הכת של רצון: "ללא אידיאולוגיה, רק סיפוק צרכים"

כַּת (שם, נ')

1. חבורה, עדה, קבוצה; סיעה הנבדלת באורח חייה או בדעותיה מן הציבור, והיא חיה בנפרד ממנו מרצון או מכוח נידוי.
2. ארגון דתי שחבריו מאוגדים בכוחה של אמונה דתית ייחודית ובלתי מתפשרת. החברות בה היא בדרך כלל רצונית, כללי ההתנהגות שלה נוקשים ויחסי הגומלין בין החברים הדוקים מאוד.
   

זו ההגדרה המילונית היבשה של כת, אך מי שמכיר מעט את עולם הכתות, יודע שהדברים מורכבים יותר - בייחוד בכל הקשור לעניין ה"חברות הרצונית". לדברי ד"ר גבי זהר, עובד סוציאלי המשמש יועץ למרכז הישראלי לנפגעי כתות, תנאי בולט נוסף להגדרת כת הוא קיומו של מנהיג מטעם עצמו, בעל אג'נדה משלו אידיאולוגיה ופילוסופיית חיים שהוא מקנה ל"נתיניו". שליטתו בהתנהגותם של חברי הכת, ואף במחשבותיהם, היא מוחלטת - תוצאה של שטיפת מוח שהם עוברים. עוד כוללת הכת ניצול כספי, פיזי, רוחני ורגשי של החברים בקבוצה, וכפיפות מלאה שלהם ושל ילדיהם למנהיג ולגחמותיו.

ד"ר זהר מכיר מקרוב את המקרה של גואל רצון, שנעצר השבוע בחשד לשעבוד עשרות נשים וילדים ועבירות מין, והוא קובע ללא היסוס כי ב"ממלכה" שלו בשכונת התקווה, כל התנאים הללו התקיימו לחלוטין: "חד משמעית, מדובר בכת".

גאולה מרצון - כל העדכונים ב-ynet:

• המעצר: רצון חשוד בשעבוד ובעבירות מין
• רצון נחשף: האשה ששברה שתיקה והתלוננה
• "לקחתי את הכי תמימות ומסכנות". זהו גואל רצון
• גואל רצון בחקירה: לא הפרתי חוק, הכל היה מרצון
  

"הייתה לו מטרה מאוד ברורה", מסביר ד"ר זהר את מניעיו של רצון, "שהנשים שהיו בקבוצה הזו ימלאו את כל צרכיו - פסיכולוגיים, כלכליים ומיניים. אין פה אידיאולוגיה גדולה, אלא כמו בכל כת, בראש ובראשונה המטרות האישיות שלו. כל מה שנעשה נועד לשרת אותן: משטר הטרור, וכמובן עבירות המין שמיוחסות לו. התקיים תהליך שיטתי ורצוף של שטיפת מוח כלפי הנשים שהצטרפו לכת. לא בטוח שהן ידעו מה מצפה להן, אך לאחר שהצטרפו, הופעל עליהן תהליך של לחצים ואיומים".

רצון עם שתיים מנשותיו. "הן מפחדות לצאת" (צילום: יובל חן)

"מדובר בכת במודל של כת סגורה, קומונרית", הוא מוסיף, "מודל שבו יש פיקוח רציף על המעשים, על המחשבות ועל ההתנהגות של החברים בקבוצה". כך למשל, הוא מסביר, חלק מהנשים "חנכו" את הנשים החדשות, והצטרפו למעגל האיומים והלחצים כלפיהן. "גם אם רוצים לעזוב את הכת, זה מאוד מסובך. הן מפחדות לצאת, וזה הופך את המשימה לבלתי אפשרית. זו התמכרות קשה, אך גם תהליך בלתי פוסק של איומים והפחדות".

ד"ר זהר מסכים לחלוטין עם חששותיהם של המשטרה ורשויות הרווחה, כי חלק מהנשים או הילדים ישלחו יד בנפשם במידה ויתברר כי רצון יורחק מהכת. "על פי סיפורים דומים שבהם טיפלתי בעבר, אני לא יודע אם תהיה התאבדות המונית - אך בהחלט ייתכנו מקרים של היזק עצמי, לילדים ולאנשים, גם חיצוניים, שנתפסים על ידי גואל ונשותיו כפועלים נגד הכת ומהדקים את החבל סביב צווארם. בין אנשים אלה ניתן למנות אנשי רווחה, אולי עיתונאים".

משולם ורצון אינם היחידים

הוא בהחלט סבור שהעלמת העין של הרשויות מהנעשה בחצרו של רצון, במשך כמעט 20 שנה, היא מחדל מתמשך. "היה פה פספוס גדול במשך שנים, כשהמיקוד הושם על גואל ולא על הנשים שהצטרפו אליו", הוא מסביר. "צריך לבדוק את הסיבות שבגינן הצטרפו הנשים והסכימו להיות מנוצלות, נשלטות באופן כה דרמטי, היות ועבורן מדובר במפלט - השאלה היא, מפלט ממה".

במדינת ישראל לא קיים חוק המתייחס לכתות - דבר שהיה יכול להקל מאוד את העבודה עבור שירותי הרווחה והמשטרה במקרה של רצון.

לכן, נאלצו במשטרה ובפרקליטות לבסס את החשדות נגד רצון על החוק האוסר סחר בנשים, הכולל סעיף האוסר על החזקת בני אדם בתנאי עבדות. במעצר מסתמכת המשטרה על פרשנות מרחיבה ביותר של אותו חוק וד"ר זהר לא חוסך בביקורת גם על כך: "למרות אמירה ברורה שחייבים חוק בנושא, אין כזה".

ייתכן שאחת הסיבות לחלל החוקי בעניין היא היותן של הכתות זרות למדי לנוף הציבורי הישראלי, כשהיחידה שנחרטה בתודעה במשך השנים הייתה הכת של עוזי משולם. אולם לדברי ד"ר זהר, אם מסתכלים מתחת לפני השטח, מגלים שמשולם ורצון רחוקים מלהיות היחידים: "בעשרות כתות בישראל מתקיים ניצול רוחני, נפשי ורגשי לא פחות מאשר בביתו של גואל רצון - אבל איש לא יטפל בזה עד שתגיע תלונה".