החלטתי לאפות עוגה עבור אשתי המדהימה
נשיקה וחיבוק לאהובתי בדרכה לכיתה ב' באולפן כדי ללמוד את שפת בעלה. חדור בחדוות עשייה ומרץ בלתי מרוסנים, שועט אל מה שנקרא מטבח, כוך פצפון בבית הקטנטן שאחי נתן לנו לגור בו עד שנסתדר. מתחיל במלאכת היצירה הקולינרית הראשונה שלי
נשיקה וחיבוק לאהובתי בדרכה לכיתה ב' ללמוד את שפת בעלה. ועבדכם, חדור בחדוות עשייה ומרץ בלתי מרוסנים, שועט אל מה שנקרא מטבח, כוך פצפון בבית הקטנטן שאחי נתן לנו לגור בו עד שנסתדר. מתחיל במלאכת היצירה הקולינרית הראשונה שלי. מפה, אני מחליט, תצא עוגת פאי לימון לתפארת האגו ולתפארת הזוגיות המלבלבת.
אני קורא את המרשם שתלשתי מעיתון האתמול. קורא וקורא, עד שאני מחליט שהבנתי. מתחילים עם הבצק? יופי! רץ למכולת של כהן וקונה את כל המצרכים. אחר כך אני מגלה שרובם כבר נמצאים במזווה הקטן שלא טרחתי לפתוח, כמובן.
מגרד לימונים, מפריד חלמונים, שופך את הקמח (חלק על הרצפה), מוסיף סוכר. לש ולש ולש. והרי זה פלא, הבצק יוצא. הכל זורם לפי המרשם. המטבחון נראה כמו אחרי סופת ציקלון, אבל מה זה לעומת מבטי ההתפעלות העתידיים של זקי אשתי, ואיך שהיא תשבח אותי בספרדית באוזני אמא שלה, שנמצאת אי שם במקסיקו. מפזר, בוזק מערבב, מקמח תבנית שנמרחה במרגרינה, מטפל במלית (מה זה מלית?)
חוזר למרשם לוודא שלא פספסתי דבר."לחמם תנור ב- 180 מעלות" כך כתוב כך אעשה. אבל רגע? אי ואבוי, בתנור יש אין ספור תוכניות אפיה ובמרשם אין מושיע בנושא. אולי אתקשר לאחותי לאה היא בטח תוכל להדריך אותי. אבל הגאווה הגברית שלי פותחת עלי פה "תתביש לך, אתה גבר! ואתה יכול לבד!" בוחר מנחש ובוחר תוכנית וממשיך במלאכת היצירה.
האגו הענק מוחק באבחה אחת את הרגש הסורר
אני קורא שוב את השורה. "להוסיף את גרגירי החומוס ולעטוף בנייר כסף". גרגירי חומוס? מה? מה קשור גרגירי חומוס לפאי לימונים? בטח יש טעות! בוא נקרא שוב. אבל לא. כתוב שחור על גבי עיתון "גרגירי חומוס". אולי בכל זאת אתקשר לאחותי? מציק לי המצפון, אבל האגו הענק עם הקלשון והחיוך המרושע מוחק באבחה אחת את הרגש הסורר. בלב חושש אני מפזר את גרגירי החומוס בתוך מלית פאי הלימונים במקום לפזרם מעל לנייר הכסף (הגרגירים נועדו להיות מעין משקולת, כדי למנוע תפיחת יתר, כפי שלמדתי לצערי באיחור).
ארוחת הצהריים המשותפת, שאשתי הכינה מבעוד מועד, כמובן, הסתיימה. בחששות כבדים אני מגיש לה פרוסת פאי לימונים פרי יצירתי. חיוכה המנומס מתחלף במהרה במבטים של גועל על חלקי חומוס שהתערבבו בפאי הלימון שהתערבבו בפרצי צחוק היסטרי, הגורמים לשכנים לרוץ לביתנו לראות מה קרה.
החגיגה על חשבוני היתה מושלמת. הזוגיות בינינו אמנם תפחה ושיגשגה והביאה לעולם שני בנים מקסימים, אבל נסיוני הקולינרי ספג מהלומה קשה ביותר, ממנה לא התאוששתי עד היום. ובכל פעם שהעליתי בפני אהובתי שתחייה אפשרות שאחזור למלאכת האפייה, עלו וצפו כל אותם גרגרי חומוס מתובלים במלית הלימונית. למדתי שפאי לימונים, גם אם עושים באהבה, עדיף לי לא לעשות בכלל.
האימייל של בני
לפנייה לכתב/ת 
