של מי הפסח השנה?

בסוף נשארנו ארבעתנו. אני ובעלי (השני) ובעלי (לשעבר) ואשתו (השנייה). סבא ג'ורג' וסבתא ג'ורג'ינה וסבא יוסף וסבתא יוספינה שישנים באותה המיטה. איך אומרים? את יכולה להיגמל מהתאווה לשוקולד אבל לא מהתאווה בכלל.

ודווקא החלטנו השנה לחגוג את הפסח בגדול. אמרתי לבעלי (השני), בא נלך עם הברדי באנצ'יות עד הסוף. בעלי (השני) חייך. הוא אוהב איך שאני מדברת. הוא שאל, את בטוחה? הוא תהה, זה לא קצת-את יודעת? הוא השתכנע, יאללה, בואי נלך על זה. בגדול.

זה מה שאני אוהבת בבעלי (השני). תמיד הוא מסכים לשיגעונות שלי.

הסיבה הרשמית היתה שהרחבנו את הבית. סוף סוף הרחבנו את הבית. הסיבה הלא רשמית היתה שרציתי להכריז ניצחון. או לפחות הפסקת אש. 15 שנים שאני ובעלי (לשעבר) כבר לא ביחד. על הכל התגברנו. על הבגידה שלו. על החתונה איתה. על התאומים המכוערים שלהם. על הויכוחים לגבי הסעות, נסיעות, הצמדות, איסורים, היתרים. איך אומרים? את יכולה להתגרש מהבעל אבל לא מהאבא של הילדים שלך.

רק על סוגיה אחת לא הצלחנו להתגבר מעולם - סוגיית החגים. כבר באוגוסט היה מתחיל לכאוב לי הראש בגלל ראש השנה. כבר בפברואר התחילו כאבי הבטן בגלל פסח. השאלה ההיא, החמקמקה - של מי הפסח השנה.

לכאורה שאלה יבשה. סידורית. לכאורה שאלה שנשאלת כבדרך אגב במליוני בתים חצויים, של מי הפסח השנה? למעשה שאלה שטומנת בחובה את כל ההתחשבנויות כולן. את כל הבדידויות כולן. את כל הקושיות כולן. את כל הנידויים והחרמות והקוּנמים.

של מי הפסח השנה, בא נחשוב: בשנה שעברה הם היו אצלי (כשאתה נסעת עם אשתך לחופשה בקאריביים) אבל בראש השנה הם היו אצלך (כשאני הייתי לבד בבית. בחיים לא בכיתי ככה), אז השנה הם אצלך. הפסח שלך השנה. הראשון או השני? ומה עם חול המועד, מי אחראי על הילדים בחול המועד- זה שהפסח שלו או זה שלא.

אבל הרחבנו את הבית. ומלבד זאת הילדים גדלו. שירה שלנו עומדת להתחתן הקיץ. הגיע הזמן להכריז ניצחון. או לפחות הפסקת אש. הזמנו את כולם. את שירה שלי (ושל בעלי לשעבר) ואת עודדי שלה (שיהיה בעלה בקיץ). את בעלי (לשעבר) ואת אשתו (השנייה) ואת שני התאומים שלהם.

את אשתו (לשעבר) של בעלי (השני) ואת שני הילדים שלה ושל בעלי (השני), ואת בעלה (השני) (אבל בלי הילדים שלו שפסח השנה הוא של אמא שלהם).

את אמא של בעלי (השני) ואת אבא של אשתו של בעלי (לשעבר). ההורים של בעלי (לשעבר) הודיעו שהם לוקחים השנה את התאומים לטיול בר מצווה. איך אומרים? המפלצות הקטנות כבר בני 13. הזמן רץ כשנהנים. ההורים שלי חייכו אלי מלמעלה. חייכתי אליהם בחזרה והודיתי להם על הבית הקטן שהורישו לי. ידעתי שהם גאים בי על הבחירות שעשיתי במהלך השנים בכלל ועל ההרחבה של הבית בפרט.

התחלתי לעבוד על התפריט. איך אומרים? אם כבר פסח אז כהילכתו. הוצאתי את המתכון של הקניידלעך שאמא שלי הכתיבה לי באישפוז הראשון שלה. כבד קצוץ הוצאתי מהאינטרנט. בעלי (השני) אמר שיעשה דגים ממולאים. בעלי (לשעבר) עוד לא שאל מה להביא, אבל אלה, מה אני לא יודעת? אי אפשר לבנות עליהם, בסוף יביאו איזה בקבוק יין ויחשבו שהם נדיבים.

ואז התחילו הביטולים.

שירה היתה הראשונה.בפסח עושים בקיבוץ של עודדי חגיגה מיוחדת לבנים שמתחתנים בקיץ. אז הם חייבים להיות שם.

אשתו (לשעבר) של בעלי (השני) ובעלה (השני) היו השניים. במחשבה שנייה הם החליטו לנצל את הפסח הזה לטיול תרמילים במזרח. הילדים של בעלי (השני) קפצו על ההזדמנות. אם אמא נוסעת למזרח אנחנו נוסעים לסיני. אבא של אשתו של בעלי (לשעבר) הוזמן לליל סדר אצל אחת הנשים שמחזרות אחריו בדיור המוגן, ואמא של בעלי (השני) העדיפה ללכת לאחותה בזיכרון.

לא האמנתי שזה קורה. בדקתי בכוכבים. הייתי צריכה לעשות את זה קודם, לפעמים אני כל כך נמהרת (ועל כך, אין

 מה להגיד- שני הבעלים שלי מסכימים). הכוכבים אמרו שכן, הפסח הזה שייך לביטולים. נשארו שתי ברירות- לבטל את הכל או לחגוג בגדול- בקטן.

ברוכים הבאים, אמרתי לבעלי (לשעבר) ולאשתו (השנייה), הנה בסוף יצא לנו בכל זאת הפסח הזה. יהיה שמח, הבטיח בעלי (השני), מי צריך ילדים והורים בכלל! בעלי (הראשון) חייך את החיוך החמצמץ שלו, אשתו (השנייה) הגישה לי בקבוק יין עטוף, העיניים שלה התרוצצו מסביב, איזה יופי עשיתם פה, תודה, תודה, המטבח החדש שלי הסמיק בענווה מבעד לפורמייקה האדומה, ורק אז נזכרתי שלא עשיתי חרוסת.

מירי רוזובסקי, עיתונאית לשעבר, תסריטאית, סופרת. קובץ סיפוריה זכה ב-1999 בפרס ירושלים לספרות יפה. בין ספריה: "כל הדרך הביתה", "ילדה עם כנפים",  "אותה האהבה, כמעט" ו"פעם בחיים".