, כך היה: המברקים יצאו אל יעדם, ושלטונות ההגירה האמריקניים נתבקשו לשתף פעולה. התוצאה: הילד נלקח עם צאת השבת, ולמחרת בבוקר נשם ראש הש.ב. כסוף השיער לרווחה, התייצב בפני שר הביטחון בירושלים, ויכול היה לומר לו: "המשימה בוצעה. יוסל'ה שוחמכר נמצא בידיים נאמנות".

"עליכם למצוא את הילד"!

קצת למעלה משלושה חודשים, למעשה - מאה ימים - נמשכה פעולת החקירה והעיקוב של הש.ב., עד שנתגלה הילד. בסוף חודש מרץ 1962 הגיעו כל הגורמים שטיפלו אז בפרשת יוסל'ה, ובראשם משטרת ישראל. למסקנה, כי העניין "לא יזוז", אלא אם כן יופעלו שרותי הבטחון החשאיים, בארץ ובחו"ל.

שר הבטחון דיווח על כך לממשלה, קרא לממונה על שרותי הבטחון והמודיעין (כלומר, האיש הממונה על מיכלול השרותים ומתאם את פעולתם), ואמר לו: עליכם למצוא הילד".

היום, בתום המבצע, מודים אנשי הש.ב.: "לא קיבלנו את המשימה ברצון. לא שמחנו לביצוע משימה שנראתה לנו מראש כ'אגוז קשה', משום שידענו שענין לנו עם יריב בלתי-ידוע. בשטח שהיה בשבילנו 'טרה אינקוגניטה' (ארץ לא-ידועה), מעולם לא לקחנו בחשבון, כי תפקיד מעין זה - פעולה בקרב הדתיים, בארץ ובחו"ל - יוטל עלינו. ועל כן, לא היינו מצויידים לכך".

לא מצויידים - פירוש הדבר שצעד הראשון, שהוטל על אנשי הש.ב., שריכזו את הפעולה - היתה "השתלמות" במה שהם מכנים כעת ה"לבירינט" של "הצרות אדמו"רים,רבנים וחסידיהם, מוסדות ציוניים וחוגים דתיים", בארץ ובחו"ל. משמע- לדעת מיהו הרב מייזיש, ומה בינו לנטורי-קרתא, ומה ההבדלים והאופי המיוחד של הרב מסאטמאר, והרב מלובביץ', והרב מבריסק והרב מגור, ומה תפקידה של מועצת גדולי התורה. לכך הקדיש הש.ב. לפחות השבועיים הראשונים של חודש אפריל.

בעת ובעונה אחת גוייסו בקרב השרותים הבחורים הדתיים, או בעלי מוצא דתי - ואמנם ישנם בחורים דתיים גם בקרה הש.ב. - ונשלחו לפעולה בארץ ובחו"ל. הממונה על שרותי הבטחון יצא בעצמו לחו"ל, בשווייץ הוקם המטה הראשי של המבצע, ובמשך שלושה חודשי החיפוש נמצא הממונה עצמו רוב הזמן בחו"ל. כשראש הש.ב. ממלא את מקומו בהעדרו בארץ.

תוצאת פעולת "תישבוץ"

במישרין גוייסו מקרב השירות בין 40 ל-50 איש ל"מבצע יוסל'ה", והללו נעזרו במנגנון הקבוע של הש.ב. בארץ ובחו"ל, כשגם נציג המשטרה עוזר לפעולה, והמשטרה בארץ ממשיכה בעבודתה. קשה להעלות על הדעת כמה ענפה היתה הרשת שאותם 40-50 אנשי ש.ב. פרשו על פני ארצות רבות, באירופה - אנגלי, בלגיה, צרפת שווייץ ואף אוסטריה. מחוץ לאירופה - בצפון-אפריקה ובמשך תקופה קצרה אפילו בדרום-אמריקה. ולבסוף - בארצות-הברית. במשך שלושת חודשי העבודה, לא שולמו לאנשי הש.ב. שום משכורות מיוחדות, מלבד משכורתם הקבועה, וגם לא נישכר אף אדם "מחוץ לתחום". אך היו תוצאות מרובות, כרוכות במסעים, כמעט סביב כל כדור הארץ, בחיפוש אחרי הילד.

השבוע צחק אחד מראשי הפעולה, וציטט את הנשיא קנדי שאמר אחרי כשלון הנחיתה בקובה: "הכשלון - הוא יתום. להצלחה - יש הרבה אבות...". איש הש.ב. חזר על האימרה, למקרא העתונות, בה צויין כי גורמים יהודיים ולא יהודיים ומוסדות בינלאומיים - גלויים וחשאיים - סייעו בידי הש.ב. במבצע יוסל'ה, הוסיף האיש:

"לא נעזרנו בשום גוף לא-ישראלי, פרט לעזרה טכנית שוטפת, המוגשת באופן רצוף ע"י המשטרה והאינטרפול. לא נעזרנו בשום גוף דתי מאורגן, במידה וקיבלנו אינפורמציה מיהודים, היו אלה יהודים שפעלו על דעת עצמם, ולא כנציגי גוף כלשהו".

עתה ניתן לסכם בבירור: איתורו של יוסל'ה אצל משפחת גרטנר, ברחוב פן 126 בברוקלין, ניו-יורק - בא כתוצאה מפעולת "תישבוץ", כשהתשבץ מתמלא אט-אט אותיות, ומשיב בצורה יותר ויותר ברורה על השאלות שהוצגו, לא הפ.ב.אי. ולא רבני ניו-יורק מסרו את כתובת הילד, ולא היתה שום הלשנה.

הכרת עולם חדש

פרטי הפרשה, בתחום המבצעי, אינם ניתנים כמובן לפירסום ברבים. אמת הדבר שאין הפרטים האלה עלולים לפגוע ישירות בבטחון המדינה, אבל מובן שפירסומם עלול להזיק ע"י חשיפת שיטות פעולה מבצעיות של השרותים בארץ ובחו"ל.

אבל על דעת ראשי השרות ניתן לקבוע מספר מסקנות המהוות היום בעיניהם נכסי-צאן ברזל לגבי הפרשה כולה:

• א. קבוצת האנשים שהתעקשו לא להחזיר את הילד, שייכים כולם לחוג של יהודים דתיים קיצוניים, הסרים למרותו הרוחנית של הרב מסאטמאר, כינוייהם של יהודים אלה שונים בארצות השונות. אך בין אם הכוונה לנטורי-קרתא בירושלים, לחוג אנשי דומב בלונדון, או לנאמני "משמרת חומתנו" בניו-יורק, - מוליכים כל החוטים, בסופו של דבר, אל הרב מסאטמאר.
  

• ב. בין החוגים השונים היה קיים מגע הדוק ומתמיד במשך כל תקופת נדודיו של הילד, על פני שוייץ, צרפת, סקנדינביה וארה"ב.
  

• ג. תכלית פעולתם של היהודים הנ"ל לא היה חינוכו הדתי של הילד, אלא ניצול אמצעי - אחד האמצעים העומדים לרשותם - כדי ללחום את מלחמתם נגד המדינה היהודית ונגד "שלטון החופשיים" במדינה היהודית.
  

אנשי הש.ב. הסיקו מסקנות אלה אחרי שלושה חדשים של עבודת נמלים, ששכרה - החזרת הילד מזה, - והכרת "עולם חדש" - עולמם של חצרות האדמו"רים, מזה. מסקנותיהם חייבות לשמש חומר מחשבה למוסדות המדינה, לאזרחים - ובכלל זה לאזרחים הדתיים.