איך לא סיפרת לי כל הזמן הזה שאתה מובטל
הזוגיות המדהימה שלנו היתה כמו חלום שממנו התעוררתי אחרי חצי שנה כשגיליתי ששיקרת. כל הזמן הזה לא רק שהסתרת זאת ממני, אלא אפילו לא טרחת לחפש עבודה
אני לא יודעת היכן להתחיל, כל כך הרבה דברים עוברים לי בראש והמחשבות לא מפסיקות. אני חושבת שפשוט אתחיל בהיכרותנו.
לפני כשנתיים מצאתי אותך דרך אתר אינטרנט. כבר בפגישה הראשונה היה לנו כיף ביחד. בפגישה השנייה כבר התחלנו לדבר על חתונה ועל מספר האורחים שנזמין. שנינו ידענו שהחיבור בינינו מדהים. אני אף פעם לא חשתי כך כלפי מישהו.
אחרי הפגישה הרביעית כבר הזמנו טיול לחו"ל. בזמן שהיינו שם ביחד כל כך נהנינו, כאילו אנחנו יחד שנים. לא שבענו זה מזה, רצינו כל הזמן להיות ביחד וכך זה היה. אמרנו כל הזמן שזה ממש מוזר שבהיכרות כל כך קצרה אנחנו לא רוצים להיפרד. נפגשנו כל יום.
מהר מאוד פגשנו את ההורים ואת המשפחות. המשפחה שלך היתה מדהימה, קיבלה אותי מיד כאילו הייתי בתם, וכך גם מצד הוריי.
כך עברו להם החודשים. שנינו כאילו שרויים בחלום. וואו, ועוד איזה חלום. אחרי חצי שנה בערך גיליתי משהו. שיקרת לי.
גיליתי שאתה מובטל. לא סתם מובטל, אלא שבמשך שנה וחצי אפילו לא חיפשת עבודה. התברר שבחלק ניכר מהזמן שהיינו יחד שיקרת לי במצח נחושה. ראית אותי בכל יום ולא אמרת מילה על זה.
חצי שנה אחר כך, אתה עדיין לא עובד
לא האמנתי, איך זה יכול להיות? בכל פעם ששאלתי אותך לגבי העבודה ענית לי ואף פעם לא רמזת שאין לך עבודה. לא יכולתי לקבל את זה, כבר הייתי בטוחה שאנחנו מתחתנים ומקימים משפחה.
איך יכולת לעשות לי את זה? אמרת שלא ידעת איך לספר לי, אמרת שבגלל המצב הקשה במשק התייאשת ולא מצאת כלום.
ניתקתי קשר. אחרי שבוע התקשרת וביקשת שנדבר שוב, אמרת שאתה לא רוצה לאבד אותי, שאתה אוהב אותי ורוצה שאהיה אם ילדיך בעתיד. לא הייתי מסוגלת, פגעת בי בצורה קשה וכואבת.
הזמן עבר ואתה שלחתי לי הודעות לנייד, מיילים, ומידי פעם דיברנו. לאט לאט נשאבתי אליך בחזרה למרות הפגיעה הנוראית. אמרתי לעצמי שהמצב במשק באמת לא פשוט ואולי נוכל להמשיך הלאה. סלחתי לך על השקר, למרות שזה היה קשה. אמרת שתחפש עבודה, שתוכיח לי שכדאי שנישאר ביחד ונתקדם יחד בחיים. אני האמנתי, כי רציתי כבר את החלום הזה. רציתי את החתונה, המשפחה והילדים שיהיו לנו.
חצי שנה אחר כך ראיתי שאתה עדיין אתה לא עובד. כששאלתי מה קורה ענית שאתה מחפש ולא מוצא. הסברתי שאין דבר כזה, אתה חייב לקחת כל עבודה שיש. אתה כל הזמן טוען שאתה רוצה להתקדם בחיים, אז כדאי להתחיל איפשהו, אפילו בשכר מינימום.
ואז, פתאום, אחרי שלחצתי עליך מאוד, מצאת עבודה בתוך כמה ימים. ידעתי שזו לא תהיה עבודה קבועה וביקשתי שבמקביל תחפש משהו אחר, אבל קבעת שאין צורך. החלטנו לעבור לגור יחד בשכירות, כדי לראות איך נסתדר בחיים משותפים, אז עברתי אליך.
לא הייתי מסוגלת לספר למשפחה שלך
הייתי מאוד נלהבת מהצעד הזה ושמחתי שנגור ביחד. מה שקרה בסוף זה שמאוד סבלתי בדירה. שיתפתי אותך כל הזמן, ואתה ניסית לעודד אותי שזה לא לתקופה ארוכה ושנעבור למקום אחר. אני לא בחורה מפונקת, בכלל לא, אבל פשוט לא היה לי טוב שם מהרבה סיבות, שאת כולן אתה יודע.
ניסיתי להקל עליך מבחינה כלכלית. שילמתי חצי משכר הדירה למרות שכבר שילמת לבעל הבית כמה חודשים קדימה, שילמתי על הבילויים שלנו, הקניות לבית, חשבון החשמל וגם נסענו ברכב שלי - העיקר לחסוך לך כמה שיותר כי ידעתי שהמצב הכספי שלך לא משהו. נתתי לך כל מה שיכולתי. אני לא בחורה שצריכה הרבה, והייתי מוכנה לתת לך עוד ועוד.
שוב החלום של הקמת המשפחה נדחה
העניין הוא שבדיוק כמו שחשבתי, אחרי כמה חודשים פיטרו אותך, כי זה היה משהו זמני. שוב היית מובטל ושוב לא חיפשת עבודה, ואני שוב התחלתי להתחנן בפניך שתחפש. שוב החלום של הקמת המשפחה נדחה.לאורך כל הזמן הזה המשפחה שלך לחצה עליי ולא הבינה למה אנחנו מחכים ולמה אנחנו דוחים את החתונה. לא הייתי מסוגלת לספר להם את האמת, וכל פעם גמגמתי משהו אחר. מה יכולתי לומר, שאני מחכה שתלך לעבוד?
הם רצו שנעבור דירה, היה להם ברור שזה לא מקום כל כך טוב. אחרי כל הפעמים שהסברתי שאין לנו אפשרות כלכלית, בסוף אמרתי שיש בעיה, כי אתה לא עובד. חוץ מזה, אני יודעת שאין לך בכלל כסף. כמעט בן 40, ואין לך גרוש. אני לא מצליחה לקלוט גם את זה, איך חשבת להקים משפחה - שהבחורה תממן הכל? גם את זה שאין לך כסף ההורים שלך לא יודעים, כל החסכונות שהם חושבים שהיו לך נגמרו מזמן.
ניסיתי להראות לך את הטוב, ואתה נשארת פסימי
ועכשיו, אחרי שנתיים, אני כבר לא יכולה יותר. אני אוהבת אותך מאוד ורוצה רק בטובתך, אבל נראה שאתה לא רוצה בטובתי. נמאס לי כל הזמן להתחנן בפניך שתחפש עבודה כדי שנוכל להתקדם הלאה. אתה בקושי מצליח לשלם שכר דירה, ובנוסף יש הוצאות על דלק ומחיה, אז מה נשאר? איך יהיה בעתיד?
לאורך כל הזמן הזה שאלתי אותך אם עשיתי משהו לא בסדר, תמיד ענית שאני מצוינת, שאתה שמח שפגשת אותי ושאני הדבר הכי טוב שקרה לך. אתה לא מסוגל להבין עד כמה אני באמת הדבר הכי טוב שקרה לך, מכל הבחינות. אף פעם לא פגעתי בך, תמיד סלחתי, עודדתי והייתי לצידך. הדרכתי אותך בכל כך הרבה דברים וניסיתי להראות לך את הטוב שבעולם, למרות שנשארת שלילי כל הזמן. לפעמים הרגשתי שאני נגררת לכיוון הפסימי שלך, למרות שאני לא כזו.
בינתיים הבהרתי לך שאני צריכה הפסקה כדי לחשוב לגבי המשך הזוגיות שלנו, אבל אין יום שאני לא מתייסרת. אני חושבת עליך כל דקה, דואגת, האם אתה אוכל כמו שצריך, מי עושה לך כביסה, כל דבר קטן.
מצד שני, ככל שעובר זמן אני מרגישה כל כך טעונה לגביך וכואבת, שאני לא יודעת איך אוכל להמשיך איתך ולהיות לצידך. כל פעם אכזבת אותי מחדש, אמרת לי שתשנה את ההתנהגות שלך, אבל זה לא קרה. אני ממתינה וממתינה כל הזמן וכלום לא קורה.
די!!!
אתה גזלת את החלום שלי להקים משפחה איתך. איך אוכל לבטוח בך בעתיד? איך אוכל להיות מאושרת, אם אתה כל הזמן מפר את הבטחותיך?
אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות עכשיו, האם לתת לך הזדמנות נוספת או להישאר שוב לבד?
לפנייה לכתב/ת 
