אזרח העולם של הרוח

לו הייתי קוראת לו "ענק רוח" בחייו, היה ודאי מזעיף פנים ומוחק את חיוך הבודהא עם הגומות ומבקש לא להגזים. שבחים גדולים מדי, לטעמו, תמיד גרמו לו אי נוחות, אבל דן דאור מת לאוהביו, מעריציו ומוקיריו – ועכשיו אפשר לומר שלא היו לנו כמותו בדורו, וגם לא יהיו עוד כאלה.

הוא היה אזרח העולם של הרוח האנושית, ידען מופלג והדוניסט מלא עליצות, ילד סקרן וחכם זקן, מטייל נלהב

על פני הגלובוס – ובתוך המבוכים ובין בנייני הפלא של מילים בהמון שפות. מתוך המילים בחר לאהוב בעיקר את העברית ולהעניק לה מתנות בלתי צפויות: מסינית ומאנגלית ומצרפתית ומגרמנית, בתרגומים שהיו וימשיכו להיות מופתים קטנים ונסים גדולים של קשב עילאי למוסיקה של המילים המקומיות ולידע של הקורא.

כמו כן, גם תקווה לעורר עוד ועוד סקרנות מתפרצת, כזאת שאי אפשר לכבול בין כתלי האקדמיה, בדיוק כפי שאי אפשר היה לכבול אותו שם, או בכל מקום אחר שבו חירות המחשבה היא בגדר המלצה בלבד.

איש ספר אמיתי ניכר ביצריותו כשהוא מדבר על מה שקרא, ודן דאור ניחן גם באהבות וגם בשנאות יצריות לעולמה של הספרות המקומית. בעשרות שיחות על אודות ספרים היה לי העונג לשמוע עד כמה תיעב את הבינוניות הממארת של מה נחשב כאן ראוי וחשוב וייצוגי, ועם זאת היה בו הכוח להמשיך ולחפש את הניצוצות שיפתיעו אותו, את הברק שהלך ונעלם מבין הדפים שנכתבו כאן.

הקורא החכם ביותר

כשמצא את אותו ברק הכיר תודה לכותבים, וידע לגדל ולטפח אותם כמו"ל בהוצאת "חרגול", אחד מבתי ההוצאה

הבודדים שעדיין מאמינים באיכות, אבל לא רק כמו"ל, אלא גם כעורך, וכקורא הטוב ביותר והחכם ביותר שזכו לו אי פעם.

בין המתנות הגדולות שלו לשפה העברית צריך למנות את תרגומו ללאו דזה, את "108 שירים" - אנתולוגיה מופלאה של שירה סינית, את "מחצלת הבשרים" ואת לייה דזה – וגם את האחד שאהב במיוחד, "חיים סחופים" של שו פו, מסיפורי האהבה המעודנים והעצובים ביותר שנכתבו אי פעם, בסינית ובכלל.

כשהספר האחד הזה לא זכה לחיבתם של קוראים רבים, תהה דאור אם בכלל נותרו בינינו די קוראים שיכולים לצאת למסע בסין של המאה ה-18, ואי אפשר היה לומר לו – אם נותרו, הם כאן בזכותך, מפני שלא תבע לעצמו כל זכות, זולת הזכות לפקוח את עיני הזולת ולהפתיע אותו בפנינים לא-צפויות.

דלה פנינים

והוא דלה את הפנינים מן המאגרים התת קרקעיים של תרבויות העולם בחדוות גילוי מתמדת. שירי הגרדום של

כריסטיאן מורגנשטרן והפצוע האנגלי, ז'ורז' פרק ו"הנזיר והפילוסוף", ת.ק. בויל ו"עולמה של סופי".

לאיש מן המתרגמים המשובחים שקמו כאן לא היה מנעד רחב כזה של אהבות ובקיאות ויכולת לכלוא את הרוח במעופה, בין אם נשבה מהודו או מסין, מן הספרות האמריקנית העדכנית או מן הרומנטיקה הגרמנית של פעם, מפסגות הפילוסופיה המערבית והמזרחית גם יחד, ומסירי הבישול של כל התרבויות בתוכן התנהל באלגנטיות, בחן ובלי מאמץ.

מחמאות נהג להדוף במשיכת כתפיים ילדית. שבחים גדולים - במבוכה. נדמה לי שאף פעם לא עצרנו לחשוב על גודלה ואיכותה של תרומתו לתרבות שלנו, מפני שלא ביקש שנעצור ולא עצר בעצמו להתבונן במפעל הגדול שלו, רק רצה שיימשך: מי שיקרא בתרגומיו - יזכה ויתוודע למשבים מענגים של רוח אנושית גדולה.