תאמינו או לא, יש חיים גם לאחר הפרידה
כשאהבה נגמרת זה לעיתים נדמה כסוף העולם, תחתית תהום כה אפלה ויוקדת עד כי נדמה שלעולם לא נצליח להיאחז בזיז חיות ולהתחיל לטפס מעלה אל האור. אבל אפשר לשרוד את זה
הכי קל זה לעמוד מן הצד, לקרוא טקסט כל כך כואב כמו זה של עינת (במקום לעשות עליו איקס שלחתי סמס לאקס), להתרסק מבפנים יחד איתה באמפתיה ואולי גם לשרבב מול פניה אצבע מחנכת ולומר לה: "ילדתי היקרה, אל לך לשגות ואסור לך להתרפק על זכרונות אבודים ולחיות סביב טבעת אשליות שבסופו של דבר תחנוק אך ורק אותך. השמיים כחולים, השמש מחממת והציפורים מצייצות, אז קחי את עצמך בידיים ותתחילי לחיות את חייך מעבר לכאב ולזכרונות".
אני יודעת מקרוב עד כמה הגעגועים שורפים, עד כמה הנפש צמאה. יודעת איך אפשר לספור את הימים השעות והדקות מרגע הליכתו לבלי שוב של האהוב. זוכרת איך נרדמים עמוק בתוך הלילה עמוסי דמעות, כשאותה מחשבה על שמו מסתובבת סחור סחור כמו סכין בבשר החי וממשיכה להכאיב, זוכרת איך קמים עם אותן דמעות.
אבל אני גם יודעת שהזמן הוא התרופה הטובה ביותר ואני יודעת שלמרות הכל, לכל שבור לב יש ממעל שעון חול מיוחד: גרגיר החול הראשון שיורד ממנו אל עבר הזכוכית התחתונה מנפץ ומכאיב, אך ככל שהגרגרים נערמים נוצר ריפוד שמקהה את תחושת הכאב של הגרגיר הבא.
נדמה שלכולנו ניפצו את הלב באכזריות בשלב כלשהו של חיינו, גם אם ללא כוונת זדון. חלקנו הגדול ידע להתכופף מטה, להרים את פסולת השברים ולאחות את הלב השבור. יש בתוכנו שבורי לב עם צלקות שהתאחו די מהר ולא השאירו אפילו סימן קטן של כיעור. יש הנושאים עליהם צלקות בולטות ומכוערות, מטלטלים איתם את צער העלבון, האכזבה והכאב לכל חייהם. ויש גם, לצערנו הרב, מרוסקי לב עם צלקות שמדממות לעד, כי האיחוי לא צלח.
יש את אלה המסרבים להתנחם או לקבל את רוע הגזירה, הודפים כל ניסיון בריא לגמילה ומעבר להתמכרות לאקס מתמכרים גם להרגשה הנלווית לפרידה, שיש לערוג אליו כל החיים, כי הוא שם, מעבר לסיבוב, חי, נושם ואולי אף נהנה בזרועות האחרת, ועם הזמן יגלה את הטעות, יקפל את הזנב ויחזור.
יודעים לנגב את הדם והדמעות, לתפור את הפצע
ויש את השורדים. אלה מסתובבים עם תיבת עץ ענקית ובתוכה מטאטא קטן ויעה, ערכת כלי תפירה, חבילת מטליות לחות, חפיסת שוקולד, מראה ולוח שנה. הם יודעים לאסוף את מה שנזרק על הרצפה בבוטות, יודעים לנגב את הדם והדמעות, לתפור את הפצע, להמתיק עם שוקולד, להביט במראה כדי להיזכר כמה הם שווים ולהביט קדימה אל עבר הימים הבאים.הבלון שמתנפץ לאחר אהבה גדולה שנגמרת משאיר אותנו עם עומס כאב בלתי נסבל של שברון הלב. כשאהבה נגמרת זה לעיתים נדמה כסוף העולם, תחתית תהום כה אפלה ויוקדת עד כי נדמה שלעולם לא נצליח להיאחז בזיז חיות ולהתחיל לטפס מעלה אל האור.
ועדיין יש לומר: גבירותיי ורבותיי, מה שנגמר נגמר, ותאמינו או לא - יש חיים תוססים גם לאחר משבר פרידה ואהבה שהלכה לאיבוד.
השקיעה בתוך עיסת רחמים עצמיים וקנאה עורגת לאחד שהיה, זה שקרא לנו בשמות חיבה, שאהב ועינג וחייך לקראתנו, השקיעה הזו הורסת כל חלקת טובה שנשארה לאחר הריסוק.
גם אם היה טוב להפליא, גם אם נדמה שלעולם לא נחווה יותר את ההרגשה הזאת, גם אם האהבה נגמרה רק לצד אחד, אל לנו להתיר לעצמנו את המותרות של שקיעה עצמית ברחמים והתבוססות בעבר.
עד כמה שקשה לך כעת, שאי עיניים קדימה, לעבר העתיד. העבר כבר לא גר כאן יותר!
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על לב שבור ועל אהבה נכזבת
לפנייה לכתב/ת 
