לגעת באנקונדה. עמוס נחום מצלם חיות גדולות

"מה שהנחה אותי ברצון לצלם את הנחש הוא לא רק למלא את הצורך לראות חיות גדולות חדשות, אלא גם לחשוף בעלי חיים, שלמרבה הצער זוכים למוניטין שלילי בעולם ואחד מהם הוא האנקונדה", מספר ל-ynet נחום, המתגורר בארה"ב, בעת ביקורו בישראל השבוע.

"אחרי שחקרתי את עולמו של הנחש ומפגשים ממושכים עם חוקרים ואפילו עם ציידים שלוכדים את הנחשים כדי להביאם למוזיאונים ברחבי העולם, גיליתי שגם בקרבם עדיין שורר פחד ומסתבר שמעטים שהו איתם יחד במים, בסביבתם הטבעית". 

נחום הגיע לאזור כפרי, עשיר בחקלאות בברזיל ושם בין שדות אורז לנחלים בתוליים, הוא החל לחפש עם מדריכים מקומיים את נחשי הענק. "מתוך הבנה שאפילו שמו הלטיני של הנחש מציין את יכולתו המצויינת לשחות במים, מן הראוי לבלות איתו מספר שבועות במים. בעוד שמרבית הציידים נוהגים לרדוף ולחפש אחרי הנחש על קרקע יבשה", הוא מספר. "אחרי מסע בשטח, איתרנו פרט גדול בין הצמחייה העבותה. בזמן שהמדריך פחד להתקרב, הנחש בינתיים נכנס למים, שם הוא מרגיש בטוח ואני אחריו, עוקב באיטיות". 

 

המים הרדודים בנחל בעומק כמטר והעובדה שהם היו עכורים מעט, לא הרתיעו את עמוס, ששחה אחרי הנחש. "החלום שלי היה לתעד את הנחש מתחת למים ולכן והמתנתי לו ליד אחד השיחים בעיקול הנחל. לראות יצור כה גדול מתקרב אליך, אתה חייב לשמור על יציבות ולא לפחד. שזה אכן קרה, לראות את הראש העצום שלו, עם העיניים הגדולות והלשון הארוכה, חולפים ליד תוך מספר שניות, זו היתה תחושה מופלאה של חיה שנעה בקלילות במים למרות מימדיה הגדולים"

לדברי נחום, ברגע שהנחש ראה שהאדם מולו אינו מהווה איום, הוא פשוט "ביצע עקיפה" והמשיך בדרכו. "גם כשהוא נהנה מקרני השמש על היבשה, אפשר היה להתקרב אליו למרחק של 20 סנטימטרים. המדריכים שהיו איתי פשוט נכנסו להלם ולא האמינו שהעזתי להתקרב אליו והוא לא חנק אותי למוות".

התנהגות מכובדת כלפי החיות

גם המפגש של עמוס עם עשרות דגי חרב מסוג מרלין מפוספס במימי מקסיקו בעת מרדף אחרי אלפי סרדינים, שבה את ליבו.

"לפעמים היו באותה עת עשרות דגי חרב באורך של כמעט ארבעה מטר. כל אחד ניגש בתורו, כמו במחול מתוזמן לעבר הסרדינים ששוחים יחד ויוצרים מעין כדור גדול במים, מצליח להפריד במיומנויות דג אחד מכל החבורה, גורר אותו בעזרת אף החרב המחודד וארוך, וטורף אותו", מספר נחום. "כל הסיטואציה עצמה מתרחשת בשניות. מדובר בחיה המסוגלת לשחות במהירות מסחררת של כמאה קילומטר לשעה וצריך להיות מוכן לקראתם".

איך מצליחים לתעד את ההתרחשות מקרוב ועדיין לא להפריע לבעלי החיים? מבחינתו של עמוס, הכל מתחיל בהתנהגות מכובדת כלפי החיה. "אי אפשר להיכנס לטריטוריה של חיה מבלי לדעת את סוגי ההתנהגות שלה, את המרחק שאפשר להתקרב אליה מבלי להפריע להתנהגות הטבעית. אני לא יכול להפריע להם בעת האכילה גם בשביל תמונה נדירה. הסוד הוא להתקרב בעדינות ולהשקיף על הדינמיקה האדירה ביניהם מבלי להיות שם. פשוט לצוף במים ולחכות לרגע המתאים".

 

מפגש עם טורף על באנטארקטיקה

גם כלב ים נמרי, אחד הטורפים הגדולים והזריזים באנטארקטיקה, שניזון בעיקר מפינגווינים, לא הרתיע את נחום. "מבחינתי, הוא אחד מהטורפים הגדולים והמדהימים שיצא לי לפגוש", הוא מגלה. "כל אחד מהם מגיע לאורך של כשלושה-ארבעה מטר, יש לו שיניים חדות שיכולת לבתר כל דבר ומה שיפה במיוחד לראות אותו, הוא האופי בו הוא שוחה במים ומגלה גמישות של נחש".

נחום הצליח לתעד מספר פעמים את כלב ים הנמרי במרדף אחרי פינגווינים במים הקפואים. "הם מעדיפים לאכול פינגווינים צעירים, שלא יוצאים לים הפתוח ונמצאים בעיקר במפרצים קטנים. ברגע שהוא התמקד באחד מהם, הפינגווין יכול לספור את הרגעים האחרונים שלו על פני האדמה", הוא אומר. "גם אם הוא יהיה מוקף בפינגווינים רבים, ברגע שהחליט על הטרף, הוא ישקיע את כל האנרגיה שיש בו כדי לצוד אותו".

שיטת הציד של כלב הים הנמרי היא מתוחכמת ויעילה. לאחר שהצליח לתפוס את אחד הפיגנווינים, הוא יטביע אותו שוב ושוב במים עד שהלה ינפח את נשמתו.

"הוא יחזיק אותו בכפות הרגליים ויפצע לו את העור בכוונה. זו טכניקה יעילה לפני שהוא יתחיל לנער את הפינגווין מחוץ למים באגרסיביות, כדי שהוא יוכל כמו קצב מיומן, להפריד בין הנוצות ולהשאיר את הבשר נקי".

האם אפשר לצלם ולא להיפגע מבעל החיים? "למרות שלכלב הים הנמרי יש מוניטין של טורף מהיר ואכזרי, הוא בודק את בני האדם ומודד אותם במים, בגלל שאנחנו דבר חדש עבורו.

ברגע שמבינים את אופי הפעולה של הציד שלו, אפשר לזהות בקלות מתי ההיכרות הראשונית עם האדם הופכת לבעלת פוטנציאל לארוחה מבחינתו. פשוט צריך לשים לב מתי הוא מתחיל לשחות בסיבובים סביב הצולל, זה הרגע לצאת מהמים עד למפגש הבא", ממליץ נחום.

• לאתר "חיות גדולות" של עמוס נחום