השילוב הקטלני של פוליטיקה ומדע

לפני שישים ושבע שנים הורעב פרופסור ניקולאי ואווילוב למוות בצינוק חשוך. גופתו נטמנה באדמה באנונימיות יחסית, ויש שאמרו שיחד עימו נקבר גם מדע הביולוגיה של ברית המועצות.

ואווילוב היה אחד מהגנטיקאים הבולטים והמוכשרים ביותר של אותה התקופה. הוא הקים בלנינגרד את מאגר הזרעים הגדול ביותר בעולם, ועמל יומם וליל על פיתוח זני צמחים חדשים ומשופרים שימנעו את הרעב שאיים מדי שנה על איכרי רוסיה בחודשי החורף. הסיבה להוצאתו המאולתרת להורג לא הייתה בגידה במולדת, ריגול או מעילה בכספים. חטאו היה שהשתמש בשיטות הקשורות באופן בלתי-נמנע לאבולוציה הדרוויניסטית.

ברית המועצות של שנות השלושים והארבעים לא הייתה מקום אוהד במיוחד עבור פרופסורים לביולוגיה. העובדות שהצטברו עד כה הראו באורח ברור כי בעלי החיים והצמחים שבים, באוויר וביבשה התפתחו כולם באמצעות הברירה הטבעית: היצור המתאים לסביבתו שורד ומעמיד צאצאים רבים ועל ידי וכך מעביר את תכונותיו לדורות הבאים. הנזיר המדען גרגור מנדל הראה כבר בסוף המאה ה- 19 כיצד מסוגלים יצורים חיים להעביר את תכונותיהם לדורות הבאים, וביולוגים רבים במערב השתמשו ביישומים המעשיים של תורתו כדי להכליא צמחים אחד עם השני וליצור זנים משופרים לתועלת האדם. רק במעצמה הסובייטית נקטע התהליך באיבו, כתוצאה ממעשה ידיו של טרופים ליסנקו, פוליטיקאי שהחשיב את עצמו למדען.

ליסנקו עלה לגדולה כאשר חשף שיטה חדשה שפיתח לדישון שדות, מבלי להשתמש בדשנים או במינרלים. הוא טען כי בדרך זו הצליח לגרום לשדה שלם להפיק יבול אפונים אפילו בזמן החורף הקשה באזרבייג'ן. העיתונות הסובייטית היללה את ה'מדען מן השורה', האיכר הפשוט שהתעלה על אנשי האקדמיה השכלתנים, וכעת עשוי לפתור את בעיית הרעב והבצורת ולהפיק יבול כפול מהשדות.

הקהילה האקדמית בברית המועצות קיבלה את מחקריו הראשוניים של ליסנקו בחשדנות, אך הסכימה להעמידם לבדיקה. אנשי המדע חזרו על הניסויים כפי שתיאר אותם ליסנקו, אך רק מעטים הצליחו לקבל תוצאות דומות. הם חשדו שמדובר בזיוף מדעי, והחלו להתנכר אליו.

בעיה נוספת הייתה שליסנקו יצא חוצץ נגד רעיון האבולוציה והברירה הטבעית, וטען כי הצמחים מסוגלים לפתח תכונות חדשות באמצעות 'כוח רצון' והסתגלות איטית. דהיינו, אם נחשוף צמח אפון אחד לקור, ונמשיך לקרר אותו עוד ועוד, הרי שאט-אט יסגל לעצמו עמידות לקור, אפילו לחורף המקפיא של רוסיה.

למרות תמיכת הממשלה בליסנקו, יצאו נגדו אנשי המדע בביקורת חריפה. אילו היה מתמודד נגדם במסגרת המקובלת של ניסויים ובדיקה מדעית, הוא לא יכול היה לנצח. אך ליסנקו היה חכם יותר: הוא עקף את המדענים ופנה ישירות לסטאלין בבקשה לתמיכה. ראשי המפלגה הקומוניסטית קיבלו את רעיונותיו של ליסנקו בזרועות פתוחות והעלו אותו על נס כמדען סובייטי וקומוניסטי הנסמך על כוח הרצון וחוזק האופי, בניגוד ברור לברירה הטבעית 'הקפיטליסטית' של המערב. ב- 1929 התקבלה ההחלטה כי אין להביע ביקורת על ליסנקו, והחלה תקופת הטיהורים הגדולה במדעני ברית המועצות.

בשנים אלו הופקד ליסנקו בראש האקדמיה של האיחוד הסובייטי למדעי החקלאות, וקיבל את האחריות על טיהור וביעור של מדענים סוררים מן האקדמיה. כל מי שהביע ביקורת על ניסוייו של ליסנקו או על התיאוריה שלו נשלח לכלא, למחנות עבודה או למוות – ולעתים קרובות מדי לכל השלושה גם יחד.

ליסנקו היה אחראי לפיטוריהם, לכליאתם ולהוצאתם להורג של מאות מדענים שכל חטאם היה שניסו לחקור גנטיקה ותורשה מנדליאנית בתוך גבולות ברית המועצות. הוא נותר בתפקידו כמנהל המכון עד שנת 1964 – שנים רבות שבמהלכן קפא על שמריו כל מדע הביולוגיה באיחוד הסובייטי.

אילו הייתה השפעתו של ליסנקו מתחילה ונגמרת באקדמיה בלבד, ניחא. אולם ללא מדע הגנטיקה וללא הבנת האבולוציה הנסמכת על הברירה הטבעית, לא יכלו המדענים הסובייטיים לפרש את המציאות כפי שהיא, והמחקרים הקלוקלים שערכו לא הצליחו להפיק תוצאות של ממש. איכרי ברית המועצות גוועו ברעב במילוניהם בשנות השלושים והארבעים כתוצאה מאסטרטגיות שתילה כושלות שקידם ליסנקו ומחלוקה לא נכונה של הזרעים בקרב האוכלוסייה.

ברעב הגדול של שנת 1947 לבדו מתו למעלה ממיליון בני אדם, וכלכלת ברית המועצות ספגה מכה קשה. הרעב הכבד הוא הסיבה לכך שהאיחוד הסובייטי לא חווה מעולם את תקופת ה'בייבי בום' שאפיינה מדינות רבות לאחר מלחמת העולם השנייה.

עם הזמן, מעמדו הפוליטי של ליסנקו החל להתדרדר עקב הרעב הנורא וחילופי השלטון שהגיעו בעקבות מותו של סטאלין ב- 1953. אולם עברו עשר שנים נוספות לפני שציבור המדענים קיבל היתר לבקר בשנית את עבודתו המדעית. צוות מיומן של מדענים ואנשי ציבור נשלח לבדוק מחדש כיצד עומדים העקרונות שקידם ליסנקו למול המציאות. הדו"ח הנוקב שפרסמו היה הקש ששבר את גב הגמל, וליסנקו נודה לשארית חייו מכל משרה מדעית וציבורית. הוא נפטר עשר שנים לאחר מכן כשהוא מוקצה על ידי הציבור והמדענים כאחד.

קשה להפריז בתיאור השפעתו המזיקה של ליסנקו על ארץ מולדתו. התיאוריות הכושלות שקידם, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהמציאות ומהקונצנזוס המדעי, הביאו להחמרה חריפה של הרעב. התלמידים והסטודנטים נאלצו ללמוד גיבוב של דעות ואמונות טפלות ותפלות שתוקפן לא נבדק באופן שיטתי ומסודר, וכל שוויין כקליפת השום. ההשלכות מגיעות עד ימינו, ומדעי הביולוגיה, הביו-טכנולוגיה והביו-רפואה ברוסיה עדיין נחשבים נחותים לעומת אלו שבמערב.

גם מדינות אחרות בעולם סבלו מהנזק שחולל: הסינים השתמשו בשיטותיו של ליסנקו לקידום החקלאות בארצם וסבלו מתקופת רעב קשה בתחילת שנות השישים. הערכות גורסות כי באותה תקופה מתו בין עשרים לארבעים מיליון סינים כתוצאה מהרעב הגדול שנבע מאסונות טבע ומניהול ממשלתי כושל של החקלאות.

מה הלקח שניתן ללמוד מפרשת ליסנקו? אם עניתם ש"ברור שהאבולוציה נכונה וליסנקו טעה כי הוא ערער על יסודות הברירה הטבעית," הרי שהחמצתם את הנקודה. האבולוציה היא אמנם תיאוריה מדעית שהוכחה כבר במאות-אלפי ניסויים נפרדים, באלפי מעבדות בעולם. אך יחד עם זאת, היא עדיין תיאוריה מדעית ולפיכך עליה להימצא בבדיקה מתמדת.

אם יבוא היום בו תיאורית האבולוציה לא תתאים לעדויות שיחשוף המדע, הרי שיהיה צורך להחליפה בתיאוריה אחרת, מוצלחת יותר. המדען שיצליח להגות תיאוריה שכזו יזכה לתהילת עולם, בדומה לדרווין, גליליאו ואיינשטיין שהציעו חלופות לתיאוריות מדעיות שכשלו. ברם, עד עתה לא התגלה ולו שמץ של ראיה כזו, ותיאוריית האבולוציה נהנית מבסיס מוצק כל-כך שקשה להניח כי תימצא סתירה שכזו גם בעתיד. אף אף על פי כן, הקהילה המדעית ממשיכה לחפש אחר אלטרנטיבות.

מוסר ההשכל האמיתי מן הפרשה, אותו הפנימו היטב בעיקר במערב, הוא שחייבת להתקיים הפרדה בין המדע לבין הפוליטיקה והאמונה האישית. המדע האידיאלי בוחן את המציאות, שהיא קבועה ומוחלטת, ללא משוא פנים. הפוליטיקה לעומת זאת, מושתת על יחסי הכוחות שבין בני אדם, ואלו נוטים להשתנות מזמן לזמן.

אחרון חביב, האמונה היא גורם הקיים בכל אדם ואינו חייב דין וחשבון למציאות. למרות טענותיהם של כהני כל הדתות, עד עתה לא הצליחה אפילו דת אחת להוכיח את נכונותה, או לכל הפחות את עליונותה על היתר. לפיכך, חופשי כל אדם להאמין בכל אשר ירצה, ובלבד שלא יציג את אמונותיו כמדע (כלומר, כמציאות), או ינסה לכפות את אמונותיו ודרכיו על אחרים.

המדע, עד היום, משמש כשיטה הטובה ביותר להבנת המציאות, ולפענוח דרכים חדשות ומוצלחות שמיטיבות עם האנושות כולה. כל כפייה השקפת עולם פוליטית או אמונה על המדע, תביא באורח בלתי-נמנע להשחתה של כל השלושה. באורח דומה, כל ניסיון ללמד את הדור הצעיר 'מדע' בהתאם לדרישות פוליטיות ו/או אמוניות, נידון לכישלון.

ליסנקו נפטר לפני שלושים וארבע שנים, אך רוחו עדיין שוררת במחוזותינו. רק לאחרונה התבשרנו כי גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך, ד"ר לאווירונאוטיקה, קובע את עצמו כבר-סמכא בנושאים מדעיים שהקשר בינו לביניהם קלוש במקרה הטוב, ומאיים לכפות על ילדינו להכיר דעות שאינן חלק מן המדע.

הדעות שהציג דומות לאלו של הבריאתנים בארה"ב, שדורשים ללמד בשיעורי המדע את האמונה לפיה נוצר העולם בשבעה ימים, כאילו הייתה שוות-ערך למדע האבולוציה. אביטל לא מסתפק בכך, אלא גם טוען כי לא קיימת התחממות גלובלית, וכי משבר האקלים הוא המצאה פרי מוחה הקודח של "הדת הירוקה".

כאשר התלמידים אינם לומדים לזהות את ההבדל שבין אמונה, דעה ומדע – וחמור מכך, כאשר המדען הראשי של משרד החינוך אינו מכיר בהבדל – איזה סיכוי יש לישראל להתקדם לתוך העשור הבא כמדינה מדעית מפותחת?

לבלוג של רועי צזנה