איך מעבירים מישהו מסטטוס חבר לסטטוס בן זוג?
תמיד מנקר החשש הזה שהחברות תיהרס. אתה תגיד שאתה רוצה, והוא יגיד שהוא מעדיף אותך כחבר. הפחד הזה לרוב ישתק אותך כשתרצה להציע לו "ללכת לשתות קפה"
ככה נוצרות חברויות והיכרויות. מכיוון שלדעתי, לפחות, ההבדל הגדול בין זוגיות לחברות קרובה היא האינטימיות הפיזית, זה די בלתי נמנע שבשלב מסוים נרגיש איזושהי קירבה למישהו (או מישהי, אני לא שיפוטי), ונרצה לשדרג את היחסים בינינו. למען הסר ספק, וכדי שכל החברים שלי לא ישאלו אותי על מי אני מדבר, אני לא מדבר על מישהו ספציפי.
זה קרה לי בעבר, בעוצמות אלה ואחרות, וזה ימשיך לקרות, אני בטוח, ותמיד יש לי דילמה – מה לעזאזל צריך לעשות? איך מעבירים מישהו מסטטוס חבר לסטטוס בן זוג? תמיד מנקר החשש הזה שהחברות תיהרס. אתה תגיד שאתה רוצה, והוא יגיד שהוא מעדיף אותך כחבר (כלומר, הוא מעדיף לחפור לך על האקס, בעיות בלימודים, זיונים לא מוצלחים או הבחור שהוא יוצא איתו) מאשר "להרוס את הכל עם זוגיות" (כלומר, הוא לא מאמין שהומואים יכולים להיות זוגיים, וכשזה ייגמר כנראה שלא נדבר יותר לעולם ולא יהיה לו בפני מי לשפוך את הלב). הפחד הזה לרוב ישתק אותך כשתרצה להציע לו "ללכת לשתות קפה" (שזה שם קוד לדייט).
המשחק הפופולרי ביותר הוא "אני קשה להשגה"
מצד אחד, אפשר לעשות את הדבר הזה שכולנו שונאים לעשות ומצהירים שלעולם לא נעשה אבל עושים בכל זאת – לשחק. המשחק הרומנטי הפופולרי ביותר ברחבי העולם הוא המשחק "אני קשה להשגה". משום מה, כולנו בטוחים שלהיות קשה להשגה זאת הטקטיקה הנכונה כדי להשיג את מי שאנחנו רוצים, גם אם במבט ראשון הוא לא רוצה אותנו, אם נשחק נכון ונגרום לו לחשוב שיש לו סיבה לרצות אנחנו נגרום לו לשכב ולגרגר כמו חתול מרוצה.
"קשה להשגה" בין חברים זה משהו קצת אחר. אתה הרי מושג לחלוטין מעצם היותך חבר, ואתה לא יכול להיות קשה להשגה אם לא באמת מנסים להשיג אותך. אבל להיות קשה להשגה במקרה הזה משמעותו להכין את הקרקע להיותך קשה להשגה.
יש מגוון דרכים לעשות את זה: אפשר, למשל, לספר לו על הבחור המדהים שפגשתם אתמול, זה שהציע לכם נישואים כבר בדייט הראשון. אם מערכת היחסים שלכם מאפשרת לכם לחלוק חוויות קצת יותר כחלחלות, אתם יכולים להתרברב ביכולות שלכם בתחומים נוספים, שהרי הוא חבר שלכם ואתם רוצים לחלוק את הפרגון שקיבלתם.
הרעיון שעומד מאחורי כל הסיפור המתוחכם הזה הוא פשוט: רוב בני האדם, במיוחד בחברה שלנו, רוצים את הדבר הכי טוב שיש. את הסלולרי הכי טוב, הרכב הכי חזק, הטלוויזיה הכי גדולה, וכמובן, את הבנזוג הכי טוב. ואותם בני האדם גם נוטים לקבל המלצות של אחרים, ואולי אפילו לשנות את דעתם.
חברים, זה בדיוק המשחק אליו אני מתכוון.
כמובן, צריך לזכור לא למתוח את החבל יותר מדי, כי אם תשחקו אותה קשים מדי, הצד השני עלול להתייאש ואתם תצטרכו להתחיל הכל מההתחלה, במקרה הטוב, או לחפש חברים חדשים, במקרה הרע.
ומצד שני, מול הקשה להשגה עומד החמוד והנחמד, זה שלא משחק משחקים אלא נותן את כולו. זהו "ידיד הנפש". אם נשתמש באנלוגיית "האח הגדול" שוב, מדובר על אביב, שהודח בינתיים, ועל אותה איילה. ידיד הנפש יעשה הכל כדי להתקרב. הוא יישב וישמע את הסיפורים שלך על דייטים כושלים, ינחם ממעמקי הלב אחרי פרידה, יהנהן בחיבה כשתספר לו על מעלליך במיטה, יבוא איתך למסיבה ויעזור לך להתחיל עם בחורים בצורה הכי מפרגנת. בקיצור, החבר הכי טוב שלך כמו שאתה רגיל מימים ימימה, אבל משקיע פי ארבעה.
אז מה האינטרס בעצם של אותו מעוניין שמשקיע בך זמן ואולי אפילו דוחף אותך אל עבר אנשים אחרים? אני מאמין שזה די ברור - הוא הרי יהיה הבנזוג האידיאלי: מקשיב, מתחשב, נאמן, אוהב, איש סוד ועצה, והוא עושה את כל אלה כדי שתראה איזה מושלם הוא. שים לב שלפעמים הוא עלול למעוד ולזרום איתך קצת יותר מדי כשאתה מתלבט אם לזרוק את הדייט שלך. בסופו של דבר, הוא לא באמת רוצה שתצא עם אחרים, נכון?
עכשיו נשאלת השאלה המתבקשת: אם זה כל כך פשוט, למה אתה עדיין רווק?
