כמה זוכים לראות את עצמם במיטה עם תאומות?
קרפוּל תמיד נזהר לגבי דברים, ופה ושם הרגיש שדווקא הזהירות יש בה איזה דבר שקורא לסכנות לבוא, כמו קול בלתי נשמע, חלש אבל מתמשך. אם באמת יקרה לו פעם משהו נורא בזמן הגילוח, מה תהיה משאלתו האחרונה? סיפור לתחילת שבוע
זה היה אמור להיות עוד אחד מאותם אלפי גילוחים שביצע בחייו ושבמהלכם כל-כך נזהר שלא לעשות את אותה התנועה המכאיבה שחותכת בעור - התנועה החדה או המהירה או, הגרועה מכולן, העמוקה.
ברעד קל של היד, שליווה אותו עוד מן הגילוח הראשון, אז, כשהיה בסך הכל בן 13 ואפילו בחורות עוד לא היו לו בראש, החליק את הסכין במסלול הרגיל שהתחיל, בשביל המזל הטוב, בפיאה הימנית ומשם הלך מטה, אל עצם הלסת, חוזר באיטיות נגד כיוון הזיפים והלאה בכיוון הסנטר עד לפיאה השמאלית, הרחוקה.
נקודת התורפה שלו, הוא ידע היטב, היתה השקע בסנטר
הזיפים שלו היו רכים. הוא חישב שאם אי פעם ייפצע בזמן הגילוח, לא יהיה זה בגלל זיפים קשוחים שלחמו בסכין ויכלו לו, מפני שאותם היה מרכך מבעוד מועד. נקודת התורפה שלו, הוא ידע היטב, היתה השקע בסנטר.
וכמובן, הזהירות שלו.
קרפול תמיד נזהר לגבי דברים, ופה ושם הרגיש שדווקא הזהירות יש בה איזה דבר שקורא לסכנות לבוא, כמו קול בלתי נשמע, חלש אבל מתמשך.
לא מזמן קרא באתר של חברת ייצור ידועה של סכיני גילוח כיצד יושמה טכנולוגית החלל האחרונה על להבי הסכין של החברה. "הטכנולוגיה החדשה", היה כתוב שם, "תאפשר לכל אחד גילוח קל יותר ובטוח יותר". הוא רצה למצוא במאמר את המלים "שקע בסנטר", אבל למעט התייחסות כוללת לא מצא את שביקש. מיד כשסיים לקרוא את הכתבה בפעם השנייה, גזר אותה מהעיתון ותלה אותה באמבטיה לצד המראה. את הכותרת, "מעתה אנו מאפשרים את הגילוח הבטוח ביותר", הדגיש במארקר צבעוני.
מעניין שבקומה מעל, בחדר האמבטיה האחר, נתלתה אותה מודעה ממש, בצירוף מקרים נדיר, "סיכוי של אחד למיקי ברקוביץ'", כמו שאבא של קרפול אהב לומר על דברים יוצאי דופן. אלא ששם, למעלה, נתלתה המודעה בגלל דוגמנות הפנים של הגבר המופיע בה, שריתקה את תשומת לבן של הבנות שהאמבטיה שימשה אותן.
שמותיהן הפרטיים היו משפטי המזל שלו (צילום: ablestock)
קרפול, שלא ידע דבר אודות המודעה הזהה, מלמעלה, שטף את הסכין מהקצף ומהשיער שהוריד בהחלקה הראשונה והתכונן לקראת ההחלקה השנייה. הוא מילמל את משפטי המזל שלו, שלא היו בעצם אלא חזרה על שמותיהן הפרטיים של התאומות בנות גילו שחלקו את אותה דירה בקומה מעל ואת אותו חדר אמבטיה ואת אותה מראה שלצדה נתלתה המודעה. לעצמו איחל, בזמן שעמד עם הסכין בידו, שגם ההחלקה הזאת תבוצע ללא כל טעות.
בזווית העין ראה את השקע בסנטר.
הוא חלם להתפרסם ולהתחתן ולהתעשר, וגם להביא ילד
לקרפול היו הרבה חלומות שבשבילם רצה כל-כך לחיות. הוא חלם להתפרסם ולהתחתן ולהתעשר, וגם להביא ילד לעולם, קרפול ג'וניור, ולגור בארץ בה נולד למרות שלא היתה ארץ זהירה במיוחד ולגור בארצות אחרות ולטייל בכל מיני מקומות רחוקים ולדרוך על אדמה שאף אדם לא דרך עליה קודם. הוא גם חלם שהוא מנהל של חברה גדולה, בינלאומית, מוכרת. בעיקר היו לו חלומות שהוא מנהל. רק חלומות על כדורסל לא היו לו, למרות שהעניין הזה רץ אצלם חזק.
הגברים במשפחתו היו כולם נפילים, שני מטר לפחות, שאילולי חוסר הכישרון המובחן שלהם היו יכולים להיות מישהו או משהו במכבי תל אביב. הקבוצה היחידה ששמה הורשה בסלון הבית.
פעם אחת, רק פעם אחת, הציעו לו הצעה בתחום. זה היה בתיכון, כשהיו זקוקים למישהו שירשום את תוצאות הליגה בכדורסל של בית-הספר. בגלל שכולם רצו לשחק, בחרו בו להיות הרשם. וכך, בראשונה בחייו, זכה לחוות את חוויית הכדורסל מבפנים. קרפול כנראה היה הרשם הגבוה ביותר אי פעם. והוא תמיד נזהר שלא לטעות בניקוד.
השנים עברו, וקרפול שוב לא זכה בהזדמנויות להגשים את חלומותיו או את חלומותיהם של הוריו. עתה עמד מול המראה והביט בעצמו, ענן של קצף על פניו.
מישהי, נמוכה, שאהבה אותו בטלפון, אמרה לו שהקול שלו יפה באוזניה. קרפול התרגש מהמחמאה, ועוד באותו הערב נפגשו בראשונה. הוא עדיין זוכר את הגילוח המצוין חצי שעה לפני שיצא לפגישה איתה.
היא היתה נחמדה אליו כל אותו הערב, וכשנפרדה ממנו נישקה אותו על הלחי החלקה שלו ואמרה שהיה לה נעים להכיר. הוא חזר לביתו שיכור מאושר, ולא ידע אז שהנשיקה שנישקה אותו היתה של פרידה ולא של היכרות. הוא חיכה שתתקשר אליו, וארבעה ימים לא התגלח רק בגלל שלא התקשרה.
אחר צהריים אחד היא התקשרה ואמרה שלום.
קרפול אמר שלום.
היא שאלה אותו לשלומו, והוא אמר שהוא מרגיש טוב מאוד, רק קצת מבולבל מהפגישה של תחילת השבוע. היא שאלה על איזה פגישה הוא מדבר, ומיד הוסיפה ושאלה מה קרה לקול שלו. קרפול אמר לה ששום דבר לא קרה לקול שלו, זה הקול שלו, והיא השתתקה לרגע, כאילו עצרה כדי לחשוב, ושאלה עם מי היא מדברת. הוא אמר את שמו, קרפול, וחזר עליו פעם נוספת בטון שחשב לטון עליז, קרפול, והיא אמרה שהיא מצטערת על הטעות בחיוג וניתקה.
ביומן שלו, באותה שנה, כתב שהגילוח של התשעה באוגוסט, היום שבו התקשרה אליו ואמרה שטעתה במספר, היה אחד המכוערים. את הדף של החמישה באוגוסט, יום הפגישה עם אהבתו הטלפונית, תלש מן היומן ושמר במקום סודי, נמנע מן המציאות.
המים בחדר האמבטיה של קרפול ירדו זהירים מהברז, ועננים קלושים של אד היתמרו מתחתית הכיור אל המראה. בתוכה הוא עמד, מהכתפיים בלבד, מביט בעצמו, מתאמץ שלא לחשוב על דבר, ובעיקר לא על האפשרות שיטעה.
את הסכין שהחזיק עתה ביד ימין בחר בעצמו. כשירד לחנות הגדולה כדי לקנות את הדגם החדש, נעמד מול תריסר אריזות המונחות בשורה ארוכה, ורק אחרי שקרא את כל האותיות הקטנות שנכתבו על האריזות וחישב את חישוביו, בחר אחת מתוכן. לעצמו אמר שהסכין הזה בוודאי ייטע בו את הביטחון הדרוש לגילוח. סכין חדש, מהדגם החדש, עשוי בטכנולוגיה חדשה, ארוז בעטיפה אדומה ונמכר במחיר מבצע. כשהקופה האירה שלוש ספרות דיגיטליות, מחיר הסכין, חייך אל הקופאית והודה לה באופן אישי.
הוא הנחית את הסכין על לחיו הימנית וחש את הלהב העושה דרכו אל עצם הלסת התחתונה. זיפים קטנים, מרוככים, נעלמו יחד עם הקצף הלבן, ופניו החדשות נגלו לו דרך רצועת עור חלקה, חיוורת, אחידה בצבעה.
אם באמת יקרה לו פעם משהו נורא בזמן הגילוח, מה תהיה משאלתו האחרונה? היתה לו בחדרו מגירה ובה ערמת פתקי נייר ועליהן משאלות אחרונות בהחלט שכתב בשביל השעשוע, או אולי מתוך איזה זרם תת מודע, אפל ונכלולי. הוא רצה לפגוש את אבא שלו כשהיה בגילו, ולשחות עם דולפינים בבריכה, ולרדת את החרמון באופניים, ולשנות חלק מההיסטוריה הפרטית שלו, כמו למשל לחזור לימי התיכון ולשבת ליד אחת התאומות, לא משנה מי מהן, ולגעת לה בברך בזמן השיעור ולהרגיש איך זאת מלטפת לו את היד ועושה את עצמה כאילו היא מרוכזת בשיעור.
טוב, זאת היתה משאלה קצת ארוכה.
הוא שטף את הסכין במים החמים. שקע הסנטר היה היעד הבא. הוא כיוון את הלהב לפי מסלול ההתקדמות המשוער והניע אותו מלמעלה למטה, דרך הסנטר. פתאום תקפה אותו המחשבה ההיא. הוא חשב על הבחורה שראה יום קודם ברחוב שלו, בחורה מרשימה מאוד. כשעברה ברחוב שלו היא לבשה בגד שחור, אבל הוא ראה אותה גם באדום ובכחול ובלבן, ובעוד שני צבעים לפחות. מיד אחרי שנעלמה במורד הרחוב דימיין לעצמו את עצמו ניגש אליה ואומר לה, בלבן, שהיה מעוניין לדבר איתה אם לא איכפת לה ואולי גם מזמין אותה יותר מאוחר, בכחול, לסרט או להצגה, לפי בחירתה, וממשיך איתה, באדום, למסעדה על חוף הים...
מבלי משים חתך את סנטרו בתנועה זוויתית ועמוקה, גם זוויתית וגם עמוקה, השילוב הגרוע ביותר, וכשחש בכאב החד שפילח את פניו בשבריר של רגע, לא היה צריך להמתין ולראות כיצד הקצף על פניו משנה את צבעו, ואיך הצמר גפן מחליף גם הוא את הצבע, כי בתוכו כבר הבין את שקרה ומיד נפל אל הרצפה וניסה ביד חלשה לקרוע את העטיפה מעל אחת התחבושות הצבאיות שלקח לעצמו כשהיה בצבא וששמר שבע שנים בארון התרופות, אך זו לא נקרעה ואף עמדה יפה בנגיסת שיניו.
הוא חיכה בקוצר רוח - עוד רגע יופיעו התמונות של חייו
ברוגע התחיל מפרפר, אם אפשר באמת לפרפר ברוגע, וככל שפירפר כך נרגע כי הפחד הפך לסקרנות, לדעת כיצד ייראו רגעיו האחרונים, שניותיו המסיימות בהחלט. הדם נזל מפניו אל הרצפה ועוד רגע - הוא חיכה בקוצר רוח - עוד רגע יופיעו התמונות של חייו.
התמונה הראשונה היתה תמונה של דודתו עומדת בסלון ביתה עם שואב האבק הצהוב שרכש עבורה ומספרת שיש לה כרטיסים למשחק של מכבי נגד וארזה. הוא לא היה בטוח אם תמונה זאת ראויה לפרשנות כלשהי. מיד כשנמוגה תמונת דודתו הופיעה זאת של אחיה, אביו, לובש את החולצה מספר שבע, של השחקן שאותו העריץ ושדרש מכולם להעריץ כמוהו.
מקרוב, קרפול גילה שאכן הוא דומה מאוד לאבא שלו כשהיה בגילו. הפנים, הכתפיים הרחבות, הצבע של העיניים, השקע בסנטר... הכל חוץ מהאהדה לקבוצה ההיא ולספורט בכלל. הוא קיווה שהתמונה של אביו לא תהיה התמונה האחרונה. הוא לא רצה מוות סנטימנטלי מדי. לשמחתו, התמונות המשיכו להתחלף.
היתה התמונה שלו מנגן בגיטרה אקוסטית שירים מוקדמים של אריק אינשטיין, ולידו עומדת סבתו המורה לאקורדיון, גאה. היתה תמונה של ארואסטי, שאחיו הגדול תלה פעם כפוסטר בחדר אחרי שהתחיל לעשן ורצה לרצות את אביהם, ותמונה אחת של נחום גוטמן פתאום, בין תמונות חייו, סיום אסתטי מאוד לחיים שלו, ותמונה של החתולה שלו פלינה, קיצור לפלינופוביה, שנדרסה ביומולדת תשע שלו - זה שמעולם לא חגג.
ואז פסקו התמונות. קרפול נותר באפלה, שוכב על רצפת הפרקט של חדר האמבטיה, קרוב אל הפח העשוי בצורת סל כדורסל, מתנה ישנה מאבא, מדמם וכואב וממתין לאותה תמונה אחרונה, מאספת, שתותיר בו תחושה שחייו היו משמעותיים.
דקה אחת ארוכה, ובסופה זה קרה. התמונה האחרונה שחיכה לה, אכן הגיעה. קרפול העלה את חיוכו האחרון וצפה בה, מתענג עד אין קץ מהבחירה המוצלחת. כמה מעטים הם האנשים שזוכים לראות את עצמם, כמו במציאות, במיטה אחת עם זוג תאומות? שאל את עצמו. הוא היה מאושר ורצה להודות לכל מי שאפשר.
רק השטן, או אוהד הפועל מזדמן, כמו שאביו היה ודאי מצרף בשפתו הציורית, יכול היה לקלקל את האירוע העליז אילו היה נקרה למקום, ערני ופיכח, ולוחש על אוזנו של קרפול שבאותה שעה ממש התגלח גבר אחר, זהיר פחות וחסר כישרון במידה שווה, בסכין גילוח פשוט, סתמי, כמעט זול, בחדר האמבטיה שבקומה מעל, כשאחת התאומות קוראת לו לשוב לחדר השינה ואחרת לובשת מחדש את הגרבונים, לבדה, שם, על הספה הלבנה בסלון.
