הפדיחות הכי גדולות שיכולות לקרות בחתונה
הידידה המאוהבת מדברת שטויות, סבתא לא באמת יודעת לזוז בריקוד שורות והחבר'ה מהצבא לובשים חולצות מטופשות. כל מה שפחדתם שיקרה בחתונה שלכם ולא רציתם לחשוב עליו
נהוג לומר על חתונה שהיא ה-אירוע הכי מרגש בחיים. מה שפחות אומרים זה שבאותה מידה היא עלולה להפוך לאחד האירועים הכי מביכים שיקרו לכם, או למוזמנים שלכם. אחרי הכל, מדובר בערב שטומן בחובו שילוב בלתי אפשרי בין משפחת החתן ומשפחת הכלה, ובין צעירים שמגיעים לפרוק כל עול לבין עדת מבוגרים שמתקשה לעכל את עוצמת המוזיקה. ואם זה לא מספיק, לכל אלו נוסף אלמנט האלכוהול, שמהווה חממת גידול לרגעים מגוחכים.
נתחיל בשבירת הכוס. מדובר ברגע מבעית עבור כל חתן. גבריותו כולה מתנקזת לשנייה הרת גורל, בה הוא עלול להיכשל במשימתו כגבר נשוי ולא להצליח לשבור את כלי הזכוכית הקטן והתמים לכאורה שעטוף בנייר כסף מבהיק.
לפעמים המצב מחמיר כשהחתנים המבוהלים צריכים להתגבר על נסיונות התנקשות מכוונים. במקרה של ידיד שלי, חבריו טובי הלב הניחו תחתיו כוס בירה עבה ובלתי שבירה בעליל. הוא ניסה וניסה, אך בדריכה הרביעית הכוס לא נכנעה, בניגוד לאגו שלו שנופץ לרסיסים.
סיכון נוסף מתחיל קצת לפני שחתיכת הזכוכית מאיימת לשבור אותנו במקום שאנחנו נשבור אותה. האסון לובש צורה מטרידה קצת לפני החופה: החבר המדרדר של האב הגאה והמאושר שבתו מתחתנת מחליט להרים כוסית וויסקי משובח. לנגד עינינו אנו מגלים בזוועה שבחתימה על הכתובה, האבא השיכור כבר מדבר גסויות ותוקע מרפקים ברב.
בחופה עצמה הוא כבר בקושי עומד על הרגליים, וכשמגיעה אליו כוס היין הוא כמובן מרוקן אותה בלגימה אחת. על רחבת הריקודים הוא הראשון בלימבו שאורגן על ידי הבר האקטיבי, כי את כאב הגב הוא ירגיש רק מחר. בשלב האחרון, רגע לפני שהוא מתרסק על אחד השולחנות, האבא כבר בטוח שהברמנית עושה לו עיניים.
שמישהו יגיד לסבא לקצר את הנאום
תמיד אפשר לסמוך גם על מזג האוויר שיעשה בעיות. החתן והכלה מתעקשים לעיתים לערוך את הטקס דווקא בשעת שקיעה, שמביאה עמה רוח פרצים במהירות 120 קמ"ש ומאיימת להעיף את החופה והאורחים היישר לחופי קפריסין. ארבעת מחזיקי החופה, שלפני רגע היו גאים בתפקיד, נאבקים בכל הכוח ברוח ואז זה קורה: אחד מהם קורס תחת העומס ומשחרר. תמונות הכישלון יופיעו לנצח באלבום.
לפני שאפשר לברוח אל הבר, יש דברים משונים כמו הקרנת שקופיות שתמיד יכללו תמונה של הכלה כשהיתה בת שלוש, מרוחה בממרח שוקולד, ושל החתן בגיל ארבע, ערום באמבטיה ונוגע לעצמו בבולבול. לא צריך להרחיב כאן. זה מביך לכולם.
ברגע של הפוגה מנשקים את הכלה, ואז שואלים אותה אם "זאת סבתא שלך?" ומצביעים על אמא שלה, שכמובן שמעה את ההערה ונעלבה עד עמקי נשמתה. המזל הוא שאין זמן לגמגם התנצלות, כי שלב הנאומים הבלתי נגמרים מגיע.
נאומי חתונה הם לרוב חלק מייבש וארוך, שגורם לקהל לזוע באי נוחות. בדרך כלל הסדר הוא כזה: סבא שקורא ברכה בת שישה עמודים מאוד מאוד לאט. אחריו, חברי ההורים של הכלה מזייפים את "בקיץ הזה תלבשי לבן", ולקינוח כולם מחכים שהחבר של החתן יסיים לשווק את עצמו כרווק נחשק במסווה של ברכה נרגשת.
כשהחלק הרשמי נגמר ואפשר ללכת לרקוד ולהתנחם בוודקה רדבול, מגלים לפעמים שהאורחים שהזמנתם הם בעצמם צרה לא קטנה. למשל, החבר'ה מהצבא מהווים פדיחה בפני עצמה. הפדיחה הזו גדלה פי כמה כשביום המיוחד שלכם הם מחליטים ללבוש חולצות עם ההדפס: "עד מתי רווקות 2010?". אתם כבר בני 31, תתקדמו!
לטיני, ברייקדנס ומשינה: כל מה שמפחיד
מתישהו במהלך הריקודים כל דיג'יי חייב לשים את השיר הלטיני המאוס התורן. ברגע שזה קורה כל האורחים מסתדרים בשורות והופכים לתלמידים בסטודיו של אתי פולישוק. בתיאום מושלם הם מענטזים וזזים צעד הצידה, שניים אחורה, ואז מגיע הרגע שבו הכל מתחרבש – הסיבוב. הסבתא מאבדת את הקצב, מסתובבת לצד הלא נכון ונזרקת החוצה מהשורה בבושת פנים.
לפני שמספיקים להתאושש, מגיע זה שתמיד חייב להוכיח את ביצועי הברייקדנס שלו באמצע הרחבה, למרות שהריקוד הזה לא קיים כבר 20 שנה. הוא מבריח את כולם לצדדים, ומבחינתו הוא יסתובב על הראש לנצח עד שהאורחים מוכנים לקחת יוזמה, לפרוץ בחזרה לרחבה ולרמוס אותו לטובת הכלל.
בטוב ליבם של הרוקדים בוודקה, נשמעים צלילי הגיטרה החשמלית שפותחת את השיר ששום חתונה לא שורדת בלעדיו: "רכבת לילה לקהיר". הלב מתחיל לדפוק וכולם יודעים שזה כבר מגיע: עוד שנייה הם עומדים להיאסף לתוך רכבת שועטת של אנשים, שלרוב מובלת על ידי האב השיכור בדילוגים עליזים.
זו פדיחה לכולם, אבל בעיקר לשני אנשים: זה שנופל ראשון ומפצל את החבורה, וזה שמוצא את עצמו בראש הרכבת שפוצלה על לא עוול בכפו. הוא מביט לצדדים בחרדה, מנסה לנחש לאן כדאי להוביל את כל השיכורים ששרוכים אחריו ומתפלל שייגמר כבר השיר הזה ושמשינה יתפרקו סוף סוף.
בכוס הרביעית היא אומרת למצלמת הווידאו: "מזל טוב רונית ושייייי. שי, אתה מהמם, תמיד היית, תמיד תהיה. רונית, מצאת בחור מדהים, מי כמוני יודעת...". לרוע המזל, היא לא לבד. באזור מסתובבים עוד חמישה בחורים שהכלה שכבה איתם בעבר, כולל הדיג'יי ואחד מאלו שהחזיקו את החופה לא מזמן.
הסתירי את בית השחי ותחייכי יפה למצלמה
לפני שהאורחים הולכים, חשוב להצטלם איתם. וכשמדפדפים באלבום, קל לזהות את החיוכים המזויפים של זו שהחליטה להיות נועזת לערב אחד ולזנוח את הצבע השחור לטובת שמלה בצבע טורקיז נועז. היא מחייכת במאמץ אל שלוש מוזמנות אחרות שגילו כמוה, שהקיץ טורקיז הוא השחור החדש וקנו את אותה שמלה בדיוק ב-H&M.
וכמובן, כמה שהצלם שנבחר לא יהיה מוכשר, הוא לעולם לא יצליח לברוח מהתסרוקת בגובה 70 הסנטימטרים של הדודה. הקונסטרוקציה, שדומה למשהו שצמח למארג' סימפסון על הראש למעט הצבע, תמיד תצליח להסתיר מישהו.
והטוב ביותר נשמר לסוף. החתן והכלה, שכבר בצהריים הספיקו לדגמן פוזות רומנטיות בשמש הקופחת בעתיקות קיסריה, מתחילים להעלות קיטור. הכלה לחוצה שהאיפור יימרח, ובלוטות הזיעה עובדות שעות נוספות. החברים חשו ריח לא נעים עוד בקבלת הפנים, אבל לא אמרו כלום.
בריקודים, כשהכלה מרימה את היד, מתפשט באוויר ריח חריף של כרובית מבושלת, שאפילו המגבונים הלחים שהחברה הכי טובה שולפת מהתיק כבר לא עוזרים. כל שנותר הוא לתת לה עוד לשתות ולקוות שאת החלק הזה של האירוע היא, החתן ובתקווה גם כל האורחים, יהיו שיכורים מכדי לזכור.
- באדיבות אתר מתחתנים
לפנייה לכתב/ת 
